חוכמת רחוב
נמאס לנו מסיבות טיפשיות שבגללן עדיין אין ערים חכמות, אז פגשנו שלוש חברות שיכולות לשנות את ההתנהלות שלנו במרחב האורבני. ועל הדרך, גילינו שראשל"צ היא העיר הכי גאונה בישראל
אבא שלי תמיד היה איש של חזון טכנולוגי. אני זוכר אותו יושב בשנת 1999, רגע אחרי שרכשתי דיסקמן חדש, ותוהה למה עדיין צריכים את זה. "בתוך זה", אמר והצביע על המחשב שלו, "יש צ'יפים קטנטנים ששומרים המון מידע. למה שלא יהיה מכשיר קטן עם צ'יפ כזה שגם ישמור לנו את המוזיקה?". חייכתי לשיגיונות שלו, ושנתיים אחר כך אפל יצאו עם האייפוד, ואבא שלי תויג בעיניי כסטיב ג'ובס ההרבה־הרבה־הרבה פחות עשיר.
היום, אחרי שצברתי קילומטרז' טכנולוגי מסוים, אני יושב מול אייל הופמן ואלירן בינמן, מנכ"ל וסמנכ"ל ביזדב של Highroad, אקסלרטור לטכנולוגיה אורבנית. כאבי בשעתו אני תוהה למה לעזאזל עדיין אין ערים חכמות. יש לנו אינטליגנציה מלאכותית, חיישנים וכל מה שצריך — למה החיבור ביניהם לא קורה?
הופמן ובינמן מסכימים שזו שאלה טובה. "קודם כל, כמו כל דבר שקשור לעיר ולמדינה, יש בעיות של רגולציה", מסביר בינמן. "וישנו כמובן עניין הכסף", מוסיף המנכ"ל. "משקיעים מתקשים לשים כסף על משהו שלא רואים ממנו רווח מיידי".
אני מניח בצד את המחשבה החוזרת שהשניים האלה מדברים בסינכרוניזציה כמעט מושלמת, כל אחד מאפשר לשני לדבר ונכנס ברגע הנכון — מה שכנראה מצביע גם על איך הם מנהלים מקום עבודה — ומוסיף מחשבה משלי: האם החשש מפגיעה בפרטיות הוא גם פקטור. "כן", אומר אלירן. "בהחלט", מוסיף אייל.
כשאני מדבר על ערים חכמות אני לא מדבר על המדד שמגזינים כמו פורבס מדברים עליו. זה שכולל, פרט לטכנולוגיה חכמה בעיר, גם בתי ספר, גנים ציבוריים, מקומות עבודה וכל מה שנדרש לקיימות של עיר. אני מדבר רק על טכנולוגיה וספציפית על טכנולוגיה שעוזרת לעיר להיות חכמה יותר.
כמו שבית חכם יודע שאתם מתקרבים ומדליק עבורכם את הדוד — רק בעיר. חיישנים שמודיעים לנהגים איפה יש מקום חניה, מצלמות שבודקות עומסי תנועה בכבישים ומתאמות את הרמזורים לפי זה, תאורת רחוב שמשתנה על פי הצרכים ואפילו סנסורים שמתקשרים עם כל רכב ולא מאפשרים לו לעבור על החוק.
החלק האחרון הזה בדיוק הוא מה שמרתיע את חלק מהמומחים. בכתבה של דה מארקר שבדקה ערים חכמות בישראל העלו חשש שמצלמות יכולות להיפרץ ולעקוב אחרי אנשים פרטיים, מידע מחיישנים יכול להיות מופנה נגד האזרחים, וברמה הכי בסיסית — אף אחד לא באמת שואל את התושבים מה הם רוצים.
הרי חיישן שבודק אם אופניים אכן נוסעים על שביל אופניים הוא אחלה רעיון כשאתה הולך הרגל שהאופניים חתכו אותו על המדרכה, אבל רעיון שלא כל כך תאהב אם אתה רוכב האופניים ועלית על המדרכה רק לרגע, באמת, לא הייתה ברירה.
