אחרון אחרון תחביב: למצוא עיסוק פנאי בלי לאבד את הכבוד העצמי

(איור: איתמר דאובה)

האמריקאים נוהגים לומר שאי אפשר ללמד כלב זקן טריקים חדשים. אבל אני גם ישראלי וגם לא מת על ההשוואה לכלב, וגם באמת חושב שהגעתי לשלב שבו אני פתוח לתחביבים חדשים. כרגע אני די מתלבט בין השישה האלה:

1. לשחות. אני כמעט באמצע העשור החמישי לחיי, שזה בערך הזמן שבו גברים מתחילים לעשות כל מיני שטויות שקשורות לכושר גופני. אבל הואיל ואני לא מתכוון לאבד את הכבוד העצמי שלי, אין סיכוי שאתחיל לרכוב על אופניים, או להצטרף לקבוצות ריצה, או כל דבר אחר שעלול להוביל לכך שמתישהו אשתף ברשת חברתית את המסלול שהשלמתי הבוקר + תמונה שלי בטייץ שתגרום לחבריי הדיגיטליים תחושת בחילה קלה. עכשיו, זה לא שבבגד ים אני נראה ראיין לוכטה, אבל כאן כבר נכנסים לתמונה שאר היתרונות של שחייה. בתור התחלה אומרים שזה מערב די הרבה קבוצות של שרירים בבת אחת, ואתם הרי יודעים כמה סימטריה חשובה לי. בתור המשך לא מזיעים בזה. אמנם זה מתקזז עם ארומת הכלור הקסומה שיורדת ממך רק אחרי שלוש־ארבע מקלחות, אבל להתקלח אני דווקא אוהב אז בקטנה. אה, והכי חשוב: סוף־סוף לא ארגיש כזה פראייר שיש לנו מנוי שנתי לקאנטרי, שהפסקנו לנצל בערך בספטמבר. וזהו, בעצם נשאר לי רק לרכוש משקפת מביכה ולהצטייד ברצון לריב עם שאר הזקנים שצפים שם במסלולים.

2. לכבוש. לא עם אחר, ירקות אחרים. נו, להכין מלפפונים חמוצים. וזיתים. ולימון כזה ששמים בסנדוויץ' טוניסאי. ואולי סלק או לפת. ואת הצהובים האלה שיש בשווארמיות. בקיצור, לעשות חמוצים, אבל באמת, לא לעשות חמוצים במובן של מישהו שאומרים לו "טוב טוב לך תעשה חמוצים!". אני יודע, אני יודע, גם כאן מדובר בקלישאה גברית נדושה במיוחד, אבל אני לא מצליח להתגבר על כל האלמנטים של כבישה שקוסמים לי. נגיד, זה שאחרי הפעולה הראשונית לא צריך לעשות כלום במשך כמה שבועות. כאילו, אשכרה מדובר פה בתחביב שחלק מהותי ממנו זה פשוט לזכור שהתחלת אותו בחודש שעבר, ועוד כמה זמן יהיה לך משהו שהכנת בעצמך ואפשר לשים ליד הבירה. הבעיה היא שאני רץ עם התכנון הזה כבר כמה שנים טובות, ואשתי אפילו רכשה לי במיוחד צנצנות כאלה עם פלומבה כמו שיש לזקנות שבאמת כובשות דברים, אבל עד היום לא שמתי בפנים אפילו שן שום. פשוט יש לי קצת קושי להתניע את הפעולה הראשונית. דווקא עם סדר הפעולות שבא אחר כך נראה לי שאסתדר.

3. להרצות. יכול להיות שזה סתם נדמה לי, אבל בזמן האחרון שמתי לב ש־62 אנשים שונים שאני מכיר מעבירים הרצאות על כל מיני דברים. שזה מוזר, כי לא חשבתי שאני מכיר 62 אנשים באופן כללי, שלא לדבר על כאלה בלי פחד במה ועם מיקרופון מתפקד. בקיצור, נראה לי שגם להתחיל להרצות זה כיוון טוב. אני רק צריך למצוא איזה תחום שבו אני מבין יותר מאחרים, וכמה עשרות אחרים שיחשבו שזה מעניין. טוב, וגם לוודא שאף אחד לא מעביר כבר הרצאות בנושא "קשרים מזעזעים מיוגוסלביה לשעבר ששיחקו בבני יהודה בשנות ה־90". כי אני לא בטוח שיש מקום לשתי הרצאות כאלה בשוק הנוכחי.

4. לבנות משהו מעץ. מה! הרבה גברים עושים את זה. אז מה אם אני גרוע בדברים האלה ברמה שקשה לתאר. אני יכול להתחיל מדברים קלים. נגיד סימנייה לספר ממקלות ארטיק. שגם יהיה שימושי.

5. לחזור לאוניברסיטה. ייאמר מיד: אין לי שום צורך בתואר ראשון או שני או חמישי. זה גם לא שאני מפנטז על איזה תעודה או דיפלומה שאפשר לתלות על הקיר. אבל אני שומע על אנשים בגילי שנכנסים בשערי האקדמיה, ואני מודה שלפעמים זה נשמע לי די מגניב, אם כי לא הייתי פוסל שזה הכל בגלל שראיתי יותר מדי סרטי קולג'. אגב, כתבתי "לחזור" לאוניברסיטה לא בגלל שכבר למדתי שם פעם אלא כי הלכתי פעם ליום הסטודנט בתל אביב בגלל שהבטיחו הופעה של ברי סחרוף.

6. לאסוף משהו. לא תקליטים כי אין לי פטיפון, לא חולצות כדורגל כי אני נשוי עם ארון משותף, לא דגמים מיניאטוריים של מכוניות כי על מי אני עובד עם היונדאי סטיישן 2012 שלי, לא שעונים כי אני לא דושבג מטומטם, ולא קומיקס כי זה אוטומטית יהפוך אותי לאדם שאוסף קומיקס. מה שכן, לפחות כאן מדובר בתחביב שדי קל לתחזק, כי ממילא אף אחד בחיים לא התעניין באוסף של מישהו אחר, אז אני יכול פשוט להמציא שאני אוסף משהו ולדבר על זה בלי סוף, בלי שמישהו אשכרה יבדוק אותי. היי, אולי אני אגיד שאני אוסף צנצנות ריקות של חמוצים.