פסטיבל בוף
המדור חוזר למקורות ומתארח באמסטרדם, שזה בגדול ארבעה ימים של לשים רגליים בתעלה ולבהות באיזה שיח. וצ'יפס
זה זמן טוב לאמסטרדם. ההתחממות הגלובלית עושה שם את הקיץ מדהים, וכיף מאוד למצוא מקום שאפשר לשחות בו באיזה פארק, או במה שהם קוראים לו "חוף ים" כי הם פיזרו חול על שפת איזה אגם, Sloterplas למשל, אבל גם סתם קפיצה לתעלה בפארק ארסמוס זה אדיר.
ילדים שוחים שם, אז כנראה שזה בסדר, למרות שסירות עוברות ליד. הדבר הכי בעייתי בעיר במהלך גלי החום זה להשתמש בתחב"צ. אין מזגנים באוטובוסים, אז בכל נסיעה אתם מרגישים כאילו אתם מתבשלים במיקרו על חימום בינוני.
אל תמתינו בתור לשום דבר שסיפרו לכם שהוא שווה. הצ'יפס המפורסם נהדר — אבל גם כל צ'יפס אחר בעיר זה סבבה. זני תפוחי האדמה שיש להולנדים מושלמים לצ'יפס, וכולם שם משתמשים בשיטה של טיגון כפול.
Vlaamse Frites Snacks, שנמצא ליד מנקן פיס המפורסם, זה אחלה צ'יפס בפני עצמו — רק שאין בו תור. כנ"ל עם פנקייקים: הם טובים בכל מקום ולא רק במאפייה המפורסמת שתחכו בה 20 דקות. למה שמישהו ירצה להעביר 20 דקות מהחופשה שלו בתור?
כולם מדברים על הוופל ההולנדי ועל הצ'יפס והפנקייקים, אבל אף אחד לא מדבר על הלחם. והם מצוינים שם בלחם. כל מאפייה עושה גם כריכים, וכל לחמנייה פריכה לאללה מבחוץ ואוורירית מאוד מבפנים. ככה שהסנדוויץ' נראה תפוח אבל נמעך בקלות, ואז נוגסים ויש קראנץ' כה מענג. סוגר פינת מאנץ' משהו־משהו.
לכו לסרט. יש המון בתי קולנוע, ומהיר ועצבני 39 נראה מעולה אחרי שמורידים ג'וינט עצום. יש להם גם עמדות חטיפים אדירות בקולנוע שזה פינוק בפני עצמו.
"אין באמת הבדל בין הזנים", מסביר לי המוכר בגרין האוס, אחד הקופי שופס המפורסמים בעיר, "יש סאטיווה ואינדיקה, ומעבר לזה לא ממש משנה איזה זן תיקח".
זה נכון להכל, חוץ מלזנים רפואיים. באמסטרדם זה גראס תיירים. הוא טוב ועושה עבודה, אבל אין באמת צורך לרדת לרזולוציה של זנים. זה לא אומר שזנים מסוימים לא ירגישו לכם אחרת, אבל יש מצב שזה בעיקר פסיכולוגי. כמו הזנים שאני ממליץ עליהם ממש עוד דקה.
אחד שמרים
טנג'רין דרים
זוכה הקנאביס קאפ 2010 וזוכה הלב שלי כבר שמונה שנים ברציפות. הזן הכי טוב ליום של שמש ופארק. הכל נראה מהמם, הרוח מרגישה עדינה על הגוף, וכולי מחויך מהעולם הכה יפה בחוץ.
ניתן לקנייה רק אצל בארני'ס קופי שופ כי הם יצרו אותו. מולם יש בר ולידם בית קפה עם אוכל ממש — אבל את הטנג'רין לא כדאי לעשן שם. עדיף לצאת החוצה וליהנות ממה שיש לעולם להציע.
אחד שמוריד
צ'וקולופ
בתיאוריה הוא לא אינדיקה בכלל אלא סאטיווה, אבל אפקט החלום שהוא יוצר כל כך פסיכי שאי אפשר באמת להסתובב איתו בעיר. מקסימום להישכב על הגב ולנסות להבין לאן המוח עף, ואז להפסיק לנסות להבין.
מצאתי את עצמי עומד 45 דקות מתחת למגלשה. היה מצחיק וכיף, אבל הייתי תקוע. קניתי אותו בקופי שופ בשם רילקס, אבל אפשר למצוא אותו בעוד כמה מקומות.
Van der Linde
גלידרייה שלא נותנת לכם לבחור שום דבר. יש רק טעם אחד, והוא וניל. אבל הגלידה עשויה משמנת מוקצפת, ככה שזה כמו לאכול ענן. יש מצב שיהיה שם תור, אבל הוא נגמר בתוך שנייה. אם הוא ארוך מדי ואין לכם זין לזה, דעו שבניגוד למאכלים אחרים, אין גלידה כזו בשום מקום אחר. מצד שני, כל הגלידריות אדירות, אז לא נורא.
Rozengracht 36
Nieuwendijk 183
איפה לעשן באמסטרדם
גבולי: ליד התעלות
שלילי: כשרוכבים על אופניים
פלילי: בבית אנה פרנק
כישורי חיים
איך מכינים חמאת קנאביס
1) כל מתכון שווה למשהו אכיל וממסטל — נגיד, עוגיות — מתחיל בחמאת קנאביס טובה. התהליך לא מסובך אבל דורש קצת סבלנות.
לפני הכל, צריך לעשות דה קרבוקסילציה לקנאביס. כן, השלב הזה שאנשים לפעמים שוכחים ופשוט מוסיפים קנאביס גולמי למתכון לעוגיות.
בגדול מדובר בתהליך חימום שקורה ממילא כשמעשנים, אבל כאן צריך לדאוג לו במיוחד.
אפשר עקרונית לעשות את זה ישר בהמסת החמאה, אבל אז יש לה טעם חזק מדי של קנאביס, כזה שאף אחד — כולל ההוא שמעשן 20 ג'וינטים — ביום לא יאהב.
מחממים תנור ל־120 מעלות. מניחים את הקנאביס (בערך שבעה גרם לכל 200 גרם חמאה בתוצר הסופי) בתוך תבנית על נייר אפייה, ואופים כ־40 דקות.
כל עשר דקות פותחים את התנור ומנערים מעט את הפרחים, כדי לחשוף כאלה שלא נאפו.
2) טוחנים את החומר בגריינדר.
3) ממיסים 200 גרם חמאה עם כוס מים. המים מסייעים לשליטה בטמפרטורה ולמניעת שריפה של החמאה.
4) מוסיפים את הקנאביס הגרוס ומבשלים על אש נמוכה במשך שעתיים, תוך ערבוב מדי פעם.
5) מצננים את החמאה ומסננים אותה דרך חיתול. שולחים לקירור של שעה לפחות במקרר.
6) מבשלים מה שרוצים. חשוב לשים לב לכמויות, קל מאוד להגזים.
לפנייה לכתב/ת 
