האם עליי להפסיק לצפות לדברים מבן זוגי?
כולנו מצפים לדברים, בייחוד מבני הזוג שלנו. החוכמה היא לבחון האם קיימת התאמה בין הציפיות שלנו ובין היכולת של בן הזוג שלנו לענות עליהן. בטיפול
"בעלי אומר לי שאני מגזימה. שמכל דבר אני עושה דרמה, ועל כל דבר אני נפגעת. אולי הוא צודק. אולי אני לא יודעת למה לצפות ממנו. אבל כשהוא מדבר איתי במילים מעליבות, אני מרגישה שאני לא יכולה יותר לסמוך עליו. אני נסגרת, לא רוצה לדבר איתו ומרגישה שאני לא יכולה יותר לשתף אותו במה שחשוב לי באמת. אז אולי צריך להפסיק לצפות מאנשים לדברים כי שום טוב לא יצא מזה? ואולי בעצם אני האשמה ומשהו לא בסדר איתי?"
בשבוע שעבר טענתי שאמון הוא התשתית לחיים הרגשיים שלנו. הפעם אני רוצה לעסוק בנדבך שמתקשר לאמון ושמו 'ציפיות'. כשיש לנו אמון במישהו, יש לנו ציפיות ממנו. אם הוא עומד בציפיות האלה, האמון שלנו בו מתבסס. אך אם הוא אינו עומד בהן, אנו מתאכזבים ועלולים לאבד את האמון שנתנו לו. ופה אנחנו מתחילים להסתבך, כי אולי משהו בציפיות שלנו אינו מותאם? אולי יש לנו ציפיות שאינן לגיטימיות?
לכתבות הקודמות של ענת פרי:
למה אין לנו ברירה אלא לסמוך על בן הזוג
הוא שיקר, נכנס לחובות וכעת מבקש את סליחתה
בעלי מאונן לפורנו. להתחיל לדאוג?
ובכן, בואו נבהיר זאת אחת ולתמיד: ציפיות, בפני עצמן, הן תמיד דבר לגיטימי. מותר לצפות וכולנו מצפים. על כן, לאישה שציטטתי בתחילת הכתבה השבתי כך: הציפייה שאת מבטאת מעידה על צורך מסוים שיש לך. את רוצה שבעלך יאמר לך שהוא אוהב אותך, שהוא יחבק אותך כשהוא מגיע הביתה, את זקוקה לזה. מה יכול להיות לא לגיטימי בעצם הצורך להרגיש נאהבת? כולנו זקוקים לחום אהבה ואישורים מאחרים.
העניין הוא שזה עלול להסתבך בשני מצבים: ראשית, כאשר את חושבת שהוא יכול להיות שם תמיד לשירות הצרכים שלך, כאילו שאין לו חיים משלו. כלומר, גם אם הציפייה שלך היא לגיטימית, יכול להיות שבעלך חזר הביתה כועס מיום עבודה מפרך, והוא זקוק לכך שאת תהיי שם לצידו, ותבטאי חום ואהבה כלפיו כי הוא עצמו מרוקן כרגע. זו גם האפשרות הקלה כי במקרה כזה, כשהוא יחזור לעצמו או לאחר שאת תוכלי להיות שם בשבילו, הוא יענה לציפייה שלך. את כן תיאלצי להתמודד עם העובדה שהצפייה שלך לא נענתה ברגע שהיא התעוררה.
על כן, לפני שאת נפגעת, נסי להבין מה עובר עליו - האם הוא סתם לא אכפתי או לא רגיש, או שאולי הוא זקוק כרגע למרחב שלו עם עצמו, בלי הפרעות. זו הבחנה חשובה מאד אשר חוסכת כאבי לב ומשברים רבים. כן צריכה להיות לך ההבנה שהרבה פעמים בחיים גם אנשים קרובים, שאנו נותנים בהם אמון ומטבע הדברים מצפים מהם לדברים, לא יכולים להיענות לנו בכל פעם שהיא, ולעיתים הם מאכזבים אותנו. ככה זה. בני הזוג שלנו לא חיים כדי לשרת אותנו. אם אינך מבינה את זה את בבעיה, כי זה אומר שהיכולת שלך לאמון היא שברירית, ונוטה להתערער מכל אכזבה.
אגוזים למי שאין שיניים
האפשרות השנייה והקשה יותר היא להבין שאת מצפה מאדם לדברים מסוימים שאין לו יכולת או רצון להעניק לך, אם בגלל שרגשותיו כלפייך אינם הדדיים, או משום שיש לו מגבלה והוא אינו יכול לבטא רגשות, או שאינו רגיש מספיק כדי להתייחס לבעיות שלך. ואז, מצד אחד הבעיה היא שלו, אבל גם לך יש בעיה כי אם בחרת להיות איתו, זה אומר שמשהו בך לא הבחין שהוא אינו הכתובת המתאימה. להפנות ציפיות לגיטימיות למי שאינו הכתובת, זה כמו לתת אגוזים למי שאין לו שיניים, ובסיפור כזה השיניים שלך יישברו.
אין דבר מתסכל ולעתים מפרק יותר מאשר ציפיות שכל פעם מחדש נכזבות. הבעיה במצבים האלה היא שאנשים יכולים לצפות במשך שנים מבני זוגם למשהו שבני הזוג אינם מסוגלים לספק, ואנשים שנחבטים שוב ושוב על קיר האכזבות מבני זוגם נחלשים וחיים בכאב מתמיד. אז מה הפלא שאת שואלת אם משהו לא בסדר איתך?
אגב, לצד שתי האפשרויות שהצגתי קיימים גם אלו שאינם נותנים אמון באיש ולא מצפים לדבר מאדם. לכאורה, אנשים אלו פתרו לעצמם את הבעיות והם זכאים לחיות עם פחות תנודות רגשיות, אך בפועל, אם נבדוק זאת לעומק, נגלה שזו עבודה בעיניים. תמיד ישנן ציפיות מאחרים. זה הטבע שלנו.
אך עבור אלו שאינם נותנים אמון באחר, ציפיות אלו מוכחשות. אלו אנשים שמערכת האמון שלהם שברירית במיוחד, ולכן הם לכאורה לא מעמידים איש במבחן. אך מכיוון שהמערכת היא שברירית, הם חשופים לכאבי לב רבים מבלי שיגלו זאת לאיש, והם כלואים בעניין זה בבדידותם.
ענת פרי היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית
