מתחת לחגורה: לוחמי ה-UFC מכריזים מרד?
מה שהחל כמו קפריזה אישית של לוחם אחד התפשט כאש בזירה - ולוחמים בכירים רבים בארגון מכריזים על פרישה או מהרהרים בה בקול רם. לנשיא דיינה וייט יש בהחלט סיבה לדאוג, וכנראה שגם להתחיל לשלם
בהתחלה זה היה נראה כמו קפריזה אישית של הנרי סחודו, "טריפל סי", לוחם שהיה ידוע בזכות האגו המוגזם לא פחות מאשר בזכות ההישגים שלו באוקטגון. סחודו, שבדיוק סיים להגן על חגורת האליפות שלו במשקל תרנגול (61 ק"ג) בפעם השניה, עם ניצחון חד צדדי על דומיניק קרוז, בקושי חיכה שנשיא הארגון דיינה וייט יעטוף את החגורה סביב מותניו וכבר הודיע למיקרופון של ג'ו רוגן: "דוד דיינה, תודה על הכל, אני פורש".
זה הפתיע פחות או יותר את כולם. סחודו אמנם הדגיש שהוא הרגיש שיש לו מספיק הישגים בספורט – חגורה במשקל תרנגול, לשעבר חגורה במשקל זבוב (56 ק"ג) ומדליה אולימפית בהיאבקות שהוא מזכיר בכל הזדמנות – אבל הרוב הנהנו: הוא יחזור. זה בסך הכל קלף מיקוח לקראת החוזה הבא.
יהיו תוכניותיו של סחודו להמשך אשר יהיו, הוא ממש לא הלוחם היחיד שהודיע על פרישה או שיתף במחשבות על פרישה בשבועות האחרונים. ג'ון ג'ונס, האלוף במשקל קל-כבד (93 ק"ג) וכנראה הלוחם עם הקריירה המפוארת ביותר בתולדות הספורט (לצד כמה כתמים חמורים בגזרת ההתנהלות האישית), הודיע כי גם הוא שוקל לוותר על החגורה, מה שפתח מלחמת מילים שלמה בינו לבין וייט.
ג'ונס, שמרוויח כשני מיליון דולר לקרב, דרש שכר של כ-30 מיליון דולר בשביל לעלות למשקל כבד ולהילחם מול אחד מכוכבי המחלקה, פרנסיס אינגאנו, מה שג'ונס תיאר בחוכמה כ"כסף כמו של דאונטיי" (ויילדר, שעד לא מזמן החזיק במספר חגורות אליפות במשקל כבד באגרוף). וכאן הנקודה החשובה: למרות ש-MMA הוא כבר מזמן לא האח הקטן והשנוי במחלוקת של האגרוף, למרות שזהו ספורט בצמיחה היסטרית, למרות שה-UFC עצמו עושה מאות מיליונים – רוב הלוחמים בארגון, ולמעשה כל הלוחמים בארגון שאינם קונור מקרגור, יכולים רק לחלום על כסף "כמו של דאונטיי".
פרישה, חצי פרישה
וזה לא נגמר שם. חורחה מסבידל, לוחם ותיק ופופולרי, חתם אמנם על חוזה חדש בימים האחרונים, אבל זאת לאחר שהתלונן ארוכות - ובפומבי - על ההתנהלות של וייט ותיאר אותו כבריון שמנצל את המעמד הפחות-או-יותר מונופוליסטי של ה-UFC בתחום.
גם קונור מקרגור, שאמנם מאיים בפרישה כל שני וחמישי, הודיע שלא ילחם שוב. אמנם לא בגלל כסף, אלא בגלל שה-UFC לא מצליחים לארגן לו קרבות מעניינים.
אמנדה נונז, הלוחמת הדומיננטית ביותר שמחלקות הנשים שה-UFC ראו אי פעם, דיברה גם היא על אפשרות של פרישה, אם כי באופן רשמי זה בשביל לגדל את הבת שהולכת להיוולד לה ולבת הזוג שלה בחודשים הקרובים.
אפילו דניאל קורמייה, לשעבר אלוף במשקל כבד (שהולך להתחרות שוב על החגורה בחודשים הקרובים), פרשן קרבות ודמות אהובה מאוד בענף, אמנם טען כי הוא מרוצה מהחוזה שלו, אבל גם סיפר שלפני כמה שנים, כשהוא היה במשא ומתן על חידוש חוזה וביקש סכום גבוה יחסית לתקופה, וייט השתולל וצרח עליו "כמו משוגע".
בינתיים, בטוויטר, שלל לוחמי ותיקים כמו אדי אלווארז וג'ון פיץ' שיתפו סיפורי בלהות על ג'ו סילבה, "שדכן" UFC (כלומר, האיש שמארגן את הקרבות) שפרש מהמקצוע ב-2016. אלווארז תיאר את סילבה כ"איש קטן, מריר וכועס" שנהג להעליב, להשפיל ולאיים מקצועית על לוחמים כחלק מטקטיקת המיקוח שלו ולהבהיר להם שהם לא שווים כלום בעיניו.
Show them the money
וכאן מגיעה הבעיה האמיתית. הלוחמים שמתלוננים הם הלוחמים שיכולים להרשות את זה לעצמם: כלומר, הגדולים או כאלו שפרשו מהאירגון או מהענף. לצידם יש מאות קולגות, רובם צעירים מאוד, שמרוויחים שכר רעב רעב, לפעמים אפילו אלפיים דולר לקרב.
זה אולי נשמע כמו הרבה בשביל ערב אחד, אבל כמובן שלא מדובר בכסף של ערב אחד: לוחם ממוצע נלחם שלוש, אולי ארבע פעמים בשנה, והאלפיים דולר האלו מייצגים הכנה של חודשים. נכון שהצעירים מביניהם ממשיכים לעבוד בעבודות אחרות (בין אם הם מאמנים או עוסקים במקצועות אחרים), ונכון שהמצליחים יותר – כפי שדיינה וייט אוהב להזכיר בכל הזדמנות – עושים כסף לא רע מחסויות. ועדיין, הם מתוסכלים ויש להם ממה, בטח כשהם רואים מתאגרפים עושים כסף "כמו של דאונטיי".
זו לא הפעם הראשונה שלוחמים מתלוננים על היחס המקצועי שהם מקבלים מוייט וה-UFC, וכנראה גם לא האחרונה, אבל זו כן הפעם הראשונה שלוחמים מתחילים לצופף שורות אחד למען השני ולהציף סיפורי בלהות על הקרבות שהם מנהלים במשרדים ולא בזירה.
וייט, איש עסקים קשוח שרואה בכל ניסיון כזה עלבון אישי, לא יוותר על הפוזיציה שלו בקלות – בטח כשהוא חושש שאם הוא יפגין חולשה מול אחד, הוא יצטרך להתקפל גם מול כל השאר. בינתיים הוא מבטל את זה כ"טרנד" של לוחמים משועממים שנתקעו בבית חודשים בקורונה ושורפים זמן בטוויטר כי הם לא יכולים ללכת להתאמן במכונים שלהם. אבל אם המגמה הזאת תמשיך, יכול להיות שהוא יצטרך לתת דין וחשבון רציני לאנשים שהוא מעסיק.
לפנייה לכתב/ת 
