אינה עונה
מאז ההתחממות הגלובלית אתרי סקי נפתחים לקהל גם בקיץ. מה האטרקציות? דומות לטירונות
גם המלון רוכב על אלפ, כמו אוכף גדול שהונח על יאק מפואר. פתילים של רכבות כבלים — איך לעזאזל אומרים רכבל ברבות? — משתרכים ממנו ומחבקים את היאק. מי שרוצה לעשות סקי נותן לאחד הפתילים האלה להעלות אותו על האלפ, ואחר כך יורד בעצמו. אבל היום אף אחד לא עושה פה סקי. זהו ראש חודש יולי, והטמפרטורות מטפסות עד לכאן. בגובה של מעל 2,000 מטר נמדדו יותר מ־30 מעלות. צלזיוס, יימח שמו.
לאן הגולשים עפים כשהמדרון מפשיר?
בשנים האחרונות, ככל שהקייצים האירופיים נעשים יותר ויותר, לא עלינו, ישראליים, נפתחים הריזורטים ומלונות הסקי לעונה נוספת, חמה, על חשבון ההיא הקרה המתנדפת. במקום סקי — ואפרה סקי — אפשר לדאות כאן עם מצנחי רחיפה, להיפצע עם אופני הרים, או לנסות לצנן מעט את הגוף ברפטינג בנהר הרדוד אך העצבני למדי שבעמק. האפרה סקי, תודה לאל, לא חטף נזקי שמש משמעותיים. לא ברמת המלנומה, בכל אופן. דומני שהיה זה בודלר שאמר שכל שעה היא השעה להשתכר. רק רצוי לא לעשות זאת בטרסה שמוצפת נהרה עד שמונה וחצי בערב. כולם לובשים מכנסיים קצרים וחולצה רכה עם צווארון סיני ונראים כמו יאכטונרים. סטייל נפלא.
ביום הראשון מוציאים אותנו לטיול. מיניבוס שמתפתל אל העמק, ואז מסלול קצר בין מה שהמדריך מכנה כפרים. אם זה כפר, אני קבוצת כדורגל. ארבעה בתים, בלחץ. וגעגוע לניכור אורבני בריא, יימח שמם. אבל לז ארק יפה לאללה. בתי עץ ואבן פשוטים, אבל נאים. בדרך כלל גם מטופחים. שבילי 4X4 שאף טרקטורון לא שורט, וטונות ירוק. החום גורם להתפרצות האביבית הזאת להצחין מריחות נפלאים. כמו מיליון פרחים בתנור.
לז אורק אחד יוצא מהבית לעבוד בגינה. איך זה מרגיש להיות הוא? אין פה נפש חיה. ואני לא מתכוון רק לבני אדם. אשכרה אין פה חיות. בקושי פוגשים חרקים, ואיזו ציפור אקראית פה ושם. הו, הנה כלב, אבל כלב לא נחשב, זה סתם צל של בן אדם. בנחלים אין עופות מים, וכל הפרות השתגעו מהחום וטיפסו אל ראשי ההרים.
התחממות גלובלית היא משבר לוקאלי
המקומות הקרים נדפקים לפעמים לא פחות מהחמים. כי לאיזה בית שאני אכפת אם ימדדו מחוץ לבית שלו 47 מעלות במקום 44 בשנה שעברה? הוא גם ככה לא יוצא החוצה שמונה חודשים בשנה. כשאנחנו מטיילים באנסי (Annecy), עיר יפהפייה על שפת אגם כחול כמו השמיים של סלוניקי, אני רואה מחלון הטירה העתיקה את כל הגגות של העיר. ויש שם רק מזגן אחד. לא פלא שכולם עם הראש בתוך האגם או סרוחים ליד התעלות הרומנטיות המתאדות שלהם. בשנה הבאה יהיו פה אלפי מזגנים. אם אתם מתקיני מזגנים מובטלים מבית שאן, סעו לאנסי.
ברפטינג אני מתנדב להיות הדביל שמאייש את משוט ימין שורה 1. זה שחוטף את כל השפריצים בפנים, בקיצור. מה אני פראייר לבזבז מים טובים של שמונה מעלות? זה לא הירדן פה ולא הרפטינג שעשיתם בטיול אחרי צבא. הצרפתים עוטפים אתכם בקונדום שחור עבה וקשיח, שלא משאיר בדל סיכוי שתהרגו את עצמכם. כולל נעליים וקסדה. תוך חצי דקה אני מזיע, ותוך עשר דקות אני כבר רוצה להשתין. מזל שהחום מאדה את שלפוחית השתן.
