רוצה לקפוץ אליי למים מהברז: איך הקורונה הרסה לנו את הדייטינג
כאילו לא קשה מספיק להיות סינגלים בימים כתיקונם, הגיעה המגפה העולמית ותקעה עוד כמה מקלות בגלגלי החיפוש אחר האהבה. אופיר סגרסקי מחליקה שמאלה על המבויתים, המדחיקים, ההיפוכונדרים ואלה שגילו את עצמם בסגר
מגפת הקורונה הזיקה לנו עד כה בתחומים כה רבים, בראשם כלכלה, רווחה, בריאות ובריאות הנפש. כל אלה מתנקזים לתחום החיים העכור ביותר ממילא - דייטינג. מלבד הקושי הפיזי להיפגש, גילתה לנו המגיפה התנהגויות, תופעות וטרנדים שבאמת, אבל באמת יכולנו בלעדיהם. עם זאת, ממש כמו הקורונה, נראה שגם הם לא מתכננים לעזוב בקרוב. לכן, בואו ניתן בהם סימנים ושמות.
עם התה והלימון
הסגר הגדול הביא לדייטים הביתיים עדנה מחודשת. זו הייתה שעתם היפה של הסטוציונרים, שנהנו ממגע ישיר עם פרטנרים רבים, חרף אופיה ההיפוכונדרי של התקופה. מאז כבר נפתחו בתי הקפה כבר וגם הברים, אבל המזרימים עוד רוכבים על גלי הקורונה. "חושש להידבק…" הפך לתירוץ שבשגרה, וכך מוזמנות הרווקות לעוד ועוד דייטים ראשונים בסלון. ואני אומרת, אם הבן אדם מזמין אליו כל כך בקלות זרים הביתה, האפשרות שתידבקו ממנו בקורונה היא הרע במיעוטו.
ההיפוכונדרים
הקצה השני של אותה הסקאלה. הם היו מתים להיפגש, אבל חייבים להתבודד קצת כי חלקו יבשת עם חולה מאומת. בהמשך, הכלב שלהם יעשה עליהם אפצ'י, הם יחושו עייפות מעוררת חשד, יחלמו על מילה שמתחילה ב-ק' ויקבלו לנצח עוד ועוד סימנים שעליהם להישאר בבית. לעתים יהיו ההיפוכונדרים רק פיתוח מודרני של החרדים ממחוייבות, אשר עד מרץ 2019 חששו להידבק ברגשות, וכעת משליכים את החרדה על מחלות אמיתיות כדי להיתמך במשרד הבריאות.
דיכאונה
מוטיבציה, זוכרים אותה? כשזה נוגע לדייטים היא אף פעם לא הייתה חזקה במיוחד, אבל עכשיו, אין מה לדבר. זאת אומרת, ליטרלי, אין סיבה לדבר עם אנשים. האם יש טעם להיפגש, או שמא מחר נמות? ולמה שאצא עכשיו, במלוא עליבותי, ואניח את עצמי תחת שיפוט האחר? בימים בהם הערך העצמי שלנו נושק ל-0, לא ממש קורץ להעמיד אותו במבחן. וגם אם נקלף את עצמנו מהספה בכוח, סיכוי סביר שנשמר את מוד סחבה גם בדייט עצמו, נידחה, וכך נמשיך מעגל הקסמים של השנאה העצמית ממש זה של האלימות והאבטלה.
חופים הם לפעמים געגועים לכסף
דייט על ספסל, דייט על חוף הים, פיקניק, עוד פעם חוף - חלאס. אפשר להפסיק לצבוע את העוני שלנו בגוונים רומנטיים, ולהודות שאנחנו מתפשרים על הטבע כי אין לנו כסף לעיר. נכון, דייט בחוץ יכול להיות גם מיוחד ומתוק, אבל כמו מאפה של רולדין - ניתן לסבול אותו רק אחת לתקופה, ובחורף. בדייט קיצי, יש צורך במזגן, שירותים נקיים וכיסא, או לכל הפחות אלמנט כלשהו שגבוה מהאדמה שגוף האדם הכתוש יכול לשבת עליו לאורך זמן. אז בבקשה, אין עכשיו כסף לכוס יין ב-40 ש"ח וזה מובן, אבל בואו לא נתאהב ברעיון הזה יותר מדי. כולנו כמין אנושי עבדנו מאוד קשה כדי לא להתאים יותר לטבע, מה עם קצת כבוד למאמץ הזה?
"זה גרם לי להבין כל כך הרבה על עצמי"
משבר עולמי הוא הזדמנות מצוינת בשביל נרקיסיסטים חסרי תקנה לדבר על עצמם בראי ההתגלות הרוחנית. יכול להיות שהוא באמת גילה על עצמו דברים חדשים, יכול להיות שהיא באמת מרגישה שלמה יותר. אבל אם הדברים שגילה על עצמו תופסים את מרבית השיחה, אם היא מקשרת כל מילה שלך לתובנות שהיא מתרגלת - הם לא מוארים, הם אותם גושי עיסוק עצמי כפי שהיו. עכשיו הם פשוט הספיקו לקרוא מספיק ספרי זן שיסייעו להם ליצירת תדמית של מורים רוחניים, טקטיקת משיכה חביבה גם על מנהיגי כתות.
קורונה זה כל הסיפור
"יואו, איזו תקופה". "משוגע". "ממש". חוץ מפרנסה, שמחת חיים ואירועי תרבות, הקורונה לקחה איתה גם את נושאי השיחה. במציאות דלוחה זו, רבים מאיתנו נתקעו בחודשים האחרונים על הספה. לחופשות בחו"ל, הישגים מקצועיים או אינטריגות במקום העבודה לא נותר זכר. כל החומרים מהם ייצרנו שיחות דייטים התפוגגו כלא היו, ואפילו חברות הסטרימינג ממאנות לספק תוצרים ששווים שיחה. אם תחפשו נושא לוהט אחר, תגיעו כנראה לאלימות, רצח או אונס, כך שעדיף כבר ללכת לברירת המחדל. ביחס לתופעות הלוואי של הקורונה, הקורונה עצמה היא כנראה הנושא הכי מרים כרגע.
>> לא יוצאים לדייט בתקופת הקורונה בלי ההנחיות האלה: https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5797541,00.html
