אתר פורנהאב פרסם סטטיסטיקות על הפורנו שצרכת ב-2019

מי הם האינסלים ומה הקשר שלהם לאנימה, למה אמריקאים אוהבים פורנו לסביות ומה נשים באמת רוצות: רומנטיקה או אולי את ההפך הגמור?

כרמל צאיגעדכון אחרון: 03.02.20 , 13:09

(איורים: מיטל שפירו)

העשור האחרון היה ללא ספק העשור של הפורנו. יש שיטענו שאנחנו משתמשים באינטרנט כדי לצרוך פורנו, אחרים יאמרו שאנחנו גופים חלולים והפורנו משתמש בנו כדי להתרבות בעצמו. לצערי הרב אני נמנית עם הקבוצה השנייה, ובאמת ובתמים נוטה להאמין שפורנו - והדחף המוזר להעביר אותו מאחד לשני - הוא אחת הסיבות המרכזיות שבגללן האינטרנט נכנס לחיינו בצורה כל כך מהירה ושתלטנית.

כמדי שנה פורנהאב שחררו לאוויר העולם את הדבר היחידי שכולם אוהבים יותר מאשר לצפות באנשים מזדיינים בלעדיהם לעיני מצלמות - סטטיסטיקות על אנשים שמזדיינים בלעדיהם לעיני מצלמות. זוהי יוזמה מבורכת של אתר הפורנו המוביל, כי בחברה שלנו מיניות היא עדיין בגדר טאבו, ברוך השם, ולכן עדיין מהווה אובייקט מרתק להסתכלות חברתית. מיניות היא הביוב שאליו מתנקזים כל הטראומות, ההדחקות, ההפרעות הנפשיות, התסביכים והאלימות השוכנים אצלנו - כלומר קנווס מעולה ליצירתיות שלנו. כך לפחות חשבתי לפני שנכנסתי לסטטיסטיקות הרשמיות.

התאכזבתי לגלות שגם ברגעים האינטימיים והפרטיים ביותר שלהם - אדם מול עצמו-מול אלוהים-מול הסמארטפון - אנשים הם פשוט בנאליים. משעממים. יבשים. מה שנקרא ונילה. הסטטיסטיקות של פורנהאב לשנת ‭ 2019 ‬ הן באמת תצוגת תכלית מרשימה של בינוניות, ולכן חשוב לציין שצופי האתר אינם מהווים את כלל האוכלוסייה אלא את החתך הספציפי שאין לו דמיון (או אינסטגרם), קרי בעיקר סטודנטים בתקופת מבחנים שעושים את הטעות המרה של ללמוד מהמיטה. בכל זאת היו כמה נתונים שכן הפתיעו וראוי להתעכב עליהם.

"מי בכלל רואה פורנו?"

אנשים נכנסים לפורנהאב ‭ 115‬מיליון פעמים ביום. יוצא שחוץ מקוראי בלייזר יש שם עוד איזה ארבעה אנשים כך שזה בסדר, זה מרחב בטוח. רק אלוהים שופט אתכם - והוא שופט, וואי וואי הוא שופט. אבל לפני שניכנס לקטגוריות שהסעירו את הרשת ב-‭,2019‬ בואו נתמקם רגע. על פי הנתונים של פורנהאב, רוב צריכת הפורנו נעשית בין הגילאים ‭ 24‬ ל-‭,35‬ שזה הגיוני לחלוטין כי עד גיל ‭ 24‬ עוד נהנים מסקס ללא השלכות, ומגיל ‭ 35‬ הליבידו מתאבד ומשאיר אותך יתום.

המכשיר שעמו צופים הכי הרבה בפורנו באתר הוא הסמארטפון. ובצדק - אפשר לקחת אותו לכיתה, לשירותים, למיטה ואפילו למושב האחורי באוטובוס, ולהדחיק את העובדה שהוא פולט קרינה מסרטנת בדיוק באזור האשכים.