באוויר קצת יותר קר. כשמצנח הרחיפה שלי נפתח, מקור החום העיקרי הוא הצרפתון שדבוק לי לתחת. הפליאה שלי מתחלקת לשניים: קודם כל כי אני עף, עף בשקט וללא מנוע מעל הנוף היפה ביותר בתבל. אחר כך כי הרבה פחות חם. המדריך שלי מדבר אליי וכל הזמן מדרבן אותי לצלם. כל העולם דפוק על לצלם, חוץ ממני. תהרגו אותי, אני מעדיף להתרכז בלעוף. אני חושב שהוא מתבאס עליי ורואה את זה ככישלון אישי. אני לא בטוח, כי אם לא מתרכזים באנגלית שלו אי אפשר להבין אף מילה. אנחנו נוחתים, ואני מנסה להיות מועיל ולעזור לו לקפל את המצנח. שנינו מזיעים כמו יאק שחוט, והוא מניח ביד הלחה שלי כרטיס זיכרון עם ששת הפריימים והווידאו הקצר שצילמתי למעלה. עדיין לא ראיתי אותם.
אבל אני לא מתחרט, כמו שאמרה אדית פיאף
למדתי שלמעלה פחות חם, ואני שואל מהמלון אופני שטח. ולא סתם, אלא אופני שטח חשמליים. אני הולך לתפור את האלפ הזה בקלילות עד שאכבוש את ראשו המושלג. ואם כבר לרמות, אז גם אקח לי רכבל. העלייה ברכבל, אגב, יפה מאוד. אבל עדיין חם כמו בטירונות.מחקר חדש, בטח תשמחו לדעת, גילה שרוכבי אופניים מדרדסים את כל המדדים הגופניים שלהם. נפטרים משומן, משפרים סבולת לב־ריאה. אבל אז בדקו את רוכבי הקלנועיות החשמליות האלה שלכם, וגילו שהשיפור אצלם כמעט זהה. זה נשמע מפליא כשאתם חושבים על רוכב אופניים חשמליים בחולון, אבל אצלנו באלפים הסיפור הזה ברור. לטפס באופניים חשמליים זה קשה כמעט בדיוק כמו באופניים נטולי סוללה. סיוט של הלייף. לפדל בלי הפסקה, לאחוז בגריפים כאילו החיים שלכם תלויים בזה — והחיים שלכם תלויים בזה. להיזהר כל הזמן מסלעים. לשמור על מהירות ויציבות. להתפלל לאלי ההרים.
חסר נשימה אני מגיע אל השלג. אני נוגע בשלג. אני שם את הפנים שלי בשלג ומכניס שלג לחולצה. "אומרים אצלנו שמי שנוגע בשלג בקיץ יתחתן עד סוף השנה", אומר המדריך שלי (ושל עוד אחד. בשלב הזה מהקבוצה שלנו נשארים רק שנינו). אני לא נשוי, אבל יש לי שתי ילדות והשארתי בבית אישה בחודש שמיני. אני שואל בשאריות החמצן שלי אם אני אמור להתחתן עם האישה שאני חי איתה בחטא או עם מישהי אחרת. "אה, אני עשיתי בדיחה, אנחנו לא באמת אומרים את זה", הוא עונה.
הדבר היחיד שקשה יותר מלטפס על אלפ באופניים הוא לרדת ממנו. זה מסוכן לרכוב לאט, זו התאבדות לרכוב מהר, ולך תמצא את שביל הזהב כשאתה מידרדר כמו פרה בגילופין. אני נוחת במלון, סחוט ומנוקנק כמו אחרי 12 שעות של סקי. אני נכנס לבר בבגדי רכיבה של שמוקים כמו לדרינק הראשון של האפרה סקי. אני שותה בתחושת מגיע לי ועולה לחדר להישטף. אחר כך מסז' וסאונה ועוד דרינקים עד שה־G.Oים שמופיעים פה יהיו הלהקה הכי טובה בעולם. כן, אפשר להפשיר ואפילו לשרוף את כל השלג של האלפים. אבל גם אלף קייצים ישראליים של אלף מעלות צלזיוס לא ייקחו מהם את הסטייל.
___________________________
הכתב היה אורח של חברת קלאב מד ושהה במלון Les Arcs Panorama
לפנייה לכתב/ת 
