והיום, ילדים, נלמד לעשות ראפ בזום
שבועות השיעמום שנכפו עלינו הם הזדמנות מצוינת ללמוד איזה קורס מעניין, ובלי ההכרח ללבוש מכנסיים. מתן שרון ויתר על האקדמיה והצטרף לקורס ראפ בלי לקום מהספה
בזמן שכל האנושות מפתחת קצת אגורפוביה בריאה ואלרגיה למכנסיים, העולם מנסה להתאים את עצמו למציאות החדשה. זה לא מתבטא רק בהפיכת המילה "מטושים" לבונוס בשבץ-נא או במציאת גן משחקים מאולתר לילדים במרחק מאה מטר מהבית, אלא גם בהתאמת כמה שיותר תחומי חיים לעולם חדש שבו ביתנו הוא מבצרנו - וגם הכלא שלנו. ממפגשים עם ההורים, דרך ייעוץ רפואי ועד לשיעורי יוגה – כמעט כל מה שלא דורש מגע ישיר עבר מיידית להתקיים בזום, בעוד שבגדי היציאה הוחלפו ברקעים מטופשים.
אין ספק שזה מקשה, אבל גם בפיסת החרא הגדולה ביותר מסתתרים יהלומים. אין שום ביטוי כזה והוא לא מבוסס על תחקיר מעמיק, אבל אני מאמין שהכוונה ברורה: גם ממצב גרוע אפשר להוציא משהו טוב. הזמן שהתפנה מכורח הנסיבות, והנגישות החדשה למגוון עולמות תוכן - יוצרים הזדמנות. כי אם כבר כולנו תקועים בבית עם המון זמן פנוי, אז למה שלא נלמד משהו? להחכים זה הרבה יותר טוב מלהתקרמל על הספה, אבל להחכים תוך כדי התקרמלות על הספה זה כבר הישג ראוי לציון.
רוצים לדעת כל מה שצריך (וגם מה שלא) על המגיפה שמשתוללת בחוץ? בואו למתחם הוויראלי שלנו
כשניסיתי לחשוב מה אפשר כבר ללמוד מרחוק, ההחלטה היתה די קלה. עם כל הכבוד לסטטיסטיקה או אווירונאוטיקה, אין לי תעודת בגרות ובטח לא פסיכומטרי, אז בואו נרגיע עם השאיפות. וכאן מגיע קורס שכנראה רובכם אפילו לא ידעתם שקיים – קורס ראפ והיפ הופ בבית הספר למוזיקה רימון. כן, המקום שהביא לכם את קרן פלס מלמד היום גם ראפרים.
מיקרופון למקסימום
המרצה חן רותם, שמוכר יותר כסגול 59, אחד הראפרים הוותיקים והמוערכים בארץ, מעביר במסגרת לימודי החוץ של רימון את הקורס בן 14 המפגשים לבערך 15 תלמידים. הם לומדים על כתיבה וחריזה, על קצב, דיקציה ונשימה נכונה, על איך לתפוס נכון מיקרופון, איך להופיע על במה, וגם על ההיסטוריה והתרבות של הז'אנר האפרו-אמריקאי.
זה נשמע נפלא כשלעצמו, אבל איך נראה קורס שכזה דרך וובקאם? ובכן, לפי רותם, כמעט אותו הדבר. "אני חושב שעשינו אדפטציה די טובה", הוא אומר, "לשיעור יש חלקים תיאורטיים שבהם אני מציג כל מיני ראפרים ואנחנו מנתחים שירים וסגנונות ומסתכלים קצת על כתיבה של דברים. ויש את החלק המעשי, לעשות פריסטייל או לכתוב שיר על המקום בנושא מסוים. אנחנו עובדים עם מוזיקה ועם הקולות והכתיבה של החבר'ה, אז אולי זה קצת יותר פשוט משיעור פסנתר או פילאטיס".
בעזרת לינק קסום הצטרפתי, בעודי במכנסי טרנינג, לשיעור העשירי בקורס. בשלב הזה התלמידים כבר עומדים לפני השלב האחרון - והיותר מאתגר מבדרך כלל בעקבות הקורונה: הקלטות. "גולת הכותרת של הקורס, התוצר שלו בעצם, זה שכל תלמיד מקליט באולפן שיר שהוא כתב ואחר כך עושים מופע באולם", מסביר רותם.
ובכן, בזמנים שבהם המילים "מופע" ו"אולם" הם מושגים מהעבר הרחוק, ספק אם גם אולפן הם יראו. "כן, זו בעיה, אבל זה ייפתר בקרוב או בעתיד הקצת יותר רחוק", הוא אומר, "בדרך כזו או אחרת זה יקרה. חייבים להוציא לראפרים אישור עובדים חיוניים".
