נימוסי שולחן
לאחד יש בלת"ם, השני נזכר שאין לו סידור לילדים - לארגן את הפוקר של יום חמישי זה עוד ווג'אראס שאין כמעט שום דרך להמנע ממנו
הבלת"ם כאוייב הפוקר (IStock)
הבלת"ם כאוייב הפוקר (IStock)
אחד האתגרים הגדולים בפוקר — אולי אפילו יותר מלזרוק טופ פר כשאתה יודע שאתה חלש — זה למצוא קבוצת שחקנים נורמלית שאצלם ארגון השולחן של יום חמישי לא בהכרח כרוך בדרמות של טלנובלה טורקית.
כי הרבה פעמים זה נראה ככה. אתה מתזמן לך את החיים ככה שביום חמישי בערב לאף אחד לא יהיה כלום עליך. האישה עדיין לא מקשרת בין המחווה האבירית שעשית בשלישי לכך שאתה עומד להשאיר אותה לבד עם שני זאטוטים שהם אף פעם לא בגיל הנכון ולחזור הביתה בארבע בבוקר.
את השאריות של משימות העבודה הצלחת לדחוק איכשהו לראשון, ומחר אתה תעמוד בתור העצום בסופר יחד עם כל מיני אנשים שיצעקו לקופאית, "נו בחייאת, יום שישי זה יום קצר". העיקר שהיום בשעה 21:00 אתה תראה פלופ ראשון, ושב־21:15 בערך כבר תוכל להתחיל להתלונן על הקלפים.
אבל אז הטלפון שלך מטרטר. אתה ניגש אליו בחשש מסוים — מהעבודה לא יעזו, החבר הכי טוב יודע שאתה מתוזמן לפוקר, מהשאר בכל מקרה כמעט אף פעם לא שומעים. זה חייב להיות מהקבוצה. ואכן, אתה רואה את שם קבוצת הפוקר שלך ("אול אין", ככל הנראה) בראש רשימת הודעות הווטסאפ. אתה מקווה שמישהו רק מתזכר להביא חטיפים או משהו, אבל כבר יודע שמשהו קרה.
רק רוצים להתלונן על הקלפים (IStock)
ובאמת, דברים קורים. אחרי שכולם התפקדו בראשון בסדר מופתי למפלט השבועי שלהם, כמה שעות לפני רגע האמת הכל מתחיל להתפרק. אחד אומר שבסוף לא מצא סידור לילדים, שני שיש לו בלת"ם — נגיד, אימון מילואים — שלישי שהוא בכלל אמור היה להגיע עם הראשון ועכשיו הוא תקוע, ותמיד יש את ההוא שרק מחכה לסיבה, "אה, לא מתאים הקטע, החבר'ה פה לא רציניים. אני בחוץ".
בינתיים מתחילים בקבוצה להפעיל על המתנדנדים לחצים פסיכולוגיים, כמו חרמות של בנות עשרה. מכוונים ללב. מכוונים לראש. מכוונים לביצים. אם גם הלחצים האלה פלוס כמה האשמות בגבריות לקויה לא עושים את העבודה, מתחילים לדוג עמוק. שולפים ממעמקי הקבוצה מישהו שהפעם האחרונה ששמענו ממנו הייתה כשהעלה ב־2013 את הסרטון של "מצרי מתעצבן מפוקר". "מה קורה יא אח? פוקר עוד עשר דקות בבאר יעקב, אתה בפנים?".
אז זהו, שלא. הוא לא יבוא. מקסימום ישלח איזה סטיקר של הבטחה לפעם הבאה.
בסוף אתם תארגנו שולחן איכשהו. מה לעשות, אתם לא היחידים שהאצבעות שלהם מתחילות לדגדג כשמגיע יום חמישי. אז אולי לא תהיו שמונה או תשע ידיים כמו שתכננתם, ואולי תצטרכו לסבול איזה בן דוד של מישהו שיגיד שאצלו בחבר'ה מעדיפים לשחק נגד כיוון השעון — אבל בסוף אתם תשתו, תעשנו, תבלפו, וכמובן, תקנו קלף רק כי יש לכם הרגשה.