שעת השיא של צפיית פורנו היא חצות הלילה. הגיוני ועצוב, שכן זה בדיוק הזמן ששוכבים במיטה, האוויר בחדר השינה נהיה מחניק וסמיך מבדידות, ואם מקשיבים היטב לשקט אפשר לשמוע את הלב נשבר עוד קצת. בדיוק בזמן הזה, ככה אנחנו מקווים, אולי לצפות באנשים שגורלם שפר עליהם אפילו פחות משלנו ירומם את מצב הרוח מספיק כדי שנוכל להירדם ולא לחשוב באובססיביות על כל הסיבות שהביאו אותנו לנקודה הזאת. עכשיו, כשהבנו מי נגד מי, אפשר להתחיל לדבר על מה בדיוק ראינו בשנת ‭ 2019 ‬ ויותר חשוב - למה.

(איורים: מיטל שפירו)

טרנדינג נאו

בואו נעשה רגע סדר בהגדרות. יש טרנדים בולטים ויש חיפושים מובילים. טרנד זה עניין חברתי, או יותר מזה - צרכני. כמו החזרה של הפאוץ', כמו גברים שמדברים על חרדות או כמו התקופה המזעזעת שכולם הסתובבו עם המשקפיים המכוערים האלה של קניה ווסט בלי העדשה. או בפורנו - הדבר שעליו אנשים מאוננים כדי לרצות את הסביבה ולצבור הון תרבותי.

עצם זה שיש טרנדים בפורנו זה מבעית, כי זה מוכיח שאפילו באוננות אנחנו לא אותנטיים ושבניגוד למה שטענתי קודם - אדם מול אלוהים-מול סמארטפון - יש כאן עוד פרמטר: הסביבה. אוננות, אם ככה, היא אקט צרכני לא פחות משהיא אקט מיני. אז מה היו הטרנדים הבולטים לפי פורנהאב?

ללא מין

‭2019‬ ללא ספק הייתה שנת האינסלים - כזכור, בתולים זועמים ושונאי נשים החיים במרחב הקיברנטי, עד שיום אחד הם יוצאים לרצוח המונים. ואכן, במקומות הרביעי והחמישי בחיפושים הטרנדיים של פורנהאב אפשר למצוא, בהתאמה, את בל דלפין וקוספליי. מה זה אומר בקצרה, למי שמעל גיל ‭ 18‬ וזה נשמע לו כמו ג'יבריש מוחלט: בל דלפין היא כוכבת רשת עם מיליוני עוקבים באינסטגרם. היא בת ‭ ,19‬ עם שיער ורוד או כחול, תלוי ביום, ואוזניים של חתול. קוספליי זה אנשים שמתחפשים לדמויות המאנגה והאנימה האהובות עליהם, הולכים לפסטיבל אייקון בסינמטק תל אביב ולא יוצרים קשר עין.

חיברתי בין שתי הקטגוריות כי בל דלפין מכילה בתוכה את הקוספליי, גם בזה שהיא נראית כמו דמות מצוירת וגם בקהל היעד שלה. לא אכנס לסוג הסרטונים שלה, שכן לדבר על מיניות של ילדה בת ‭ 19‬ זה בגדר סטייה בפני עצמה. אגיד רק שבאופן מפתיע הם בקושי כוללים קיום יחסי מין מלאים. מעניין להתעכב על זה, שכן זה מראה לנו בדיוק את האופי החמקמק של פנטזיות - במקום הרביעי בטרנדים של פורנו נמצאת מישהי שכמעט ולא ניתן להשיג סרטון שלה מזדיינת, אז האם הפנטזיה היא בעצם היעדר המימוש? מעבר לכך, הקהל של דלפין מורכב בעיקר מנערים צעירים ונחושים, רובם עדיין בתולים, שיש להם גישה לכרטיס האשראי של ההורים. בשנה החולפת היא מכרה באלפי דולרים את מי האמבטיה שלה, מה שמעורר בי קנאה, בתור מי שלא פעם ולא פעמיים נכנסה לתחתונים נקודה קום, האתר היפהפה שבו אפשר למכור את התחתונים המשומשים שלך לסוטים - ומעולם לא העזה לעשות זאת.

