9 דברים שניסינו לאהוב ולא הצלחנו: חו"ל

אני שונאת לטוס. עכשיו, עם מהפכת הלואו־קוסט, זה נעשה אפילו קשה יותר כי אני לא יכולה לשקר שאני לא באה לכל הבורגס והברלין והחרא הזה בגלל עניין כספי. אני חייבת לעמוד מול ההצעה ולומר בכנות שאני שונאת לטוס.

אני שונאת לעזוב את הארץ. ברגע שאני נוחתת בחו"ל אני נהיית אני בת השש, כל הזמן משתטחת על הרצפה בקניונים ומתחילה לצרוח עד שאמא לוקחת אותי. אבל אין שם את אמא שלי, יש שם שלוש חברות שקנו יום קודם בזארה (מאוד זול בפולין) את אותה חולצה וכעת לובשות אותה ואנחנו נראות כמו צבא המוכרניות הכי עצוב בעולם.

כשהייתי ילדה שנאתי עוד יותר לטוס כי זה כאילו עם המשפחה, ואנחנו רוסים. אז בכל פעם שאמא שלי אמרה בשדה התעופה, "איבדנו את אבא, אבא נעלם", ישר חשבתי שזהו, הוא עלה על טיסה אחרת ובורח מאיתנו. ואני אצטרך להיות רוסייה בלי אבא מבית מפורק ויהיה לי אופי חדש שבמסגרתו איאלץ לאבד את בתוליי בבית קברות בפתח תקווה ולשחוט חתול.

ואז היה הסיוט האמיתי של להיות ארבעתנו — אני וההורים ואחותי — בקפריסין, כשאני בת 14 ושומעת ב־MP3 שלושה שירים של שייגעצ ובוכה על אבן ליד המלון בחולצה במידה XL של צ'ה גווארה, אוכלת במסעדות תפוח אדמה עם שמיר כי אני צמחונית, ומנסה לזרוק את עצמי מהחלון.

(איור: נעה כ"ץ)

וזה לא שעכשיו בגיל 28 זה שונה — זה עדיין הסיוט הכי גדול בעולם. למצוא טיסה — לא יודעת איך עושים את זה. כל הזמן ישנה התחושה שמרמים אותי ושאני אקנה את הכרטיס, וברגע האמת כשאגיע לנתב"ג ישימו אותי במכולה וימכרו אותי למדע בארץ שנחשבת מתקדמת יותר מישראל. או מלון. הייתי בברלין באיזה מלון שנוהל על ידי רוסיות מפחידות שנשארו שם מאז שמזרח ברלין היתה דבר אמיתי, והלינו אותי ואת אחותי בתוך חדר שהגישה אליו הייתה מהמחסן, ובילינו את כל החופשה בעישון סיגריות בשירותים עם מגבות על הראש, או אכילה במסעדות, או כיתות רגליים בפריימרק.

בשביל זה טסים לחו"ל?! בשביל לשבת בבית קפה אבל בארץ אחרת וכשיש גרפיטי "קול" על הקיר שאפשר להצטלם איתו? אני לא מאמינה. או יוון. למה לטוס ליוון? אני יכולה להיות ביאכטה בארץ ואני יכולה לשכב על החוף בארץ, ולהיות מוקפת באומה האהובה עליי — הצרפתים. מה יש לי לחפש ביוון, את נער המגבות שאותו אנסה להטריד מינית כשניפול יחד מחסקה (קרה)? אני יכולה לעשות את זה בארץ.

או מה, טיסות רומנטיות? שבוע אומלל בארץ מזרח אירופית נידחת עם כלבים משוטטים שבולטת להם צלע מדממת מהגוף, שבוע שבו אתם מסתובבים חזור וסבוב בדוכני רחוב, רוכשים מזכרות לכל מי שאתם שונאים (מגנטים), ואת מקווה שהנה, הנה יגיע הרגע שהוא ישים לך טבעת? לא תהיה שום טבעת, תטביעי אותו מהמזח ותגרמי לזה להיראות כמו תאונה, אם את שואלת אותי. יש שם משטרה שאפשר לשחד (גם בארץ, אגב).

מעולם לא נהניתי בחו"ל, כי אני שונאת: לעזוב את הארץ, קניונים, מסעדות, להיות עם אותם האנשים יותר מיום, לא לדעת מתי בדיוק אני אוכלת. חשבתי אולי לטוס לגמרי לבד לאי נידח ולשכב על החוף חודש, אבל אני מפחדת פחד מוות שברגע שיגיעו לשם ישראלים אני פשוט אקפוץ עליהם בצרחות ואתחנן אליהם שידברו לידי בקולי קולות על ריאליטי ועל אילו סלטים הם אכלו ואיפה. אני אוהבת את ישראל, הארץ שאם היא הייתה בחורה היא הייתה כוסיניפה. ואני שונאת את כל הארצות כי הן מניאקיות שלא נותנות לי. סליחה ותודה.