ליגליזציה: החיים שאחרי

ליגליזציה, היום שאחרי(צילום: Ian WillmsGetty Images IL)

צמח המריחואנה (או הוויד כפי שהוא מכונה בארה"ב, או הפוט כפי שהוא מוכר בקנדה) לא יכול היה לחלום על יחסי ציבור טובים יותר מאלה. האומה החביבה ביותר בעולם, אומת ידידי-ידידי-העולם, שהכל בה ממוצע להחריד, מאוזן (יחסית) ושפוי - האומה הזאת מפילה ראשים חופשי לפנים. האם מתחת לכל הסיבות הריאליות שהציגה הממשלה להצדקת המהלך עומדת התובנה האוניברסלית שלפיה השאיפות העמוקות האמיתיות של רוב האנושות היא להתמסטל בשקט? האם ממשל טרודו מעדיף, כמדיניות, לשחרר? לא יודעת, אבל הנה שלושה דברים שהשתנו בששת החודשים האחרונים:

1. להתמסטל

לקראת כניסת הרפורמה לתוקף החלו הפרסומים להבטיח שעל המדפים יעמדו לבחירת הצרכנים קרוב ל-150 זנים שונים של מריחואנה. 150, לא פחות! הבטיחו וקיימו. אחד הדברים המרגשים ביותר שקרו עם כניסת הלגליזציה הוא שהפיתוח של מוצרי מריחואנה קיבל תנופה והואץ. הלגליזציה אפשרה להתמסר לסוטול ולעשות בו ניסויים גלויים - אנחנו על עצמנו, והיצרניות עלינו. אושר גדול!

זאת הייתה (ועודנה) התפוצצות של התלהבות שנאלצה עד כה להיות מרוסנת ומוכחשת. הלגליזציה פרצה סכר ונתנה דרור לדמיון וליצירתיות שבאים לידי ביטוי בהמצאת צורות ומוצרי צריכה חדשים. אחד הדברים שכולם מודים בו פה אחד - המדיה, היצרניות והצרכנים - הוא שממדי התופעה חורגים בהרבה מכמה שהיה נדמה בהתחלה. ובאמת היה אפשר לראות בתורים הארוכים שהשתרכו מחוץ לסניפי הממכר, בימים הראשונים של הלגליזציה, אנשים מסבירים פנים זה לזה, מברכים אחד את השני, תוקעים כף וטופחים על כתף, כמו היו בני משפחה רחוקים שנפגשים סוף-סוף.

גש(צילום: שלי חן)

ההתמסטלות הפכה למסע של למידה, של מחקר אישי של הפוט ושל יחסינו איתו. כעת, משנוטרל האיום הפלילי, ההרגלים מתעצבים מחדש בלי האלמנט של הדחיפות והמתח שהתלוו למעשה קודם לכן. ומתוך הפתיחות הזו של הצרכנים מתאפשרת התפתחות של תחומי צריכה שהוזנחו עד כה. אפשר למצוא מוצרי פוט לצריכה באכילה - וזה יכול להגיע עד לתפריטים שמציעים צריכה מאוזנת של THC ו־CBD לאורך היום. ועם זאת, ניתן למצוא שמנים שונים וצורות עישון־ללא־עישון חדשות.

לצד כל אלה, ליינים של מוצרים קיימים זוכים להתרחבות, כמו באנגים למשל. גם אם צורת הצריכה הספציפית הזאת אינה החביבה עליכם - או עליי, אישית - אי אפשר שלא לרוות נחת ועונג למראה מוכרים משווקים באנגים לצרכנים ומפליגים בתיאור תכונותיהם המשובחות. אפשר לנשום לרווחה - לפחות בסיבוב הזה, הסחים הפסידו.