מה בין זה לבין אינסלים? בל דלפין היא בדיוק הסמל של מה שבעיני האינסלים הוא רע בעולם. בחורה יפה שצוברת הון כלכלי וחברתי בזכות היופי שלה על חשבון בנים קשי יום, שהיא לא בגדר ממשות עבורם. לכאורה זה נכון בנוגע לכל שחקנית פורנו, אבל במקרה הזה זה נכון במיוחד, כי האסתטיקה שלה פונה בדיוק לקהל הבתולים לובשי התחפושות בפסטיבלים שהשיא של חייהם יגיע ככל הנראה בגיל ‭ ,35‬ כשיכירו סוף-סוף מישהי חלשה וחסרת ביטחון מהם שיוכלו להתעלל בה רגשית.

(איורים: מיטל שפירו)

וזאת בדיוק הדינמיקה שמתקיימת. הם נמשכים אליה מינית ומעריצים אותה; היא לא בהישג ידם; הם זועמים עליה וכדי לנקום בה משפילים אותה על ידי כך שהם מאוננים עליה באיבה, וחוזר חלילה. בכך הם מנציחים את הבדלי הכוחות שהם כל כך זועמים עליהם. כוכבית קטנה: אני יודעת שנהוג להסתכל על נשים בפורנו כעל קורבנות של תעשיית המין, אבל זאת ראייה פשטנית מדי של המציאות ואין לי כוח אליה. סורי אני בן אדם רע כנראה.

שחקני רכש

גם אני, כמו רבים, קיוויתי שבסוף ‭ 2019‬החייזרים שמשקיפים עלינו מלמעלה יתגלו אלינו סוף כל סוף וייקחו אותנו מכוכב הלכת המעפן הזה, שלאט לאט מכלה את עצמו. ובאמת חיפשתי אותם בכל מקום. הפכתי כוס, קראתי לחשים, חיפשתי אותם בשמיים, חיפשתי אותם בפוליטיקה הישראלית, בפוליטיקה האמריקאית, בפרקים של סאות'פארק.

אני חייבת להודות שמעולם לא חשבתי לחפש אותם בפורנהאב, ויש לציין שאני במיעוט. כי מתברר שבמקום השני בחיפושים הטרנדיים היה פורנו חייזרים. מי חיפש את זה, ולמה? האם מדובר בעצם בחייזרים ששוכנים בינינו ורוצים לראות משהו שיזכיר להם את הבית? או שאולי אלה סתם יצורים חובבי חלל שראו יותר מדי פרקים של "ריק ומורטי"? האם אנשים מרגישים אשמים על זה שהם צופים בפורנו, כי יש מי שיטענו שמדובר בניצול בוטה של נשים, ולכן מחפשים כל דרך אפשרית לעשות לזה הזרה, והשיטה הכי יעילה היא לאונן על מה שנראה כמו חייזרים? ייתכן. אני מפחדת לבדוק. לתחושתי, בכל פעם שאוכלים מעץ הדעת נופלים מגן עדן ולאט-לאט לא נשארים לי תהומות ליפול אליהם.

פנטזי ליג

אחד הדברים שעלו שוב ושוב ושוב בסטטיסטיקות הוא חיפושים של פורנו לפי משחקי מחשב אהובים, כל מיני פורטנייט שמורטנייט, לפי סדרות אהובות, לפי סרטים מצוירים, וכן הלאה וכן הלאה. על פניו - חמוד, גיקי ובלתי מזיק. אבל האמת היא שזה די עצלני ומעצבן. יש משהו פתטי במיוחד בפורנו בז'אנר פנטזיה - ומיד אסביר למה.

