אמריקה מגלה את הונג קונג

כבר בשבוע הראשון להקרנתו כיסו הכנסות "רומיאו חייב למות" את הוצאות התקציב, שהסתכמו ב- 25 מליון דולר. כוכב הסרט, ג'ט לי, היה סחורה לא ידועה בעולם החדש ונחשף לפני כן רק כנבל שגנב את ההצגה ממל גיבסון ב"נשק קטלני 4". ההצלחה הסוחפת של "רומיאו חייב למות" סימנה ש"Made in China" סוף סוף הפך לתו איכות. עכשיו עומד לי לככב בשני סרטי ההמשך של "מטריקס". "עם 'מטריקס' היו לנו שחקנים שלא יודעים אמנות לחימה", אמר המפיק ג'ואל סילבר. "הם היו צריכים להעזר באפקטים מיוחדים. אבל ג'ט הוא בעצמו אפקט מיוחד".

צ'ק נוריס הוא אלוויס פרסלי

לי, אחד הכוכבים הגדולים ביותר במזרח הרחוק, התדפק מזה עשר שנים על דלתות הוליווד, אך זאת לא מיהרה להענות. בדיוק כמו שהריתם אנד בלוז השחור היה צריך את המלך הלבן אלוויס פרסלי כדי לצאת מהגטו המוזיקלי, כך גם אמנויות הלחימה הסיניות היו צריכות את פניהם הלבנות של צ'ק נוריס, סטיבן סיגל וז'אן קלוד ואן-דאם כדי לחדור להוליווד בדלת האחורית (ואן דאם לפחות יכול להשתבח בכך שהוא נתן הזדמנות ראשונה בהוליווד לבמאים ג'ון וו, רינגו לאם וטסואי הארק). רק כשהפופולאריות של כוכבים אלה התגלתה כדבר חולף, הוליווד סוף סוף העזה להמר על המקור, וראתה כי טוב.
רעש כזה לא היה מאז ימי ברוס לי וסרטי הקונג פו שלו לפני 20 שנה. לפתע נדמה שהוליווד מוצפת באמני פעולה מהונג קונג - על המסך הגדול מככבים ג'ט לי, ג'קי צ'אן, צ'או ין פאט (הסיבה היחידה לראות את "אנה והמלך"), ומישל יאו (הסיבה היחידה לראות את "מחר לנצח"). מאחורי המצלמות רינגו לאם ("מקסימום ריסק") טסואי הארק ("Double Team") וג'ון וו ("משימה בלתי אפשרית 2") מלמדים את האמריקאים איך עושים סרטי פעולה. סצינות הקרב החדשניות שקורי יואן עיצב ל"מטריקס" הופכות לסטנדרט, ועל המסך הקטן סמו האנג ("Martial Law") מביא לסי.בי.אס. קהל חדש.
"הזמן בשל פתאום" אמר ל"Enterteinment Weekly" טרנס צ'אנס, המפיק של וו. "לקח כמה שנים לסרטים האלה להגיע הנה ולזכות בתשומת ליבה של הוליווד. עכשיו הדברים קורים בבת אחת".

המאפיה חיסלה את התעשייה

למרות שהיא מונה רק 6 מליון תושבים, תעשיית הקולנוע של הונג קונג היתה השלישית בגודלה בעולם, אחרי ארה"ב והודו. היהלום שבכתר היו סרטי פעולה שטופי אדרנלין, ששלטו בקהל מראשית שנות השמונים ועד אמצע התשעים. הם התאפיינו בעלילות שטותיות וחסרות כל יומרה לריאליזם, שמשמשות רק כנקודת מוצא לקרבות באלטיים (כמו הריקודים במחזמר ההוליוודי הקלאסי), גיבורים שאינם נשמעים לכוח המשיכה וטריק האקדח הכפול (שני גברים מצמידים אקדחים זה לגרונו של זה), שאומץ בחום על ידי הקולנוע האמריקאי והפך למרכיב חוזר בכל פעולתון סוג ב'.
האביב היצירתי הזה הסתיים זמן קצר לפני שהונג קונג חזרה לריבונות של סין ב- 1997. תעשיית הקולנוע הפכה לשדה המשחק של המאפיה המקומית, וקרסה. הסרטים נעשו יותר מהר ובפחות כסף. והם החלו לחזור על עצמם. בגלל החרדה מהמעבר למשטר קומוניסטי, כולם רצו לעשות כסף כמה שיותר מהר, ולספק לעצמם כרטיס יציאה. הפליטים נשטפו אל חופיה של הוליווד.

