"התחלתי לרוץ בגיל 8, ולא מבחירה"

חיטטנו לענת הראל במקרר ומצאנו שם טיפים לאורח חיים בריא

עינב בורשטיין | בשיתוף: דנונה מבית שטראוסעדכון אחרון: 04.11.19 , 11:39

(צילום: עדי סגל)

כשהיא החלה לרוץ בגיל 8, ולא מבחירה, היא לא תיארה לעצמה שזוהי בעצם תחילתה של קריירה מופלאה. ענת הראל, ממשיכה לרוץ מאז ועד היום למרחקים ארוכים, תרתי משמע, כשתוך כדי הריצה היא מצליחה לעשות, תתפלאו לשמוע ה-כ-ל! החל מדייט עם חברות ועד למדיטציה. שני, דיאטנית שטראוס, הצליחה לתפוס את ענת, שניה לפני הריצה הבאה שלה, לשיחה מהמקרר על הרגלי האכילה שלה - "אני לא אוכל משהו שהוא לא טעים לי", על מה גרם לה לעצור את החיים ולטוס לאי (לא לגמרי) בודד –"זו הייתה החוויה הכי קשה והכי מדהימה שעברתי בחיי" ובעיקר על ההשפעה שיש לה על חייהן של נשים אחרות – "אני הולכת לישון עם לב מלא".

מאמנת כושר ומגישה בטלויזיה

מצב משפחתי: גרושה בזוגיות מאושרת + 1 + חתול בשם כתם.

עיסוק: בעלת עסק של קבוצות ריצה ואימון לנשים, מרצה ומעבירה סדנאות בנושא אורח חיים בריא.

תוכניות לעתיד: "השקת תוכנית אימונים קצרים ויעילים אונליין – אני עובדת על זה בהתרגשות גדולה".

תחילתו של הרומן: מגיל 8 הכריחו אותי לצאת לרוץ עם אחותי שסבלה מאסטמה כדי שזה ישפר את מצבה. היום האסטמה כבר איננה אבל הריצות המשותפות לשמחתי ממשיכות.

על החיבור לריצה: עוד בתור נערה שסבלה מבעיות קשב וריכוז גיליתי שזה המקום שהכי מרגיע אותי, זה סוג של תרפיה. מישהו לרוץ איתו: מוסיקה או פודקסטים, חברות או לבד בשקט – ריצה מדיטטיבית.

הכי אידיאלי לרוץ: בחוץ. לרוץ על הליכון בחד"כ זה גיהנום, הזמן לא זז.

תדירות האימונים: 5 פעמים בשבוע, כשיומיים בשבוע מוקדשים להתאוששות, יוגה למשל.

אימון ראשון: בין 06:30-08:00

האוכל שלפני: תמר מג'הול במידה ולא אכלתי פחמימות בארוחת הערב של יום לפני.

כמה ק"מ: בין 10-15 ק"מ 3 פעמים בשבוע ופעמיים בשבוע אימוני כוח.

תפריט ארוחת הבוקר: יוגורט PRO עם פירות יער + חופן אגוזי מלך שוברים מעורבבים בפנים, כך שיש לי חלבון, פחמימה ושומן.

אופציה שניה: שייק על בסיס חלב סויה )כוס( עם בננה והרבה ירוקים: עלי תרד, עלי בייבי, ספירולינה - זה סוגר לי את הפינה ומשביע אותי עד ארוחת הצהריים.

נשנוש בין לבין: אם יש פער גדול בין הארוחות אז משתדלת שזה יהיה פרי או חופן שקדים.

חטא מותר: קינוחים פעם בשבוע )כן , ברבים ...(.

מרשה לעצמך חריגות מדי פעם? לא באמת יכולה להרשות לעצמי אבל לפעמים אני פשוט לא עומדת בזה. יש לי חולשה למתוקים אבל אם החריגות חוזרות על עצמן זה נגמר בעליה במשקל. בסוף זו נוסחה מתמטית איך שלא נסתכל על זה. אם אכניס יותר אנרגיה אני אעלה במשקל.