פורנו, מעצם קיומו, הוא מעין תחליף לפנטזיה. כולנו יודעים שהוא לא מייצג סקס בחיים האמיתיים. הרצון לראות פורנו על בסיס פנטזיה מוזר בעיניי, כי יש בזה בקשה מהיוצרים לדמיין בשבילך את הדמיון שלך, מעין מטאפנטזיה. אין דבר טבעי יותר מלרצות לשכב עם דמות מצוירת, אפילו מהזדהות עם דמות מצוירת. בוודאי שהרצון להתנתק מהמציאות האיומה קיים, נוכח ואמיתי. אז פאקינג תצאו ותתנתקו מהמציאות האיומה - אל תסתכלו על אנשים אחרים מממשים את הפנטזיות שלכם, יצורים.

האם כשהייתי ילדה והייתי מאוהבת בווג'יטה, לוחם הסאייה מדרגון בול זי, לא דמיינתי את עצמי מתנה עמו אהבים? דמיינתי, אבל לשם כך הייתי צריכה לדמיין עלילה שלמה שבה אני נמצאת שבע שנים בזוגיות עם מדען שמצליח לבנות מכונה שתכניס אותי לטלוויזיה רק כדי לגלות שכל השנים האלו וג'יטה עשה את אותו הדבר וכעת הוא אדם אמיתי והתפספסנו לעולמי עד ואין לי ברירה אלא לשכב עם בנו טראנקס. איפה היינו? כן, פנטזיות - אז מה הטעם בפנטזיה אם אי אפשר לשלוט בה?

(איורים: מיטל שפירו)

סדרת צמרמורת

את המקום הראשון - גם בטרנדים וגם בקטגוריה שגברים צופים בה - קטף פורנו החובבים, הפורנו המוסרי, הלא מצועצע. האני אוהב שזה אמיתי ויש צלילים מוזרים ומבוכה. הלהיות צמחוני שאוכל דגים של פורנו. כמובן שיש דיסוננס משמעותי בין זה ובין ההפך המוחלט, שהוא פורנו של דמויות מנגה וחייזרים, אבל אלה שני הצדדים של אותו המטבע, שני האופנים היחידים שבהם בני אדם מסוגלים להסתכל על המציאות. שחור או לבן, קרוב או רחוק. בלי אמצע.

אני לא יודעת למה התפיסה היא שפורנו חובבים הוא פחות ניצול ויותר אמיתי מפורנו רגיל שהמצולמים מקבלים עליו שכר ונבדקים לאיידס. אולי כי אנשים יכולים לדמיין את עצמם במקום הזה שבו דולף סרטון שלך בטעות, ואם לא את עצמם אז מישהי יפה שלמדה איתם בתיכון. בכל מקרה, לפי פורנהאב זה ה-חיפוש שהגדיר את ‭ .2019 ‬

לצד פורנו החובבים, גם פורנו ב-‭POV‬ ניצב גבוה ברשימה. בעיניי זה ז'אנר הזוי של פורנו, כי למה שתרצה לראות זיון מנקודת מבט של גבר אחר? אתה לא יודע איך זה נראה כשאתה מזיין?

גם הקטגוריה הדוחה ‭ ,ASMR‬ פורנו שאמור להוביל אותך לתחושת עקצוץ נעימה, זכתה לנוכחות בולטת. לא נכנסתי לבדוק מה שומעים, כי אני מפחדת שיהיו לי טיקים כל כך חזקים עד שאתקע ככה לכל העשור הקרוב, אבל אני מניחה שמרגישים לחישות בעורף ושומעים באיכות מאוד טובה את צליל החיכוך של איברי המין, סך הכל דוחה.