טרנטינו בבית החולים

בארה"ב הם לא היו אנונימיים לחלוטין. לסרטיהם אמנם היה רק קהל קטן ואדוק, אבל הוא מנה סמני תרבות כמו אוליבר סטון וקוונטין טרנטינו, שהרים סצינות שלמות מתוך "עיר בוערת" של רינגו לאם לצורך "כלבי אשמורת" שלו, וישב ליד מיטתה של מישל יאו בבית החולים, כשזו נפצעה קשה ב- 1995 במהלך צילומי סרט.
הסנונית הראשונה היא ג'ון וו, שסרטיו ההונג קונגיים כמו "Hard Boiled" ו"The Killer" (שבקרוב יזכה לגרסה אמריקאית) התהדרו בסגנון אופראי, הילוך איטי (עם יונים), קרבות ירי אקרובטיים והגיבורים הכי קוליים עלי אדמות. הוא הגיע להוליווד לביים את "מטרה חמה" של ואן-דאם (1993), ונשאר לביים את "קוד שבור" עם ג'ון טרוולטה. הפריצה הגדולה שלו באה ב- 1997 עם "עימות חזיתי". אחרי שבסרטים הקודמים הוליווד קיצצה את כנפיו היצירתיות, הפעם ניתן לו תקציב גדול, כוכבי-על כמו ניקולס קייג' וטרוולטה ויד חופשית לנצח על היקום הקינטי האופייני לו. הדרך משם לפרויקט היוקרה "משימה בלתי אפשרית 2" היתה קצרה. "פעם היינו שואלים מהקולנוע האמריקאי", אמר וו, "אבל עכשיו כולם שואלים ממני".

סיפור סיני וכסף אמריקאי

אחרי שנקלט בהוליווד, וו שלח להביא את כוכבו הקבוע, צ'או ין פאט, והפיק את סרטו הראשון באנגלית "Replacement Killers". באסיה צ'או הכל יכול היה כוכב פעולה, שחקן דרמטי ומאהב מקסים בקומדיות רומנטיות - הקרי גרנט הסיני. אבל בשל שליטתו הדלה באנגלית, את דרכו באמריקה הוא החל בסרט פעולה שגרתי, שלא נתן לו להמריא. ב"אנה והמלך", לצד ג'ודי פוסטר, הוא כבר חשף יותר מהכריזמה הסוחפת שהפכה אותו לסופר-סטאר. אבל בשביל לראות אותו בכל תפארתו צריך לצפות ב"נמר, דרקון", אפוס הפעולה הרומנטי שפתח את פסטיבל הקולנוע של ירושלים. במאי טיוואני (אנג לי), כוכבים מהונג קונג, סיפור סיני וכסף אמריקאי הפכו שילוב מנצח.
"הדבר הכי חשוב זה להתחיל", אומרת יאו, שמעופפת לצד צ'או ב"נמר, דרקון". "זה האתגר הגדול: לגרום לציבור לקבל אנשים עם פנים אוריינטלים בסרטים שלהם. כבר אפשר לראות שהם מתחילים לחשוב אחרת. הם לא חושבים כל כך בצבעים: לבן, שחור, אסיאתי. הם גם מבחינים שהשוק העולמי כולל את אסיה, וזה שוק מאוד גדול. המסך עולה ואנחנו סוף סוף יכולים לתת הופעה טובה".

ג'קי הוא לא ארי

את יאו וצ'או הקדים ג'קי צ'אן, האקרובט המופלא שנוהג לגחך על פגיעותו האנושית. צ'אן שב וניסה לפרוץ להוליווד במשך 15 שנה, אבל שם התייחסו אליו כאל יצור אקזוטי, וכבלו אותו בשלשלאות. כשלוהק ב-1981 ל"The Cannonball Run", בכיכובו של ברט ריינולדס, הוא גילם, למרבה הבושה, נהג מירוצים יפני. הוא חזר להונג קונג עם הזנב בין הרגליים.
הכל השתנה ב- 1996 כש"מהומה בפרוורים" היה לסרט ההונג קונגי (המדובב) הראשון שכבש את ראש טבלת ההכנסות באמריקה. מירמקס וניו ליין מיהרו לרכוש להפצה סרטים הונג קונגיים נוספים של צ'אן, והוא חתם את מעמדו ככוכב באמריקה עם "שעת שיא", הופעה ב"מוצ"ש בשידור חי" וזכיה בפרס על מפעל חיים מטעם אם.טי.וי. (שהוענק לו בטקס על ידי טרנטינו).
"הזמנים השתנו", אמר כריס פולה, מנהל השיווק של ניו ליין. "בארה"ב אין צורך בעוד כוכב פעולה, אבל ג'קי אינו גיבור פעולה אמריקאי. הוא לא קיר שרירים ארי ענק". ג'קי ציאן בן ה-46 אולי כבר לא בשיאו, אך ג'ט לי לעומתו הוא רק בן 37. הוא יפה, מהיר ואלגנטי. הוא כובש בסצינות החיזור ורצחני בסצינות הפעולה. הוא הוא העתיד של הקולנוע, אם רק קיאנו ריבס לא ייכנס לו בין הרגליים.