"השם "אבא פגום" היה מחזיק חודשיים בלי ערך מוסף. אין קהילה בלי ערך לקהילה"
סער בן הרוש, מנהל קהילת "אבא פגום", מעניק ערך מוסף למאות אלפי גברים בישראל: "אין סיכוי שכמות כזאת של אנשים הייתה מצליחה להתגבש בלי פייסבוק". גם איתו בילינו יום שלם כדי להבין מדוע קהילות פייסבוק הן אור של ערבות הדדית באינטרנט
אם אתה גבר בן 25 עד 45 בישראל, סיכוי סביר שאתה חבר בקהילת "אבא פגום". כפועל יוצא, סביר להניח שאם תכתוב פוסט בקהילה שיראה על צורך אמיתי, תקבל עשרות פניות לסייע לך. אנחנו נוהגים לחשוב על "קהילות" כמקום לקבל בו את כל הצרכים שלנו. כמו בקהילה ראלית, של כפר קטן, עיירה, או קבוצה דתית, עם מנהיג ומוסדות תרבות, כך גם קהילה אינטרנטית – לעתים קרובות מתגלה שהצורך האמתי של חברי הקהילה הוא בלהעניק, ולא בלקבל. כך גם בקבוצת "אבא פגום", בה התודה העיקרית שמקבל סער בן הרוש, מנהל הקבוצה בן ה-34, היא על העובדה שהקים פלטפורמה אמיתית לתת בחזרה לקהילה, ואל מחוץ לגבולות הקהילה. זה הוא אותו ערך מוסף שגורם לכלל חברי הקהילה לתקף את תחושת השייכות שלהם: הם צוחקים מאותם הדברים, עוברים חוויות דומות, וגם אם הם במצב סוציואקונומי שונה או בגילאים שונים, מאוחר מדי. הם כבר חברים.
מה למדתי | סער בן הרוש
בן 34, נשוי ואבא ל-2. צלם ואיש תוכן. מנהל קהילת "אבא פגום" בפייסבוק
.jpg "סער בן הרוש (צילום: סער בן הרוש)")
הקבוצה נולדה יחד עם הבת הבכורה שלי. ראיתי שאני לא אבא מושלם, מן הסתם. התחלתי לכתוב על זה סטטוסים בפייסבוק הפרטי שלי, חתמתי בהאשטאג #אבא_פגום וזה צבר תאוצה. פתחתי עמוד פייסבוק, שהיום יש בו 260K, שזה עמוד פתוח, לא קהילה. העמוד צבר תאוצה מהר, שותף בכל מקום, ואמרתי לעצמי שאני מחפש משהו קצת יותר עם דו שיח, עניין, שיהיה לצד השני מקום להביע, אז פתחתי קבוצה. גם על זה אמרתי לעצמי שזה יהיה בקטנה, אבל זה התפוצץ. כיום הקהילה מנוהלת על ידי 15 מנהלים, אחד מהם הוא אני.
.jpg "עם הבת והאישה (צילום: סער בן הרוש)")
לא ידעתי שום דבר על דיגיטל וניהול קהילה בשום צורה שהיא. כשפתחתי את העמוד לא ידעתי מה זה עמוד, כשפתחתי את הקבוצה לא ידעתי מה זה קבוצה. למדתי הכל לבד.
אבא פגום שינה לי את החיים. מקצה לקצה. כי פתאום יש לי הרבה יותר למה לקום בבוקר. עם כל הכיף במשפחה, פתאום יש לך 120K איש שאתה יכול לדבר איתם. זה לא משהו שקורה לרוב האנשים. ואני שמח שכל חבר קבוצה יכול להרגיש ככה.
.jpg "(צילום: סער בן הרוש)")
אין סיכוי שכמות כזאת של אנשים הייתה מצליחה להתגבש בלי פייסבוק. גם אם אתה יכול לעשות משהו כזה, אתה מציב רק את החבר'ה סביבך. פה אתה מדבר ומכיר אנשים שרחוקים ממך. פייסבוק גרמה לזה לקרות. אנשים הבינו שאינטרנט זה לא רק בדיחות, אפשר לעשות יותר. ברגע שמישהו כתב ב3 לפנות בוקר שהוא צריך תרופה לילד דחוף, ומישהו שהוא לא מכיר יצא בלילה להביא לו, אתה מבין שזה בעולם האמיתי.
.jpg "(צילום: סער בן הרוש)")
הקבוצה היא מרחב לגברים לפרוק רגשות. הקבוצה סגורה לגברים בלבד, אי אפשר להיתמם ולומר שזה סגור לגמרי, כי צילום מסך יכול לחשוף הכל, אבל יש לנו גם אפשרות לפוסט אנונימיים. אנשים נפתחים גם בפוסט גלוי, אבל בדרך כלל במידה ומשהו רוצה להגיע לרמה גבוהה יותר של היחשפות, הוא יכתוב אנונימית.