יש משהו גרוטסקי ברצון שפורנו יהיה כל כך אמיתי עד שנרגיש כאילו אנחנו "שם". זה רדיקלי לא מפני שזה אומר משהו על המיניות שלנו, אלא בגלל העובדה שזה מעקם את ההגדרה של מהי מציאות. עד כה התרגלנו להאמין שהמציאות היא הקונקרטית, המוחשית, כל מה שהוא לא באינטרנט. אבל אם המרחב הקיברנטי מתחיל לערב עוד חושים דרך ‭ VR ‬ או ‭ ASMR‬ ואפשר ממש לנוע בו, לחוש אותו, להתרגש ממנו - אולי הוא גם כבר בגדר ממשות. אז כל הכבוד לצופי פורנהאב - הצלחתם להקריפ. שוב, מעניין לשים את זה לצד שאר החיפושים, שרובם מבקשים לדחות את המציאות, להתחפש, להתלבש, להתיז מי אמבט באלפי דולרים - ולנסות להבין למה זה או-או.

מועדון אוקטופוס

ההפתעה הכי גדולה של הסטטיסטיקות היא הנוכחות הבלתי מעורערת של פורנו מארץ השמש העולה - גם מקום ראשון בחיפושים לפי קטגוריות וגם מקום ראשון בצפיות. זה מעלה כל כך הרבה שאלות, כמו האם כל מה שאנחנו רוצים כחברה זה לראות תמנון מזיין, אבל התשובה להפתעה היפנית טמונה דווקא בהיעדרה הבולט של קטגוריה אחרת ‭ .Teens -‬ הפורנו היפני, שמציג נשים קוקטיות וצעירות למראה שמדברות בקול גבוה וצועקות שכואב להן, עונה למעשה על הפנטזיה לראות קטינות ערומות בלי רגשות אשם. הרי היפנים נראים אותו דבר עד גיל ‭ - 80‬ שאז הם מזדקנים בהרף עין והופכים למאסטר ספלינטר, אם הבנתי נכון.

בת לוקחת בת

בארה"ב, דרום אמריקה ואוסטרליה הפורנו הנצפה ביותר היה לסביות. הוא ירד אמנם במעמדו למקום השלישי בסך כל החיפושים, אחרי יפן והנטאי, אבל עדיין מקום של גאווה. כמובן, אף לסבית שמכבדת את עצמה לא תראה את הפארסה הזאת, שהרי בשביל ייצוג לא אמין ואף מביך של מיניות לסבית יש את העונה החדשה של דה אל וורד.

ניסיתי פעם לראות פורנו לסביות. בשום שלב הן לא ישבו על המיטה, היישירו מדי פעם מבט, צחקקו ומישהי אמרה "על מה את חושבת?" כשהשנייה עונה "סתם, כלום, לא יודעת - על מה את?", והראשונה עונה "סתם, כאילו, לא יודעת - נראה לי שאת רוצה לדבר". קיצר, חרא פורנו, לא התחברתי. אי לכך ובהתאם לזאת, הצופים שלו הם בהכרח רק גברים שרוצים ארבעה שדיים במקום שניים או לבדוק האם באמת ייתכנו חיי מין שהם לא שותפים להם, ואם כן, מה בדיוק קורה שם.

עם זאת, חשוב לציין שלפי הסטטיסטיקות של פורנהאב, הפורנו הנצפה ביותר על ידי נשים הוא אכן פורנו לסבי. כאמור, אין סיכוי שהצופות הן לסביות בעצמן. מקסימום נשים ביסקסואליות מודחקות שנמצאות במערכת יחסים כובלת עם גבר קמצן רגשית שרוצות לראות פעם אחת בחיים איך זה נראה כשמישהי יורדת להן במקום הסקס הרגיל של שלוש דקות בדוגי עם קוף שאת כבולה אליו בקשר גורדי.

צאינה וראינה

ולנטיינ'ס בפתח. המוני גברים מחפשים תשובה פרקטית לשאלה הנצחית "מה לעזאזל נשים רוצות". לפורנהאב יש תשובה תכלסית - הן רוצות רומנטיקה וגאנג באנג. למעט החיפושים הבולטים שכבר ציינו, שרלוונטיים הן לנשים והן לגברים, נשים חיפשו השנה במיוחד פורנו רומנטי ופורנו קבוצתי. איזה סוטות הזויות.

