האם הקניונים עומדים להיעלם מחיינו?
הקניות באונליין התחילו מגמה והקורונה החריפה אותה, וכבר לא בטוח שקניונים מתאימים היום להרגלי הקניה של הציבור. האם הם יצליחו להמציא את עצמם מחדש?
השבוע נפל דבר בארה"ב, אבל אם אתם לא עוקבים אחר אתרי הכלכלה ספק אם שמעתם עליו בכלל – ג'יי.סי פני, ענקית הקמעונאות האמריקנית, הודיעה אחרי 118 שנות פעילות שהיא מרימה ידיים. הקורונה ניצחה בנוקאאוט ו-90 אלף עובדי החברה יצטרכו למצוא לעצמם בית חדש.
ג'יי.סי פני היא הקמעונאית הרביעית בארה"ב שמגישה החודש בקשה לפשיטת רגל – אחרי J.Crew, ניימן מרקוס ו-Stage Stores, כולן אימפריות ענק. כשמדברים על נפילה של ענקית קמעונאות, בדומה אולי לקניונים בישראל, הדבר הראשון שעולה בראש הוא – אונליין.
הקניות אונליין גמרו את הקמעונאיות והקניונים, המחירים אינם תחרותיים, וכן הלאה. זה נכון, וכמובן שאם נשווה את הגרף של מניית JCPenny (נפילה מ-80 דולר לפני עשור לסנטים בודדים) לזה של אמזון (זינוק מ-80 דולר לפני עשור ל-2,400) נקבל שיקוף יפה של המציאות. אבל עובדתית – למרות הכל, ובלא מעט קושי, הקמעונאיות הללו שרדו. עד עכשיו.
כשהקולנוע בקניון נסגר
מדברים הרבה על כך שהקורונה זירזה תהליכים שהחלו עוד לפניה. מקביעת תורים בבנקים, דרך רפואה בזום ועד צניחה בשוק השכירות למשרדים בגלל עבודה מהבית. אני לא בטוח בכל אלה בעיקר משום הזיכרון הקצר והתרבות המקומית, אבל לפחות בעולם הקמעונאות והקניונים מגמות שהיו צפויות להימשך שנים קוצרו כעת לשבועות, וספק אם הקניונים או אפילו קמעונאיים גדולים מקומיים יגרדו את היכן שהיו טרום הקורונה.
הקניונים של היום אלה לא הקניונים של פעם. קצת יותר מעשור אחורה, בכל קניון שמכבד את עצמו היו קולנוע ושטח הסעדה ענק. העולם התקדם לסטרימרים, לווין ונטפליקס – והנהלות הקניונים סגרו שטחי קולנוע ענקיים ועברו לחברות אופנה. עוד קצת קדימה לשנים האחרונות, והם כבר פיתחו תיאבון לענקיות אופנה. לא עוד פוקס ב-400 מ"ר אלא H&M ב-2,000 מטר. אותה אדרת, בשינוי הגברת.
הקורונה גמרה את הסיפור. מי שעוקב אחר התנועה בקניונים יודע שמאז שניתנו ההקלות וחזרנו לכאילו שיגרה, מרכזי הקניות הפתוחים, דוגמת ביג, חזרו לעצמם וכיום הפדיונות כמעט זהים לימים של לפני הקורונה. לעומת זאת, בקניונים הפדיונות ירדו ב-30% עד 50%.
ככל שחולף הזמן, מתחילים להפנים בקניונים שזה המצב החדש. חלק מעריכים כי המרכז הפתוח נתפס כפחות מסוכן בריאותית, רעיון שנתמך לכאורה על ידי הממשלה שהקדימה לפתוח מרכזים פתוחים ולא קניונים; אחרים טוענים שהתמהיל בקניון כיום מכוון לפלח אוכלוסיה מאוד צר (נשים צעירות עם העדפה למותגים). אבל בשורה התחתונה, הצניחה בקניונים וקמעונאיות היא חד משמעית והאונליין היה פה גם בפברואר. אז מה הסיפור?
לקנות טלוויזיה על הדרך
הקורונה הריצה מגמות, כבר אמרנו - אבל המגמה המשמעותית ביותר בהקשר הזה היא בדלנות. ארה"ב מתכנסת לתוך עצמה, מדינות באירופה סוגרות גבולות ומתכנסות לתוך עצמן, וככה גם הצרכנים. בחודשיים האחרונים חגגנו את המשפחתיות הגרעינית, את הלבד - ואיפשהו הדברים מחלחלים ונראה שלא נמהר לחזור לשיגרה שבה אנו נדחפים במסיבה ענקית עם עוד אלפי מבלים.
בדיוק ככה גם מבחינה צרכנית. אם עד היום עבד לנו ללכת לקנות חולצה, ועל הדרך להיכנס לחנות חשמל וביציאה לקחת קפה - היום זה נתפס כהרגלי קנייה לא חכמים. את מוצרי החשמל אני רוצה מחברה מתמחה, את הבגדים שלי ממותג ספציפי, ובית הקפה שלי הוא שלי ולא חלק מרשת ארצית לא ייחודית. תחשבו על זה ככה, אף מסעדת שף מכובדת לא תהיה חלק מקניון.
ג'יי.סי פני, וול מארט ושות' הן חלק מעולם ישן שבו זה הגיוני שאם נכנסת לקנות ירקות אולי תעבור במחלקת חשמל ותקנה טלוויזיה. טרום עידן האינטרנט זה עוד היה הגיוני וקניות אימפולסיביות יכלו להתרחש, אלא שכיום בלחיצת כפתור אני יודע בדיוק מה היתרונות והחסרונות של המוצר ואיפה אני יכול לקנות אותו הכי בזול.
האונליין אפילו חוסך לי לסחוב מהאוטו לבית אבל הוא רק חלק קטן ממגמה הרבה יותר כללית לפיה קניה של שואב אבק בסופרמרקט היא כבר לא התנהלות צרכנית נבונה.
זה לא יקרה מחר, אבל אנחנו נראה מגמה של חזרה לחנויות רחוב ויציאה של חברות בינוניות מהקניונים.
כבר כיום לקניון יש שני יתרונות בלבד ביחס לחנויות רחוב: מזגן וחניה. שני עניינים שלא ניתן לזלזל בהם אבל אם אכן הנהירה לרחוב תגדל, לא יהיה לי צורך ממילא להתניע את הרכב בשביל קניות שגרתיות. חנות הירקות המקומית תסגור לי פינה, לצד המאפייה ובית הקפה שבמרחק הליכה מהבית. העתיד הוא נוסטלגיה לאייטיז.
לפנייה לכתב/ת 