גם חוכמת ההמונים. יותר דעות יובילו אותך לתשובה יותר מדוייקת לשאלה שלך. חכמת ההמונים עובדת גם על איך לתקן משהו, וגם על עניין רגשי. חכמת ההמונים תדע לתת פתרון יותר טוב ממישהו שיחשוב לבד.
הרבה אנשים אמרו לי תודה על זה שהקבוצה מאפשרת להם לתרום. הקבוצה נותנת את האופציה לתת. מסתבר שהרבה אנשים חיפשו את המקום הזה, לתרום ולעשות למען, ופתאום יש להם את האופציה, והם ממש מודים על זה. נהיה פרויקט ששיפצנו בית לבן אדם מבוגר וערירי, או בכל חג חנוכה אנחנו יוצאים ונותנים לילדים חולים בבתי חולים כל מני סופגניות ומשחקים. חברי הקהילה שמחים שיש להם פלטפורמה מסודרת לתרום לקהילה דרכה, ואותי גם מגניב שבכל פעם זה מפתיע מחדש. דרך קבוצות הווטסאפ האזוריות צפה פעילות שלא ציפיתי.
.jpg "(צילום: סער בן הרוש)")
כשרק התחלנו עם המדבקות לרכבים, זה היה מרגש. היו 10,000 איש ואחת לשבוע אתה רואה מדבקה וזה וואו. אבל היום אני רואה 10 מדבקות כל פעם שאני יוצא, וזה נעשה יותר הגיוני, אבל ישנה ההבנה שזה משהו גדול שקורה, ואני קם בבוקר כל יום ומתעסק רק בזה, בקהילה, וחושב איך לגרום לחברי הקהילה לקבל מספיק ערך.
אין קהילה בלי ערך לקהילה. השם מחזיק חודש חודשיים, אבל אם לא תתן באופן יומיומי ערך לחברים, הם לא יהיו שם. אם זה אומר לתת להם לצחוק, להתרגש או להרגיש שייכות. להשיג הטבות מגניבות, או כל דבר כזה שבסופו של דבר יגרום להם להרגיש חלק מהקהילה. לתקף את הזהות של אנשים שיש להם את אותו הומור, אותו עולם ערכי.
אבל זה לא מחייב אותך להיות באותו גיל או מצב סוציואקונומי כמו החבר שלך, כדי להתחבר עם חבר קהילה, שלא כמו ב"עולם האמיתי", מחוץ לפייסבוק. החסם במציאות הוא כזה שכולנו חוטאים בו, העובדה שקשה לנו להתחבר עם כאלו שלא דומים לנו. וכאן אתה לא יודע מי דומה לך או לא, צאתה מתחבר עם אנשים, ופתאום נפגש איתם, ואתה כבר חבר שלהם. פתאום אתה בקבוצת וואטספ איתם, ואתה יוצא איתם לשתות בירה. ורק אז אתה אולי מגלה שהוא קצת מבוגר ממך, או במצב סוציואקונומי שונה משלך, אבל כבר "מאוחר מדי", אתם כבר חברים.
.jpg "(צילום: סער בן הרוש)")
כששואלים אותי מה הקהילה עשתה אולי הכי טוב, זה לחבר בין אנשים שהיה להם חוסר. הרבה באו ואמרו לנו, שמעו, אנחנו כבר כמה שנים עברנו דירה, כבר הורים, ואין לנו עם מי לצאת, אין עם מי לבלות, ופתאום הקבוצה נפתחה, ואנחנו יוצאים כל שבוע לשתות, וזה שינה לבן אדם את החיים, לא משנה איך מסתכלים על זה. היו משינויי חיים יותר דרמטיים, אבל פה זה מאות ואלפי אנשים שזה שינה להם את החיים באופן בו זה נתן להם עוד משמעות, עוד משהו לקום אליו בבוקר.
צלם וידאו: אדיר אסרף
איפור ושיער: מיכל אחדות
בימוי: סיגל מגריסו
מנהלת פרויקט ולקוח: מורן לייבוביץ'
מנהלת קריאייטיב: מיטל שפירו
הפקה: שרון אלימלך, יניב שחף
עריכה: דויד ברקן
למקרה שפספסתם:
• סופרגירל'ז זה אופי: כשקהילת פייסבוק משנה מציאות
• כנס הקהילות השנתי של פייסבוק חושף: זאת הקבוצה הגדולה ביותר
לפנייה לכתב/ת 
