הארי בלפונטה: "באמריקה יש משבר מוסרי"

בגיל 84 הארי בלפונטה הוא, עדיין אגדה בחייו, מיתוס נערץ - גבר תמיר ומצודד, עם חיוך רחב שמתפשט לעתים תכופות על פניו. עם זאת, לצד החזות החביבה, הזמר והשחקן הוא אחד האנשים האמיצים בשואו ביזנס. הוא הוביל את המאבק למען זכויות אזרח ונגד גזענות ודיכוי בשנות ה-50 וה-60 וממשיך להיות פעיל פוליטי-חברתי, שמסוגל להשמיע אמירות כמו "ג'ורג בוש הוא הטרוריסט הגדול בתבל".

• רוצים לקרוא עוד על קולנוע? כנסו לפייסבוק שלנו  
  

הדבר המשמעותי שכן השתנה הוא קולו של בלפונטה נדם. לפני שנים אחדות הוא חדל להופיע. "הפסקתי לשיר לפני כמה זמן", אומר בלפונטה, "אני זוכר שהופעתי בהמבורג בפני 30 אלף איש, ראיתי את התגובה הנפלאה של הקהל והתרגשתי מאוד. הבטתי מסביבי ואמרתי: 'זהו זה. לא יכול להיות טוב יותר מזה. אני מזדקן ומי יודע מה יקרה אתי?', אז החלטתי לרדת מהבמה לתמיד".

בלפונטה והשחקן והפעיל הפוליטי, יואכים פוכסברגר בברלין (צילום: MCT)

בשנים האחרונות, בלפונטה היה עסוק בצילומי סרט תיעודי המשחזר את הביוגרפיה המסעירה שלו. התוצאה: "שיר את שירך", שיוקרן במהלך פסטיבל הקולנוע של ירושלים, שייפתח בשבוע הבא. "הסרט לא מסכם את חיי, אלא את ההיסטוריה שחוויתי. הסרט אינו עלי. אני רק הקריין", מצטנע בלפונטה. "בתחילה, בכלל סירבתי להשתתף בסרט, בגלל הרצון שלי להימנע מנרקיסיזם וממסע אגו, כי מה שמעניין יותר הם האירועים שהייתי עד להם, והניסיון להעביר מסר מסוים".

ינק אלימות מהילדות

הרולד ג'ורג' בלפונטה נולד בהארלם לשף יליד האי מרטיניק ומהגרת מג'יימקה. "בילדותי חוויתי אלימות בבית", מגלה בלפונטה. "אבי היה אלכוהוליסט ואיש מאד אלים. אמי הייתה אישה אמיצה ודתית, ולמרות כל הקשיים שהיא עברה, היא תמיד האמינה בטוב". בגיל חמש נשלח למולדת אמו. כעבור שמונה שנים הוא חזר לניו יורק, אבל התקשה להתאקלם ועזב את התיכון לטובת צי האמריקאי בתקופת מלחמת העולם השנייה, "הדברים שחוויתי בקרבות והאלימות אליה נחשפתי השפיעו עלי מאוד. אחרי המלחמה התחלתי להביט על דברים בצורה שונה".

בשלהי שנות ה-40, בלפונטה החל להופיע במועדונים של ניו יורק, ובמקביל לקח שיעורי משחק. יחד איתו למדו באותו כיתה טוני קרטיס, וולטר מתאו, סידני פואטייה, וגם חברו מרלון ברנדו. "למרות שברנדו כבש את העולם כשחקן, מעטים יודעים על פועלו כאקטיביסט אזרחי", הוא מספר "הוא היה מסור לגאוותם של בני המעמד הנמוך, האפרו-אמריקאים והאינדיאנים. וכשהוא הלך לעולמו, לא רק שאבדתי חבר קרוב, אלא גם הבנתי שאמריקה אבדה אמן ענק".

ב-1953 הגיעה הפריצה הגדולה עם הסינגל הראשון "מתילדה", שהפך ללהיט גדול. והסרטים "כרמן ג'ונס" ו"אי בשמש" (בו הוא נישק את ג'ואן פונטיין, והעיתונים כתבו אז: "בלפונטה הוא השחקן הכושי הראשון על בד הקולנוע שהורשה לנשק לבת זוגתו הלבנה").

