חידושים בתחת שלי
רנגלר רוביקון הוא ג'יפ של פעם — בלי חימום מושב ועם כוכב בטיחות אחד. אבל כמה שאתם רוצים להיות הגבר הישן שנוהג בו
פתאום אתה שם לב שאתה מדבר כמו איזה אוגדונר עם קול בס של גבר־גבר, בודק בכיס איפה שמת את קופסת המרלבורו שלך למרות שאתה לא מעשן, מבקש מהבחורה לידך שתוציא את התצ"א ואת המפה של 1:50,000 כדי לדעת איך לנווט ליעד. "אבל אנחנו סתם נוסעים למשרד של אבא שלך, תפעיל ווייז", עונה האישה באדישות שמוציאה אותך דביל — וזה בדיוק מה שהאוטו הזה גורם לך, להיות קצת אינפנטיל.
רגע לפני, פירקנו את לוחות הגג, ולמרות הגשם שהתחיל שנייה אחר כך, המשכנו בנסיעה כשכמה טיפות מצליחות בכל זאת להתרסק על הפרצוף. נהיה קר ושאלתי אותה אם להפעיל את חימום מושב, היא אמרה "כן!" בהתלהבות, ואז עניתי "אחלה, אבל אין כאן חימום כזה".
זה הקטע של הרנגלר — זו לא רק מכונית, זו מכונת מצב רוח. היא יודעת לעשות משהו ששום כלי קוריאני משוכלל ואמין לא יעשה בחיים: לגרום לך לחייך בלי סיבה מיוחדת, סתם כי אתה בתוך האוטו וכל האחרים לא. במציאות שבה אתה מוטרד מעבודה, מהחיים, מהשקר האחרון שזרק איזה פוליטיקאי — יש לזה ערך גדול.
וזה קורה כל הזמן. אתה מחייך כשאתה רואה את הבהמה הזו חונה בסביבה עירונית, שזה כמו לצפות בשור מלחך עשב ליד עזריאלי. זה קורה בטיפוס אל המושב הגבוה שלו סטייל נהג סמיטריילר, או כשאתה מבחין באיור של הכלי העירום על ידית ההילוכים (וגם על חישורי הגלגלים!). להפשיט אותו אפשר בתוך כמה דקות: בנוסף לגג המתפרק, גם הדלתות יוצאות ממקומן בשחרור שני ברגים, ואת החלון הקדמי אפשר להוריד למטה לשתי הגומיות שנמצאות על מכסה המנוע — אלה שיכולות לשמש גם לקשירת חזיר הבר שצדת, למרות שלא ראיתי לאחרונה הרבה כאלה שמסתובבים בדיזנגוף פינת ארלוזורוב.
זה אוטו שמרגיש ענק בעיר שגורם לחשש בניווט בפקק בין הגברים המאוד לא־גבריים על קורקינטים חשמליים, ומצד שני לרצון לנגוח מונית שחתכה נתיב, או סתם לבדוק איך העבירות שלו בטיפוס על קיה פיקנטו.
ובכן חברים, המכונית הכי ותיקה בעולם, האוטו שלא רוצה למות, או הדינזאור האחרון, חוזר בגרסה מחודשת — ג'יפ רנגלר רוביקון איז באק אין טאון. או לפחות — במעלה עשוש. רכב השטח שיוצר לראשונה על ידי וויליס ב־1941 כדי לתת מענה לכוחות השטח האמריקאים במלחמת העולם השנייה, מגיע עכשיו בדגם ה־JL, דור רביעי (או 11 בסך הכל) לרגנלרים שנוסדו ב־1986. להבדיל מחברות אחרות שמעדכנות את המכוניות שלהן בכל שלוש או ארבע שנים, הרנגלר משתנה רק בכל עשור, בג'יפ יודעים שאין להם למה למהר, שום פיסטין או בולדר לא יברח לשום מקום.
העיצוב לא שונה בהרבה מה־JK היוצא, וזה טוב. ככה אנחנו רוצים את הג'יפ שלנו — מרובע, עם גריל שבע צלעות גדול, שני פנסים עגולים בצדדים ופגוש ענקי להניח עליו את ערכת הקפה. ובכל זאת יש שינויים: החזית עודכנה ורוככה בשיפוע עדין שקשה להבחין בו, התאורה שוקעה, ונוספו פנסי לד, חריצי אוורור קרביים על מכסה המנוע, ואפילו — שומו שמיים — לא נוסעים יותר אחורה עד ששומעים את הבום כי נוספה אלקטרוניקה של מצלמת רוורס.
