הדיון בפיזיולוגיה של נשים הוא חרב פיפיות
"הטענה שנשים וגברים, בממוצע, נבדלים ברמת הכוח הפיזי שלהם אינה בעייתית לכשעצמה, ועם זאת היא מהווה מדרון חלקלק. היא מסוכנת בגלל שבמסווה של טיעונים פרגמטיים, היא מגיעה כמעט תמיד במטרה להצדיק אפליה של נשים". נועה בנוש עונה לציוץ השערורייתי של מרזל ולדיון הציבורי שהתעורר בעקבותיו
סוף השבוע האחרון היה קשה מנשוא, עת התבשרנו על עשרת תלמידי המכינה הקדם צבאית "בני ציון" שנהרגו באביב ימיהם בשיטפונות בנחל צפית. לרגע קט היה ניתן להרגיש תחושה של אחדות בקרב הציבור, כשכולנו הרכנו ראש בצער, בתדהמה ובעצב בלתי נתפס, ושאלנו את עצמנו איך יתכן מחדל כל כך חמור שהוביל לאסון בסדר גודל מפלצתי שכזה. אבל התחושה הזאת לא נשארה לאורך זמן.
עוד לא סיימנו להתאבל על הנערים, מה פתאום סיימנו? עוד לא התחלנו בכלל, וכבר קמו קולות מחרחרי ריב, קנטרניים ופלגניים שניסו להשתמש בטרגדיה בכדי לגזור ממנה קופון פוליטי ו/או אישי. "איך זה ש-9 מעשרת ההרוגים הם בנות?" (הטעות במקור) שאל ברוך מרזל בציוץ שפרסם ונמחק זמן קצר לאחר פרסומו, ומיד ענה לעצמו: "אולי זה נותן את התשובה שדיברנו על השוויון ביכולות של נשים וגברים במצבי מאמץ ולחץ?".
ציוץ זה גרר בעקבותיו דיון סוער, שהחל כניצוץ והתפשט במהירה כאש בשדה קוצים. בין הקולות שנשמעו בדיון היו את אלו שציינו כי מדובר באופורטוניזם זול, בשימוש ציני בטרגדיה בכדי לקדם אג'נדה פוליטית היוצאת כנגד שילובן של נשים בתפקידי לוחמה בצבא. הלא אין שמץ של קשר בין האסון הנורא שאירע לבין מין ההרוגים, והקשירה שלו עם שירות נשים בצבא היא מגמתית ומופרכת מכדי להצדיק התייחסות רצינית. אך בה בעת היו את אלו שבלעו את הפיתיון, והחלו להתדיין בסוגיה שנכרכה ביד אומן יחד עם האסון - האם נשים הן אכן נחותות פיזית מגברים? ואם כן - האם הן כשירות דיין לשרת "כמו גברים"? ובדיון הזה אין מנצחים ומפסידים. יש רק מפסידים ומפסידות.
ואם כבר מפסידים ומפסידות, הרי שבתוכנית הרדיו של ינון מגל ואלדד יניב החליטו לקחת את הסוגיה שלב נוסף קדימה, וממש לדון בה בצורה רצינית: "נהיה היחידים שישאלו איך 9 מתוך 10 הרוגים הן בנות והאם יש לכך קשר פיזיולוגי", צייץ מגל בחשבון הטוויטר שלו, בהמשך לדיון שנפתח, הדיון שלעניות דעתי הינו אחד המסוכנים שנודעו במחוזותינו בשנים האחרונות. התשובה, שאותה בסופו של דבר ניפקו מגל ויניב בתכנית, היא - לא, אין לכך שום קשר פיזיולוגי, אך כדי להגיע אליה הם הגדילו לעשות והעלו על הקו את אחד הנערים מהאסון שהעיד על כך שהמטיילים שנהרגו היו אלו שמוקמו בדבוקה מאחור, ועל כן לא היה בידיהם מספיק זמן כדי לברוח מן השיטפון הפתאומי.