ללמוד ראפ במיוט
אחד השינויים המרכזיים משיעור רגיל ללמידה מרחוק צץ כבר על ההתחלה – את בדיקת הנוכחות מחליפה בדיקה טכנית, הידועה גם בתור "אתם שומעים אותי? רגע, מה זה הלחצן הזה?". אחרי שכל המחשבים/סמארטפונים עומדים וכל התלמידים מראים את פניהם, ותוך כדי חושפים רסיס מחלל הבידוד שלהם, רותם פותח את השיעור בחלומו של כל מרצה ועושה מיוט על כל המשתתפים, כך שאף תלמיד לא יוכל להפריע למהלך השיעור.
החלק הראשון של השיעור מורכב מהצגת החומרים שהתלמידים הכינו עוד בשיעור הקודם – קטעי ראפ קצרים (16 שורות, הידועים גם כוורס) בנושא הקורונה. רותם נותן לתלמידים לבחור בין ביט אולדסקול (קטע ראפ בסגנון מסורתי יותר. במקרה הזה, השיר Family and Loyalty של גאנגסטאר) לביט טראפ (מקצב עדכני יותר, הפעם זה Bank Account של 21 סאבג').
בשלב הזה חששתי מהמילה הכי מפחידה בשיחות וירטואליות, הלא היא "דיליי". אבל לפי איך שהתלמידים ישבו בול על הקצב נראה לי שהשרתים עומדים גם בעומס המלל של ראפרים צעירים. כל תלמיד בתורו מוריד את ה-16 שלו, ורותם נותן ביקורת קצרה ומדויקת, מחמיא למשחקי מילים מעניינים ומספק טיפים של כותב ומבצע מנוסה.
ההערות של רותם נוגעות יותר בכתיבה, בעיקר בגלל שקשה להעביר ביקורת על ביצוע כשהמבצע יושב על כיסא גיימינג. אני אישית לא הצלחתי לשמוע את כל המילים, אבל אולי זה נוגע יותר לחוסר הריכוז האינהרנטי של למידה מרחוק. אני כן זוכר שורה קצרה שנדבקה לי לראש, "מגפה שמאגפת מכל הכיוונים", שריפרפ אחד התלמידים. רותם, בכל אופן, היה חד ממני. את הסשן הוא סיים בהדגמה של קטע שכתב איתם, מוכיח שגם המרחב הווירטואלי לא יכול למנוע מראפר מנוסה למשוך את תשומת הלב המתפזרת.
להפשיל ולהשכיל
"אני מרגיש שאני צריך להיות מאוד מרוכז, כל הזמן עם העיניים על כולם, לנסות לחוש את האנשים", אומר רותם כשאני שואל על ההבדלים בין שיעור רגיל ללמידה מרחוק. "אין בזה את הממד של הפרפורמנס הטוטאלי. בכיתה ברימון הם באים, תופסים ת'מיקרופון, יש ביטים, יש מערכת גדולה והגברה כמו שצריך. הם מבצעים את הקטעים שלהם מול הכיתה, ואני נותן פידבקים מול הכיתה, מראה להם איך אפשר לעשות דברים אחרת, עושים סשן פריסטייל. אין מה לעשות, הממד הפיזי של לראות את הבן אדם ולעמוד קרוב אליו חסר, אבל חוץ מזה הזום עושה את העבודה".
החלק השני של השיעור כבר היה אידיאלי ללמידה מרחוק, בעיקר כי הוא כלל מרצה אורח – די.ג'יי מש, די.ג'יי ומפיק עם ותק של מעל לשני עשורים בתחום. היה קל לראות שהתלמידים התרכזו בשיחה המעניינת בין רותם למש, בעיקר כי אפשר היה לראות את כולם בו זמנית. כן, גם את הסטודנט שקם כדי להביא לעצמו כוס תה. השיחה הקולחת בין השניים התמקדה בהיסטוריה המקצועית של מש, בסיפורי מאחורי הקלעים על האמנים שאיתם עבד ועל מה שהוא יכול ללמד את הראפרים העתידיים מניסיונו הרחב.
כל זה קרה דרך חלונית וידאו קטנה, ומנוחיות השקע שעל הספה שלי. זה נשמע כמעט סתמי בימינו, אבל אני עוד זוכר זמן ששיחת וידאו היתה חלום שיש רק בסדרות מד"ב. היום, ובמיוחד כיום, אפשר להשכיל גם בלי פלורסנטים של חדרי לימוד וכיסאות סטודנט עם מדף שאמור להיות מיני שולחן אבל בפועל רק נכנס לנו בצלעות. זה נהדר, כי זה מאפשר לנו להשכיל בלי ללבוש אפילו מכנסיים. כן, שיקרתי מקודם בנוגע לטרנינג.
רוצים עוד? אנחנו ממשיכים בכל הכוח ממש כאן בדיגיטל והגיליון המודפס האחרון שלנו מחכה לכם בחנויות. תאמינו לנו, זה הדבר הכי חיוני שתמצאו בסופר (איור: נועה כ"ץ)
לפנייה לכתב/ת 