כך שאפשר להבין שגם המושג להתמסטל מתחיל לקבל משמעויות חדשות ומגוונות. הגישות השונות להתמסטלות מציגות זוויות הסתכלות שונות. למשל הגישה הפרמקולוגית (שגם הייתה טקטיקה של תומכי לגליזציה, והפיכת הצמח לחוקי עברה דרך מדפי התרופות), ששמה דגש על המדדים הבריאותיים של האינדיקה והסטיבה וכיצד למקסם את התועלת שבשימוש בהם ולצמצם נזקים. עם זאת, יש מי שמתעקש לאחוז בגישה מסורתית שמרנית שרואה מטרה אחת לצריכת קנביס: סוטול.

2. לקנות

קשה לדבר על קנדה כעל מקשה אחת. ובכל זאת, נקבעו כמה חוקים אחידים לכל הפרובינציות. החוק הראשון אומר שניתן לרכוש עד 30 גרם בלבד בכל פעם, אך אין שום מניעה לחזור שוב לתור כדי לקנות 30 גרם נוספים. וזה גם מה שנעשה בפועל: הצרכנים מגיעים עם קבלת האספקה וחוזרים לתור שוב ושוב עד לגמר המלאי.

החוק הראשון אומר שניתן לרכוש עד 30 גרם בלבד בכל פעם, אך אין שום מניעה לחזור שוב לתור כדי לקנות 30 גרם נוספים(צילום: שלי חן)

החוק השני מתיר לאדם לשאת עליו 150 גרם לכל היותר, אבל לא מציין שום דבר לגבי כמות מותרת בבית. החוק השלישי קשור בכך שבעיני הממשל, מעל הכל, עומדת הבטיחות. להבדיל מביטחון, בטיחות מתייחסת לחיי היומיום. ביחס לפוט, החוק מחייב את היצרניות לספק את החומר במכלי אריזה מיוחדים עם סגירת בטיחות נגד ילדים, ומחייב את הצרכנים להחזיק אותו רק באריזות מאובטחות. כלומר, אתה יכול להיענש אם מצאו אצלך מריחואנה - אבל רק מעל 150 גרם או לא באריזת בטיחות. עם כניסת החוק הופיעו גם שלטים - עם העלה המפורסם - שמסמנים היכן מותר לעשן.

מתוך עשר הפרובינציות של קנדה, ארבע מפעילות חנויות ממכר פרטיות. חמש מפעילות חנויות ממכר וחנות וירטואלית בחזקת הממשלה, ואילו בפרובינציית אונטריו, הראשונה בגודלה מבחינת אוכלוסייה, בשלב הראשון המכירות מתבצעות רק דרך חנות וירטואלית. בדיעבד זה התברר כצעד נבון שמאפשר בקרת מיתון ולמידה על הרגלי הצריכה. בפרובינציות אחרות, כמו קוויבק למשל, החנויות שבחסות הממשלה אינן מצליחות לעמוד בקצב הביקוש בשל עודף רגולציה.

בחנויות הממכר הוחלט לשים דגש (מתוך אותה דאגה לשלומו של הציבור) על הפן הרפואי והצריכה הנכונה(צילום: שלי חן)

בחנויות הממכר הוחלט לשים דגש (מתוך אותה דאגה לשלומו של הציבור) על הפן הרפואי והצריכה הנכונה. אחרי הכניסה המאובטחת (דלת חשמלית) עומד דלפק עם עלוני הסברה ומסכי מגע שמציעים הסברים. את פני הנכנסים מקבלים מעין ספק מדריכים ספק לוביסטים, לבושים במדים זהים, רשמיים, הנושאים תג עם שמם. הכניסה מבודדת ממתחם הרכישה ומובילה אליו במעין מסדרון. מאחורי דלפק המוכרים בחלל הרכישה הקיר מפוספס שורות-שורות של מדפים.

מדפים שעצוב לראות ריקים - וזה קורה הרבה יותר מדי פעמים. כמו להגיע למסיבה טובה באיחור.