אבל התשובה הזאת, יותר מכל, חושפת כי המלך הוא עירום. מדוע? משום שאם הבחירה להעמיד למבחן דווקא את מין הנערים כגורם להסבר הטרגדיה (ולא את מיקומם בנחל, או את צבע הבגדים שהם לבשו, לצורך העניין), אינה תמימה כלל וכלל, הרי שגם ההתייחסות אליה כנושא רציני שיש לתת לו מענה במקום לפטור אותה כמיזוגיניה, הינה בעייתית. היא שופכת את התינוק עם מי האמבטיה.
אגב, גם מי שהתייצב כדי לסנגר על כוחן הפיזי של הנשים ועל יכולתן להשתלב במסגרות הנחשבות כ"גבריות", במובן מסוים בא לברך ויצא מקלל, כי עצם הדיון ברעיון שלנשים יש נחיתות מובנית הוא שמעניק לו את כוחו ומעיד על כך שהוא השיג את מטרתו. זרעי הספק נשתלו, הנון-אישיו הפך לאישיו. מרוב שהתבוננו בקלפים שנשלפו על השולחן, שכחנו להתבונן באלו שנותרו בשרוול. הצורך של אנשים להיעמד על הרגליים האחוריות ולהילחם בחירוף נפש על מקומן של נשים, אותו השיגו כבר לפני שנים רבות, רק מעיד על כמה מקום זה שברירי ותלוי על בלימה, עד כדי כך שאיזונו העדין עלול להתערער בעקבות אמירה אחת בלבד.
זה לא באמת משנה לאלו הישגים הגיעו נשים ולאלו הישגים עוד יגיעו, נראה שחרב הפיזיולוגיה ניצבת תדיר על צווארן. בכל רגע שבו חפץ פלוני להצדיק אפליה או חוסר שוויון מיד ישלוף הוא שפע של טיעונים במסווה של עובדות ונתונים אובייקטיביים. הלא משחר ההיסטוריה נעשה ניסיון להשתמש בטיעונים סוציו-ביולוגיים במטרה לאשרר ולהצדיק את המצב הקיים, וזאת בידי אלו המרוויחים מן האופן שבו מחולקים המשאבים החברתיים.
מדוע נשים נתפסו כאחראיות על המשמרת השנייה, ולרוב לקחו על עצמן חלק גדול יותר מעבודות הבית וגידול הילדים? אה, התשובה לכך היא פשוטה - "הייעוד של נשים הוא להיות אמהות, זה בביולוגיה שלהן". ומדוע נשים אינן צריכות להיות משולבות בתפקידי לוחמה? "נו, תראו איזה חלשלושות הן". כמובן שנימוקים פיזיולוגיים הם בסופו של דבר חרב פיפיות, שכן כל נימוק המשמש קבוצה אחת יכול במידה דומה לשמש גם כנגדה. כך, למשל, דווקא העובדה שנשים הן שיולדות, יכולה לשמש כהוכחה לחוסנן הגופני ולכושר עמידותן במאמץ, והיותן המטפלות העיקריות בילדים בגיל הינקות - כהוכחה לחוסנן הנפשי וליכולתן לתפקד בתנאי לחץ.
כך שהבעיה אינה נעוצה במידת השוויון או חוסר השוויון בין יכולות של פרטים המשתייכים לקבוצות שונות (במקרה זה נשים וגברים), אלא באופן בו נעשה שימוש בהבדלים קיימים בכדי להצדיק הדרה של קבוצה אחת ממוקדי קבלת ההחלטות. הטענה שנשים וגברים, בממוצע, נבדלים ברמת הכוח הפיזי שלהם אינה בעייתית לכשעצמה, ועם זאת היא מהווה מדרון חלקלק. היא מסוכנת בגלל שבמסווה של טיעונים פרגמטיים, היא מגיעה כמעט תמיד במטרה להצדיק אפליה של נשים.