בלפונטה עושה היסטוריה ב"אי בשמש"

ב-1956, אלבומו "קליפסו" רשם שיא – הוא היה התקליט הראשון שמכר יותר ממיליון עותקים. בהמשך שיגר את השלאגר ענק "שיר סירת הבננות". ב-1959, הוא עשה היסטוריה: בלפונטה הפך לזמר השחור הראשון שזכה בפרס האמי (בזכות תוכנית טלוויזיה מיוחדת בשם "הלילה עם בלפונטה"), וב-1960 הוא ליקט גם את פרס הגראמי.

באותה שנה הוא הגיע לביקור בישראל לסדרת הופעות. יתכן שבעקבותיו  הקליט את הקלאסיקה העברית "הבה נגילה", שהפך לשיר קבוע ברפרטואר שלו. בכלל, בלפונטה לא התמקד רק במוזיקת הקליפסו, ובמהלך הקריירה שלו הקליט שירים בשלל סגנונות, מבלוז וגוספל ועד פולק.

בלפונטה מבצע את "הבה נגילה"

במקביל להופעות חובקות עולם ולהקלטות המגוונות, בלפונטה נרתם למאבקים חברתיים, למען שוויון וצדק – הוא תמך כלכלית בחברו הטוב ד"ר מרטין לותר קינג שהנהיג את המאבק של השחורים; הוא נמנה על תומכי נלסון מנדלה במאבקו נגד משטר האפרטהייד בדרום אפריקה וכן השתתף בהפקת השיר "אנחנו העולם" ב-1985, שנועד לגייס כספים לרעבים באפריקה.

בלפונטה שאב ההשראה ממורו הרוחני' הזמר-שחקן פול רובסון, שהעז לתמוך בברית המועצות הקומוניסטית בעיצומה של המלחמה הקרה. הוא אף שילם מחיר על פעילותו כשנרדף בתקופת צייד המכשפות של סנטור מקארתי ושובץ ב"רשימה השחורה", שכללה בראשית שנות ה-50 שחקנים ויוצרים הוליוודיים שנחשדו בקומוניזם.

איך התמודדת עם האפליה והדיכוי בהם נתקלת בחייך?

"בתקופה מסוימת בחיי הכעס היה נשוי לאלימות, אבל אז פגשתי את מרטין לותר קינג. הוא דגל בפילוסופיית אי האלימות, וזה מאוד השפיע עלי - תיעלתי את הכעס למשהו מועיל. הצורה בה טיפל בבעיותיו, בפחדיו, ברגעים האפלים ביותר שלו, הותירו בי רושם עז עד היום. מעולם ללא ראיתי כוח עוצמתי כזה. כל המאצ'ו שבי נמחק כאשר ראיתי איך מרטין מגיב לדברים".

בלפונטה ב"קנזס סיטי" של רוברט אלטמן

בלפונטה היה אחד המבקרים הגדולים של הנשיא בוש וב-2006, כינה את הממשל שלו כ"גסטפו החדש של הביטחון הלאומי". הוא עורר בכך את מחאתם של ארגונים יהודיים, שזעמו גם על תמיכתו במאבק הפלסטיני. "תמיד תמכתי בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה, ותמיד נלחמתי באנטישמיות, גם בתוך הקהילה שלי", הצטדק בלפונטה.

יאללה, מהפכה!

לצד תמיכתו בעם הפלסטיני, בלפונטה התרגש במיוחד מההתקוממויות בצפון אפריקה. "מעולם לא חשבתי שתהיה הפיכה בטוניסיה ובמצרים", הוא אומר. "סוף כל סוף אני מרגיש שמשהו מתחיל לזוז בעולם, הרבה בזכות הטכנולוגיות החדשות שעומדות לרשות ההמונים. אנשים מתחילים לגלות את מה שמעולם לא ידעו עליו דבר. ולדעתי, זו הקדמה, הסימן הראשון הטוב, למען עתיד כולנו. כולם מתחילים להתקרב לכולם, להחכים יותר.

בלפונטה בסרט "Odds Against Tomorrow" מ-1959

"בארה"ב, קיימות קבוצות של מיעוטים, או של אנשים מהשכבות הנמוכות ביותר, שמתחילות לחשוב כמו האזרחים במצרים או בטוניסיה.הרבה אנשים היו סקפטיים לגבי טוניסיה, כי מה כבר יכול לקרות? באמריקה, כור ההיתוך הגדול בעולם, יש עכשיו משבר מוסרי, ואותם יחידים שלא מתחברים כעת למרקם החברתי הקיים, ומתקשים להתמודד עם הברוטאליות של המשטרה, יכולים בכל רגע להפוך את הצלחת על פיה, ומשם יכולות לצוף אפשרויות חדשות בעתיד".