מילא גאנג באנג - מה יותר טבעי מאישה שרוצה סקס עם עשרה גברים? אני באופן אישי בוכה מדי לילה על כך שאין לי את אומץ הלב הדרוש להשתתפות באקט מהסוג הזה ולכן לעולם לא אזכה להגשים את חלומי, שהוא לשבת במרכז מעגל בוקקה כשכל תשומת הלב עליי. הרצון הכי בסיסי ואנושי אי פעם, לא פחות. תמצאו אותו בלא מודע הקולקטיבי - החלום של יוסף שהוא השמש וסביבו כל אחיו הכוכבים גומרים לו על הפרצוף, קושרים אותו וזורקים לבור. לצערי, הכי קרוב שהגעתי לזה היה ישיבת קריאייטיב במשרד פרסום. אבל רומנטיקה? איכס! מה זה פורנו רומנטי? כשהחבר הלוזר, המכוער והגיבן שלך אומר לך "מתוקה שלי, לכבוד יום האהבה אני מרשה לך לשכב עם מישהו שראוי למידותייך?".

לא - זה קוקהולד. ובאופן מוזר זה לא מה שהגיע למקום הראשון בשום רשימה. הוכחה לכך שאנשים לא כנים בנוגע לתשוקות שלהם. פורנו רומנטי זה פורנו שבמרכזו נשיקות, ליטופים ומחמאות? זה מה שהאישה שלך רוצה? שתיתן לה יחס סביר של בן אנוש? איזו מתוקה וחמודה. רק נשים יכולות לקחת משהו מעוות כמו פורנו ולערבב אותו עם משהו מעוות עוד יותר כמו רגשות.

כמעט גמרנו

לסיכום, ב-‭2019‬ בילינו שעות ארוכות מול פורנהאב, מתברר. משום מה, חלק מהקלאסיקות המוכרות והאהובות, כמו קאמשוט קומפיליישן ופאבליק דיסגרייס, לא זכו להיכנס לסטטיסטיקות. כנראה שהזמנים התמימים והפשוטים כבר מאחורינו. בכלל, הופתעתי לגלות שמה שמחרמן אנשים זה גימיקים וכותרות - למשל ילדה עם שיער כחול באמבטיה ולסביות בתנוחת המספריים ווא ווא - ולא דינמיקות מורכבות שמגלמות יחסי כוחות במשפחה או כאלה שמצביעות על טראומה מהילדות או על פערים בחברה. אני יודעת, תמים מצדי.

בכל מקרה, הכי הרבה זמן פר ביקור בילינו דווקא מול קטגוריות ה"מבוגרים", שם שמעיד יותר על הצופים בה מאשר על הקטגוריה עצמה; הכי מעט זמן פר סשן אוננות בילינו מול "הנטאי" - שוב, מעיד יותר על הצופים. גם כאן אפשר לראות שני קטבים, זה של הצופה המבוגר מול זה של הצופה הצעיר. וזוהי למעשה שנת ‭ 2019‬ בפורנו: או שם או כאן. מציאות מול בדיה, גאנג באנג מול רומנטיקה, שעמום טוטאלי מול שעמום המחץ, פמיניזם רדיקלי מול כתבה על פורנו למגזין גברים.

אם פורנו הוא מיקרוקוסמוס של החוויה האנושית, אז סיכום השנה של פורנהאב מלמד אותנו בין השורות והסטטיסטיקות גם מה זה להיות בן אדם. ולהיות בן אדם, מתברר, זה לברוח מקצה לקצה ולעולם לא להצליח להישאר באמצע. וכמה שלא נחשוב שהתרגלנו לזה, מתברר שלצפות בפורנו זה קיצוני כמעט כמו לככב בו.