ארוחת הצהריים שלך מורכבת מ: לרוב כריך טוב בחוץ (טונה, ביצה ואבוקדו) + סלט ירוק, אני לא מסוגלת לוותר על לחם לפחות פעם ביום, אלא אם יש לי תוכניות לבילוי בערב ואז אוכל רק סלט + שמן, זית + לימון + טחינה. הרטבים מלאים סוכר. למה בחוץ? אני עובדת הרבה עם הלפטופ בבתי קפה, הרעש הלבן של הרחוב עוזר לי להתרכז טוב יותר כשאני על המחשב כך שיוצא שגם רוב הפגישות שלי בחוץ ולכן גם רוב ארוחות הצהריים.

ואם כבר בחוץ מה עם איזו פסטה מדי פעם? מעדיפה שלא, זה פי 3 פחממות מהמנה שאני זקוקה לה ואני לא אצליח לעצור בזמן כי אני מתה על זה.

אנרגיה מתוקה לשעות אחה"צ: יוגורט PRO /חופן שקדים /תפוח פינק ליידי.

ומה לארוחת הערב? סלט עם טונה או ביצה קשה שאני פורסת אותה לסלייסים במנדולינה + קוביות גבינה בולגרית + כף או 2 סלט חצילים פיקנטים /חציל על האש + כף טחינה גולמית + גרגירי תירס לסירוגין ופרכיות.

צ'יט מיל: בסופ"שים אצל המשפחה וזה כולל קינוח אחד ל-פ-ח-ו-ת. אבא שלי וגיסי בשלני על חלל שלא מביישים שום שף (בניגוד אלי). כשמתארחים אצלי זה ברור לכולם שהדגש הוא על החברה ולא על הבישולים.

נשקלת: פעם בשבוע קבוע.

אחוזי שומן – 20%

מאכל אהוב: עוגת שמרים שוקולד חלבה של ה"בייקרי" וסושי.

לא תגעי אף פעם ב: בשר.

3 מאכלים שתמיד במקרר: יוגורט PRO +לבנה עיזים + ירקות.

מילה על הישרדות? מה משך אותך לשם? הסקרנות והאתגר המשוגע הזה.

"ברייק" מהחיים? לגמרי לא! מבחינתי הדברים האלה בדיוק הם החיים.

אורח חיים בריא זה: הרגלים ואיזונים! וגם לדעת לא לוותר על מה שעושה לנו טוב ביום יום שלנו.

טיפ לקוראים שלנו: תתחייב לסוג של ספורט כל פעם רק עד סוף החודש זה יקל עליך פסיכולוגית בכל מה שקשור להתמדה בפעילות.

קושי בשמירה על תזונה בריאה: החולשה למתוקים – אני נלחמת בזה יום יום.

כשאת קמה להתאמן את מרגישה ש: לפעמים בא לי למות, בגלל השעה המוקדמת אבל תמיד ברור לי שאין שאלה ואני קמה. תוך חצי שעה אני כבר בתוך זה ונהנית.

האני מאמין שלך: להיות אותנטית ולא לנסות להצטייר כאילו הכל אצלי מושלם. אין לי שום בעיה להעלות סטורי רוטן על השעה המוקדמת שאני קמה בה כדי לרוץ ועם זאת אני לא אוותר על האימון לעולם.

הכי משמעותי: אני גורמת לשינוי אמיתי בחייהן של נשים. זה גורם לי ללכת לישון בלב מלא. כמו למשל, מתאמנת שלי שהגיעה לקבוצה עם 15 קילוגרמים עודפים, בלי יכולת ללכת מהר, שלא לדבר על לרוץ. אפילו לא למרחק של 100 מטר. בנוסף סבלה מהפרעות אכילה שאמללו אותה. ליווינו אותה במשך שנה וחצי בה

היא התמידה ועברה תהליך. המאמנות שלי ואני לא ויתרנו עליה גם ברגעים קשים – היא גם ירדה במשקל, גם הצליחה לשמור על משקל מאוזן ובנוסף בפברואר האחרון היא השתתפה במירוץ של 5 ק"מ במסגרת מרתון תל אביב התחושה של הניצחון שהיא הרגישה שווה כל מאמץ.

סוד פיקנטי: יש לי פחד גבהים, בחיים לא אצנח! טוב נו, אולי בשביל מיליון דולר...