הוא מתקשה לגמור כשאנו שוכבים. זה בגללי?
"אני יודעת שאני טובה במיטה", היא לוחשת בעצב, "אבל הפעם, לא משנה כמה טובים הביצועים שלי, אני פשוט לא מצליחה לגרום לו להגיע לאורגזמה". אימון אישי
הפגישה רק החלה ומיכל לא בזבזה דקה אחת מיותרת: "אני כבר לא יודעת מאיפה להביא עוד יצירתיות למיטה", היא אומרת. "מה אני לא עושה?! מאמצת את הלשון כמו לטאה מיומנת במשך שעות, מחליפה תנוחות כמו אקרובטית בקרקס, אני הבעלים הגאה של אוסף לונג'ריי שלא היה מבייש את דיטה וון טיז, וכלום! הוא לא גומר!".
מיכל הייתה בדיוק אחרי עוד זוגיות כושלת כשהכירה את עודד, ומשהו במפגש שלהם היה קוסמי. ההתלהבות פשוט זרמה לתוך הלב, ושניהם מצאו את עצמם מהר מאוד בזוגיות מונוגמית זה עם זו. המהירות שבה הדברים קרו ביניהם אותתה למיכל שהינה, היא סוף-סוף מצאה את בן הזוג שחיפשה, רק שהחיים כמו החיים, לא יכולים היו להסתפק במתנה טובה, והביאו עמה גם אתגר חדש ומתסכל במיוחד.
מיכל נמנית על הבחורות האלה שמאוד בטוחות בעצמן במיטה. היא מחוברת למיניות שלה ויודעת שזה קלף מנצח אצלה. "אני יודעת שאני טובה במיטה", היא מישירה מבט ומצהירה בפניי, "אבל הפעם, לא משנה כמה טובים הביצועים שלי, אני פשוט לא מצליחה לגרום לו להגיע לאורגזמה".
היא ממשיכה ומגוללת בפניי פרקים מחדר המיטות, שהמשותף להם הוא הפינלה - מה שמתחיל כסקס מגניב ומלהיט יצרים הופך למסע כומתה מעייף, מתיש ומרוקן, שמסתיים באנחת ייאוש של עודד שבוחר להפסיק, צונח לידה מתוסכל ושבור, מסנן "מצטער" ומפנה את גבו כדי ללכת לישון. אני יכולה להרגיש איך התסכול מרחף לו מעל האינטימיות שלהם. מיכל, שרגילה שסקס הוא דווקא החלק ביחסים שהכי עובד אצלה, מתמודדת עכשיו עם חוסר אונים ותחושת חמיצות שאולי בעצם זה לא רק אצלו, "ואולי", היא אומרת לי, "זה בגלל שהוא לא באמת נמשך אליי".
מיכל מבולבלת, וככל שאנחנו מעמיקות לתחושות שזה מעורר בה, אנחנו מגלות עד כמה העובדה שעודד לא מצליח לגמור פוגעת בתחושת הביטחון שיש לה מהקשר, והופכת לקיר בטון שעומד חוצץ ביניהם. הסיפור שאנחנו רגילים לספר לעצמנו הוא שאצל הגבר החלק של הגמירה הוא תמיד הכי פשוט, ושאלו אנחנו שמסבכות את הכול ומתמודדות עם החמקמקות של האורגזמה. אלא שגם אצל הגברים זה לא תמיד כזה קל, וקושי כמו זה לא נובע רק מטעמים פיזיולוגיים. זה גם יכול להיות תוצאה של עומס רגשי, סטרס, ביטחון עצמי ירוד, חרדות ביצוע ועוד ועוד תופעות אנושיות.
מיכל התקשה בהתחלה להבין שאולי זה לא קשור אליה, ואולי זה באמת רק של עודד. בכל פעם שזה קרה, מלבד לנחם ולהרגיע אותו, מיכל נהגה להתכנס בתוך עצמה, עד שעוד לבנה בקיר הבטון הדמיוני שנבנה ביניהם התווספה. במהלך הפגישות היא למדה שחוסר התקשורת ביניהם הוא זה שיצר את הקיר, ולא העובדה שעודד לא מצליח לגמור. וכדי שמיכל באמת תוכל להיות שם בשבילו, היא הבינה שאסטרטגיית "חתולת המין" שנקטה בה עד כה, רק מלחיצה אותו.
לבסוף מיכל בחרה להרפות. כלומר, לדבר ולפתוח את הנושא מול עודד, ולשתף אותו בכל מה שזה מציף בה. למעשה, מיכל פתחה ביניהם ערוץ תקשורת חדש וכנה מתמיד, שנתן מקום גם לעודד לדבר על הקושי שהרגיש. עצם השיח החדש ביניהם הרחיב את תחושת האינטימיות, והם הבטיחו להחזיק את החבל המחבר ביניהם, ולהמשיך לתקשר בכנות ובפתיחות, כדי שהקיר לא יחזור להפריד ביניהם.
הכותבת מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