ההתפתחויות הללו שינו בך משהו?

"כדאי שכולנו נשים לב למשבר המוסרי הזה באמריקה, לבקש מאנשים להתעורר ולבדוק איפה טעינו. כשהייתי צעיר חשבתי שהכל אפשרי. וכל מה שאתה צריך לעשות, זה לנסות, פעם אולי פעמיים, והעולם יהיה מקום טוב יותר לחיות בו. כעת, כשאני קצת זקן, אני לא בטוח שהחכמתי יותר - גיליתי שאין סוף למוזרויות של המין האנושי, הוא תמיד מפתיע אותי מחדש. בכל פעם שאנחנו מתקנים משהו, בבוקר למחרת מגלים שיש עוד הרבה דברים הזקוקים לטיפול ותיקון".

אתה מרוצה מכהונת אובמה?

"ברק אובמה הוא לדעתי אחד הנשיאים הכי אינטליגנטים שהיו לנו מאז ג'ון קנדי. הוא עוד לומד, ולדעתי הוא לומד לאט מדי, אבל לומד. בכל פעם ששואלים אותי לגבי אובמה, אני זורק בחזרה את השאלה: נשיאים ומנהיגים נועדו להנהיג, אבל אם הקהילה אינה פעילה, אם אין אזרחות פעילה, אז גם לא יהיו שינויים.  

תומך באובמה. בלפונטה

"אני זוכר את הסטודנטים בקמפוסים של אמריקה שצעדו ומחו נגד המלחמה בוייטנאם. זה המרכיב החסר באמריקה של היום: לא קיים גוף שידחוף את אובמה. כל מה שהוא שומע אלו קולות עמומים הבאים מוול סטריט, אחוז אחד, שעצב את הכלכלה כולה, רק כדי שתשרת את עצמה".

לא מפחד אפילו מהמוות

לא רק חייו הפוליטיים שלו בלפונטה היו גדושים, סוערים מלאי תהפוכות – גם חייו הפרטיים עתירי רגש וסערות. ב-1948 הוא התחתן לראשונה עם מרגרט בירד, ממנה יש לו שתי בנות. השנים התגרשו ב-1957, וזמן קצר אחרי הגירושין נישא לג'ולי רובינסון היהודיה. השניים הביאו לעולם בן ובת לפני שהתגרשו. ב-2008, בלפונטה נישא בשלישית, לפמלה פרנק, איתה הוא חי כיום בניו יורק. "גיליתי שתמיד אפשר למצוא אהבה", מתוודה בלפונטה. "לא משנה כמה פעמים אתה מאבד אותה".

בלפונטה עם אשתו פמלה

היו רגעים בהם פחדת להישאר לבד?

"פחד? לא פחדתי אף פעם. מעולם לא הייתי לבד. קיים מקום רחב ומפחיד של מסתורין שם אתה יכול לחוש תחושת בדידות, כי התשובה למסתורין לא קיימת במקהלה. אין פתרון קבוצתי. לכל אחד יש את המקום הפרטי שם הוא חייב למצוא את עצמו".

אתה מפחד מהמוות?

"לא. אני מאמין שאין כלום, כשהחיים נגמרים. יהיה מה שיהיה, ולא השקעתי הרבה מחשבה בנושא הזה, כי זה לא בשליטתי. זה יותר מדי מופשט, ויש לי הרבה דברים אחרים להתעסק אתם, מאשר המרדף אחר השאלה הזו.

"חונכתי כקתולי, ועברתי כמה טקסים בחיי, אבל כשהתבגרתי מספיק כדי להצביע והיות אדון לגורלי, הדבר הראשון שעשיתי היה להימלט מהמוסד הזה, ומאז תמיד התנגדתי לדת מאורגנת. התגלית הגדולה עבורי הייתה כשהבנתי עד כמה יהירים אנחנו כזן. להעיז לחשוב שאלוהים עשה אותנו בצלמו, זה פשוט יומרני מעבר לכל תיאור".

"שיר את שירך" יוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים בירושלים: סינמטק ירושלים - אולם 4, שבת, 9.7 בשעה 12:15; אולם 2, שישי, 15.7, בשעה 22:00