9 דברים שניסינו לאהוב ולא הצלחנו: וויד

קודם כל, זין אני קורא לזה וויד. וויד זה יקר — מאה שקל לגרם. אני עישנתי גראס ב־400 שקל למאה גרם, ואנשים שהיה להם מספיק שכל לעשן נאפס בכלל שילמו בלירות.

להתחיל לעשן גראס היה בשבילי כמו עוד סוג של בתולים לאבד. ולא במובן הטוב של התרגשות או הרפתקה או גילוי, אלא סתם קלאמזיות של טינאייג'ר, חוסר ידע ומעפניות כללית. להיעלם אחרי שתי שאכטות. לקסס זרעים ועלים כי אין לי מושג. לקנות מרוסס. להיות מסטול כל כך שאני לא יודע דברים בסיסיים כמו אם אני לוקח עכשיו סחיבה אחרונה מזנב של ג'וינט או אשכרה מעשן פילטר. האם אני רועד כי קר לי או כי אני עומד למות. האם אני צריך קקי. האם מי שעניתי לה עכשיו בטלפון היא ידידה, או אמא.

גראס גרם לי לפראנויות. גראס עזר לי לנשור מהאוניברסיטה. אני זוכר את הקורס ההוא שבכל שיעור הייתי צריך ללמוד מחדש את כל החומר מתחילת הסמסטר, כי אני וחבר היינו מעשנים מתחת לפסל מיד אחריו. גראס גרם לי לשכוח מילים, פרצופים, מושגים. הציף אותי בתחושות גוף מעקצצות ולא ברורות שאין לאן לקחת אותן ואפשר רק לשכב במיטה על הגב ולא להצליח לישון. גראס גרם לי להמציא תיאוריות קונספירציה — ולשכוח מהן לגמרי. אבל כל הכמויות שעישנתי לא הצליחו לגרום לי לעשות שני דברים:

1) פשוט להתמסטל וליהנות מזה.

2) להפסיק.

יכול להיות שהייתי צריך להתחיל לעשן באיזה גיל 40. עובדה שגם האלכוהול הרבה יותר כיפי היום. יכול להיות שלהתחיל עם טריפים (עוד דבר שכבר אין היום: LSD נקי) בתקופת הסטלנות לא היה רעיון כזה טוב. במקום להתמסטל, הייתי ישר בדלקה. ישר מתהפך ומפרפר באוויר כמו ג'וק מסומם.

אבל לא יכולתי להפסיק. זה לא היה כיף, זה היה משבית, וזה לגמרי לא איפשר לי לתפקד. מזל שממילא לא ממש הצטרכתי לתפקד. הדבר היחיד שהחרא הזה נתן לי — חוץ מלהיראות כמו פרסומת של אל־סם — זה מענה לסיבה הכי מטומטמת לעשן: תובנות.

(איור: נעה כ"ץ)

תובנות. הפיתיון שבקצה הג'וינט שרק גרועי האנשים בפלנטה מחפשים. לא סטלה, לא אסקפיזם, לא השראה. תובנות. ניסיון להבין מה לעזאזל אני עושה פה ומה המשמעות של כל הסתם הזה. כיוון בתקופה המבולבלת ביותר של חיי — בלי להבין שאחת הסיבות הרציניות לבלבול היא עישון. תובנות. האשליה הכי דפוקה והכי ריקה להתקדמות. אנשים עם דרייב עושים כסף, עושים סקס, עושים תארים, לומדים משהו. מטפסים על הרים —

אפילו עושים יוגה וחרא. אפסים גמורים — רק אלה מחפשים תובנות.

אבל אפילו הכלב המטומטם ביותר מבין בסופו של דבר שמה שהוא רודף אחריו וכמעט משיג זה רק הזנב של עצמו. אחרי משהו כמו שלוש שנות פרפור פשוט הפסקתי. מאז יצא לי לעשן בכמה הזדמנויות, ובכל פעם נזכרתי כמעט מיידית כמה החרא הזה לא עושה לי טוב.

כבר שנים שגראס בשבילי זה כמו קעקועים — תעשו מה שבא לכם, לפעמים זה אפילו נחמד, אבל אצלי בגוף אני לא רוצה את זה. אני בעד לגליזציה בדיוק כמו שאני נגד להיכנס לכם הביתה כשאתם רואים ריאליטי ולהחרים לכם את הממיר. תקראו לזה וויד, גראס או נאפס ותכניסו את זה לכל פינה בריאות שמתחשק לכם. רק אל תיתנו לי לעשן. אין לכם מושג איזה מטומטם אני נהיה.