הדבר היחיד שבאמת יכול להרוס שולחן זה לא מילואים ולא ילדים, רק מאבקי אגו בין אנשים שמועדים לכך, שזה כמעט כולם בעצם. גם ככה בחיים אנחנו רבים יותר מדי, והאינטנסיביות של הפוקר, העובדה שאתה צריך להכריע מישהו בכל סיבוב וגם כל העניין הזה של הכסף שמונח במרכז, רק מעצימה את הכל.
בגלל זה אנשים עוזבים קבוצות ומנסים להקים חדשות, בגלל זה כשבונים שולחן צריך לעבור בראש על כל הקומבינציות של מי לא יכול לשחק עם מי ולמה, בגלל זה אין לנו בעיה לפצוע נשמות. סביר להניח שאם הילדים שלנו היו זוכים לחזות בערב פוקר אחד של אבא בלי פילטרים, די היינו מאבדים מולם את המילה.
נו, מזל שיש לנו את קבוצות הווטסאפ. הרישות הזה עוזר לך למצוא קבוצה גם במקרה ששרפת את עצמך בשתיים אחרות. אין ויכוח, הקבוצות האלה בהחלט מקילות על ארגון המשחק של חמישי, אבל הן לא מגיעות בלי מחיר. וכן, ברור שאני מדבר על חפירות. קיטורים על הנשים והילדים, הפוליטיקה ואריזות החרא הקטנות של החיים. קצת כמו מילואים, רק עם חבר'ה שלא היית יוצא איתם בחיים לקרב.
מקום מסודר לבלף בו (IStock)
בגלל זה יותר ויותר קבוצות מתחילות להשתמש לאחרונה בשיטת ההתפקדות. אין התפלספויות מיותרות — ראית שניים מתפקדים? אתה מיד רושם "3" ושם את הקבוצה על השתק עד חמישי.
לא הקשבת לי? לא סוף העולם, רק שבמהלך השבוע תיאלץ להתמודד לכל הפחות עם ארבע בדיחות תימנים עבשות מ"סטטוסים מצייצים", עד שבסופו של דבר לא תוכל להתחמק מהשאלה כמה כבש אני בעצם אם אני לא מנקה את הטיפוסים האלה על בסיס שבועי.
בסופו של דבר, קבוצות ווטסאפ או לא, זה תמיד עניין של אנשים. המכניקה העדינה הזאת של אגואים שבירים שנלחמים אחד בשני על בסיס שבועי והרצון לשחק את המשחק הזה שעושה לנו טוב בלב (מינוס כמה דקירות רוצחות נפש הכרחיות) תמיד ייצרו לנו סיטואציות מורכבות, אבל בסופו של דבר המשחק אמור לנצח. חייב. בסופו של דבר אתה אמור לשבת בסלון או בחצר של בית זר, להקפיד לא להרעיש מדי או להפר את כללי המקום, להיות מוקף באנשים שרוצים לשתות לך את הכסף ובכל זאת להרגיש שאתה בנאדם חופשי בעולם.
זה די עוזר שביד אחת אתה מחזיק את הסם המועדף עליך (אצלנו וויד, ג'יימסון ואפונה בציפוי ווסאבי הולכים הכי חזק) והיד השנייה כבר מונחת על השולחן, אצבעות כלפי מעלה, מוכנה לקבל את הקלף.
***
3 טיפים לקבוצות פוקר שדוגרי אתם יכולים לחשוב עליהם בעצמכם:
1) נקרעים בין שתי קבוצות? לכו על הסולידית יותר. עזבו את אלה שכל שבוע מתארגנים בדקה ה־90 ואף פעם לא סגורים על איפה משחקים.
2) אלא אם בקבוצה הסולידית משחקים עם חפיסה אחת בלבד. אתם לא תוכלו להעביר ערב שלם עם חפיסה אחת, זה כמו לחזור לטלוויזיה בשחור־לבן.
3) לא כל החפירות בווטסאפ של הקבוצה הן חסרות תוחלת. קראו בעיון את התפארויות החברים, בעיקר בנושא בחורות. אולי תבינו משהו על הדרך שבה הם מבלפים.
פורסם לראשונה 23/06/2019 16:54
לפנייה לכתב/ת 
פוקר
IStock
מומלצים