מעבר לכך, אותה כתבה בדה מארקר טוענת שחברות טכנולוגיה באות לעיריות ומדליקות אותן על רעיונות טכנולוגיים מתקדמים. העיריות מסכימות כי הן רוצות לייצר סביבן הילה של יוקרה, וחברות הטכנולוגיה גוזרות קופון. מחקר בשם "העיר בעידן הדיגיטלי" בחן היבטים של תכנון, טכנולוגיה, פרטיות ואי שוויון בערים מודרניות, והגיע למסקנה שנדרש דיון משותף בין כלל גורמי התכנון, גורמי הרווחה והחינוך סביב פעילות דיגיטלית. זה אחלה וכנראה נכון, אבל זו גם הסיבה שכל העסק נמתח ונמתח.
"לערים יש המון כסף — 40% מהכסף הגלובלי נמצא ברשויות המקומיות", מסבירים לי הופמן ובינמן, הפעם די ביחד, "אבל לוקח הרבה זמן להוציא אותו מהן". לשמחתי, כל החברות שנמצאות באקסלרטור שלהם כבר בשלבים מתקדמים של פיילוטים בערים שונות בישראל. נראה שהן מצליחות בזכות Highroad, שיודעת להזיז דברים קדימה ומכירה את האנשים הנכונים, שזו ההגדרה של אקסלרטור טוב, אבל גם מכיוון שהשימוש במוצרים של החברות האלה הוא No Brainer וקשה לחשוב על מישהו שלא ירצה שהם ייצאו לפועל.
החברה הראשונה שהם מציגים לי היא ITC. חברה זה שם קצת גדול לשני חבר'ה, אבל זה לא מוריד מהמגניבות של מה שהם עושים — אלגוריתם אדפטיבי לניהול רמזורים. מכירים את זה שאתם עומדים בפקק וקולטים בקריזה שברמזור שמקבל את רוב הירוק אין בכלל תנועה של רכבים? אז עם האלגוריתם שלהם זה לא קורה. המצלמות על הרמזור קולטות בזמן אמת את התנועה ומשנות את זמן הרמזורים בהתאם.
בבדיקות למערכת, שני החבר'ה — אהרון בראונר ודביר קניג אם בא לכם לתת כבוד — מראים שגם כשיש עומס מכל הכיוונים, המוצר שלהם מפחית אותו משמעותית. הם מראים לי בסרטון את הקלות של היווצרות הפקק — מתנועה איטית של רכב אחד שגורמת לרכב מאחוריו לסטות נתיב ופתאום כולם זזים לאט. הם מציגים איך שקלול של הדברים האלה בזמן אמת לתוך תזמון הרמזורים פותר את זה.
אבל זה עוד לא הכל. האלגוריתם שלהם מחשב דברים כמו איפה יש יותר תנועת משאיות ואפילו איך שומרים מרחק בכל מקטע של הכביש. ומכיוון שהכל בזמן אמת, המצלמות שלהם גם קולטות כשרכב לא מאט לקראת רמזור אדום, והמערכת מעכבת את האור הירוק ברמזור השני כדי למנוע תאונה. כל הנתונים האלה הרשימו מאוד את נתיבי ישראל והם אוטוטו עושים פיילוט ראשון בצומת מאוד מרכזי באזור המרכז.
את RoadSense מתארים לי כחברה שפיתחה עיני חתול חכמות, אבל המוצר שלהם לא דומה בכלל לעיני חתול — לא אלה שעל הכביש ובטח לא אלה שעל חתול. מדובר במין משושי פלסטיק קשיחים שיושבים בצד הכביש ומכילים חיישנים שאוספים מידע על הכביש ועל התנועה. הנתונים נשלחים לענן של החברה שבאמצעות אלגוריתמים מתקדמים מייצרת מהם מידע העומד לרשות משרד התחבורה, רשות הכבישים, הרשות המקומית, שירותי החירום, שירותי התחזוקה וכמובן עבור כל אחד ממשתמשי הדרך.
הרשויות השונות יוכלו לקבל מידע על עומסים בכביש, מספר הפעמים שאנשים יצאו מהנתיב שלהם וכו', ובכך להבין את המצב במקטע ולשפר את חוויית הנסיעה. הנהג יוכל לקבל מידע בלייב דרך תאורה שנמצאת על עיני הכביכול חתול האלה כך, למשל, אם בהמשך הדרך רכב נעצר בשוליים, הסמנים שלפניו יידלקו באדום ויזהירו את הנהגים.