השינוי הגדול ביותר מגיע למקום שתמיד היה החלק היותר בעייתי של הבוקר הקשוח — תא הנוסעים. הוא שופר ועודכן, המושב האחורי קצת יותר נוח, יש לא פחות מארבעה שקעי USB מאחור ואפילו שקע V230, ומול הנהג והנוסע שלצדו יש לוח עם הרבה אלומיניום וגומי. אפילו תיקנו פרט קטן ומטריד שגרם להרבה סימנים כחולים באצבעות הנהגים. מעכשיו, כשרוצים לשנות את זווית המושב, אפשר לעשות את זה באמצעות רצועה נוחה לתפעול. ממש סטארט־אפ.
יש תיבת הילוכים חדשה של ZF עם שמונה הילוכים במקום החמישה של פעם, וגם יחידת כוח שאין לה את צליל ה־V6 של מנוע אמריקאי אמיתי — בגלל העובדה שיש פה רק ארבעה צילינדרים, בנפח שעלול לגרום לגיחוך אצל ג'יפאים מסוקסים של שני ליטרים בלבד (מוגדש, 272 כ"ס). הבעיה שלנו היא לא מחסור בכוח אלא נתון צריכת הדלק השערורייתי של שישה־שבעה ק"מ לליטר בנהיגה רגועה.
כמה דיבורים, בואו נצא כבר לשטח. הרנגלר הוא לשמחתנו מהיחידים שנותרו עם שני סרנים חיים ושלדת סולם, ואיתנו גרסת הרוביקון הקשוחה עם יחסי העברה נמוכים וסרנים מחוזקים. במקביל, בסיס הגלגלים הוארך, מרווח הגחון גדל ל־252 מ"מ מרשימים, גובה פני המים שהוא יודע לעבור הוא 762 מ"מ, ובמגע עם השטח מגיעים צמיגי קוביות קרביים של BF גודריץ'.
כל הנתונים האלה הופכים שטח משובש לסוג של בדיחה, שהוא צולח בקלות שמצליחה להפתיע בכל בולדר מחדש. ואם המצב מסתבך בכל זאת, יש שלל בקרות לתפעול ולבחירה. אתם יושבים? בקרת ירידה במדרון, 4X4 גבוה ו־4X4 נמוך, נעילת דיפרנציאל אחורית או אחורית וקדמית יחד, ואפילו ניתוק חשמלי למוט המייצב הקדמי. ועכשיו לך תחליט על איזה מהכפתורים האלה ללחוץ, כי בכל מקרה הרנגלר הזה לועס סלעים כמו קאובוי רגע לפני שהוא יורק את פיסת הטבק שלו.
בכביש הסלול, כצפוי, המצב מזהיר פחות. הוא לא חובב עיקולים מהירים, ההגה שם לא הכי מדויק, ושיוט באוטוסטרדה ינוע סביב ה־130־140 קמ"ש בלבד. מעבר לזה, יש רעש מהרוח ומהצמיגים, ולמרות המראה המסיבי ממש לא כדאי לעשות איתו תאונה בגלל הנתון המביך — במכונית של 400 אלף שקל, כן? — של כוכב בטיחות אחד. עם זאת, מה ציפיתם מאוטו שאפשר לפרק עם מברג?
הרנגלר הוא כלי הרכב היחיד שיכול להתגאות בשם "ג'יפ". שריד לדור הולך ונעלם, ואחרי לכתם של ההאמר, הדיפנדר ואפילו הפאג'רו קינג — אין לו ממש מתחרים. בעידן שבו שחקני כדורגל עולים למגרש רק אחרי תספורת מעודכנת, קילו ג'ל וגילוח רגליים, יש בכלי הזה געגוע לגבריות ישנה של פעם. אתם מוזמנים לקרוא לי עתיק ולא מעודכן ואפילו סתם זקן, אבל אני מאוד מחבב את התחושה הזו. וחוץ מזה אתם מפריעים לי בדיוק לפשוט את עורו של חזיר הבר.
רנגלר רוביקון
מנוע 1,995 סמ"ק
- 272 כ"ס/5,250 סל"ד, 41 קג"מ/3,000
8 הילוכים
לפנייה לכתב/ת 