מתוך עשר הפרובינציות של קנדה, ארבע מפעילות חנויות ממכר פרטיות(צילום: שלי חן)

3. לסחור

מבחינת המעמד החוקי, באוקטובר הודיעה הממשלה הפדרלית על כוונתה לספק חנינה לקנדים בעלי רישומים פליליים על החזקה של 30 גרם קנביס או פחות.

אחת ההצדקות שציין טרודו ללגליזציה היא פירוק של השוק השחור, מה שצפוי לתרום בטווח הרחוק לכלכלה. הצדקה אחרת נבעה גם מהמחשבה על צריכה בטוחה ומבוקרת עבור המשתמשים.

אמנם על פניו אין עסקה משתלמת יותר מזו עבור הממשלה: קל מאוד לגדל את הצמח, אין למוצרים האלה מגבלה של חיי מדף, הייצור זול, והמחיר גבוה יחסית (המחיר נע בין 30 ל-80 שקל לגרם. המחירים בשוק השחור לעתים קרובות נמוכים מעט). אפשר לומר שהרווחים בעסקה כזו מובטחים, ושממשלת קנדה עשתה את העסקה של חייה.

מה שקורה בפועל זה שעודף רגולציה מאט מאוד את תהליכי הייצור, האריזה והאספקה. כך שבמפגש בין הביקוש הגבוה ובין הפיגור באספקה נוצר מחסור גדול בחנויות שבחסות הממשלה, בעיקר במוצרי סטיבה.

שני הסוחרים שאיתם דיברתי היו מוטרדים לפני כניסת הלגליזציה. אחד הכריז שהוא פורש לזמן מה כדי לבחון מחדש את עתידו בתחום. השני היה נתון בחששות כבדים ואמר שהוא מחכה לראות לאן תנשוב הרוח. כשאנחנו נפגשים השבוע שניהם נראים רגועים ושבעי רצון.

כריסטוף, סוחר בקוויבק סיטי, אומר שהמכירות שלו עלו מאז הלגליזציה. "לא ציפיתי לזה בכלל, כמובן. זאת הייתה הפתעה מוחלטת. אנשים מרגישים יותר חופשיים לעשן, אז הם מעשנים יותר", הוא מסביר את העלייה. "הם קונים אצלי ומכניסים לאריזות חוקיות. בהתחלה כל הסוחרים של השוק השחור דאגו מאוד. אפילו נפגשנו ודיברנו על זה וחשבנו איך נוכל למשוך את הלקוחות בשוק החדש. אבל אחרי שהמכירות החוקיות נכשלו חזרנו להיות מתחרים".

כריסטוף, סוחר בקוויבק סיטי, אומר שהמכירות שלו עלו מאז הלגליזציה.(צילום: שלי חן)

יאן אומר דברים דומים. "הלגליזציה רק נתנה דחיפה לעסק שלי. מתברר שהניסיון שלנו בתחום עוזר לנו לעמוד בזה וגם להציע שירותים שהמדינה לא יכולה. גם היחס שלי לשוטרים השתנה קצת, אם שוטר עוצר אותי - וזה קרה - אני מרגיש יותר חופשי להתווכח איתו. לא שקודם לא התווכחתי. באופן כללי, אנחנו מתווכחים כאן הרבה עם השוטרים", הוא אומר את מה שעשוי להישמע כמדע בדיוני. "לפעמים אנחנו מגזימים ונמאס להם והם מתעצבנים, אבל לוקח הרבה זמן עד שמגיעים למצב הזה. בדרך כלל הם נחמדים ולפעמים אפילו מוותרים", הוא מעניק הצצה חטופה ומסנוורת על המשטרה המוסרית בעולם. "יש כמובן אלימות של שוטרים והכל בדיוק כמו בכל מקום אחר, אבל השוטרים כאן יותר מסוכנים מהעבריינים, אז את יכולה להבין כמה מסוכנים העבריינים".