ACiiST זו דרך טקית מתוחכמת לקרוא לעצמך אסיסט במקרים שבהם יש חברה שכבר קוראים לה Assist. הם מקימים תשתית חכמה שלא תפגע בתשתיות הקיימות. אין דרך לגרום לזה להישמע מעניין, אבל זה חשוב מאוד ולמעשה הבסיס לכל אספקט חכם בעיר חכמה. כדי להקים כל דבר חדש בעיר צריך רשת, כזו שתעביר נתונים לענן ומשם לרשויות וכו'.
פריסת תשתיות תקשורת כיום מצריכה עבודות כמו חפירות והתקנת ארונות תקשורת — דברים שמצריכים ביורוקרטיה ומפריעים לתושבים. הטכנולוגיה שפיתחה ACiiST מתחברת למערכת התאורה ויוצרת תשתית המאפשרת התקנה של מצלמות, WIFI, חיישנים וכל דבר אחר בלי שום הפרעה לסביבה.
היזמים, שגיא גורפינקל, יורם שחם ורן כליף, כבר בוחנים את המערכת שלהם בהרצליה ובראשון לציון. כן, ראשון לציון היא העיר המובילה כרגע במרוץ הערים הכי חכמות בישראל. ואתם חשבתם שכל מה שמגניב בה זה הזה, נו, אה, הקניונים. כן, יש הרבה קניונים.
אבל זה לא רק ראשון והרצליה. גם ערים כמו חיפה, תל אביב וירושלים עושות פיילוטים שכאלה. המדינה מאוד מעוניינת שהמוחות המבריקים האלה יישמו את הטכנולוגיה בתחומה ולא יברחו לחו"ל, שם יש יותר כסף ויותר אנשים לבדוק עליהם. אז החבר'ה מקבלים אפשרות להשתמש בישראל כ־SandBox, יעני אתר ניסויים, בתקווה שיהיה כסף ותיגמר הביורוקרטיה והם ייושמו בעיר שבה נוסו.
השילוב בין הטכנולוגיות השונות הוא הכוח האמיתי. אסיסט מניחים את התשתית, רודסנס אוספים מידע, ואיי.טי.סי משתמשים במידע, יחד עם מה שהם עצמם אוספים, לשיפור מערכת הרמזורים. ואם לקחת את האופטימיות המשותפת של הופמן ובינמן, הנה, תכף יש עיר חכמה ואני אוכל להפסיק לצעוק.
משחק קונסולה - Crash Team Racing Nitro Fueled
הוצאה מחודשת של משחק הקארטינג הכי טוב שפותח לפלייסטיישן (למרות שקיים גם לאקס בוקס, אבל קראש הוא דמות של פלייסטיישן) — והוא עדיין נהדר. הגרפיקה שופרה, כשעדיין יש אופציה לבחור שהדמויות ייראו כמו פעם. יש נייטרו שמפעילים כשעושים חראקות שנותן דחיפה לרכב, ויש כל מיני אופציות לשנות את מראה הרכב והדמות — אבל בכללי המשחק נותר כמו פעם.
בבסיס יש הרפתקה שאפשר לשחק בה ולנצח מסלולים כדי לנצח בוסים ובסוף לנצח בוס גדול, והוא אחלה משחק לשחק לבד — אבל הכיף הגדול הוא כמובן להתחרות בחברים. אפשר להיכנס עם עוד שלושה שחקנים, הדמויות כיפיות ומצחיקות, והמסכים יפים ומגניבים, וגם הנשק כיפי.
הביקורת המרכזית שלי היא שחסר נשק חדש ושהמשחק הוא חידוש ולא גרסה חדשה ומלאה. ובכל זאת, למי שאוהב מרוצי קארטינג, כמוני, זה יופי של כיף.
150 שקל לכל הקונסולות, להשיג בחנויות המורשות
מחשב נייד - ASUS Vivobook X512
מסך FHD עם טכנולוגיית צפייה רחבה ושחזור צבע המאפשר צפייה גם בזוויות לא רגילות, גודל המסך 15 אינץ' עם שוליים דקים מה שמאפשר תצוגה רחבה במיוחד. מעבד אינטל i7 שעושה עבודה מצויית מבחינת ביצועים ומקלדת עם זווית נוחה לכתיבה.
חיבור WIFI עם רוחב פס כפול המאפשר סטרימינג מהיר פי שישה. משקל 1.76 קילו, קצת כבד.
4,390 שקל, להשיג בחנויות המובחרות
לפנייה לכתב/ת 
