להילחם בטבע הזוגי שמעדיף להתמקד בשלילי
לעיתים נכנסים לתקופה זוגית שבה אתם לא מצליחים להעביר שיחה אחת ללא תחושת ביקורת או נזיפה. איך נלחמים בטבע שלנו להתמקד בשלילי במקום בחיובי? הראלה ישי עם הטיפים
בחיי הזוגיות ישנן תקופות בהן האינטראקציות בין בני הזוג הן יותר שליליות מאשר חיוביות, כלומר יש לדוגמה יותר שיחות נזיפה מאשר שיחות פרגון. אין זה פלא, כי הרי טבע האדם הוא להתעכב על מה שמפריע לו, במקום להתמקד בדברים הטובים. תחשבו לדוגמה על נופש שהיה לכם בבית מלון מסוים - אם השירות היה טוב ונהניתם, סביר להניח שתאמרו מילה טובה לפקיד הקבלה, אבל בזה זה יסתיים. לעומת זאת, אם הנופש לא היה טוב, קיים סיכוי גבוה שתתלוננו, תפנו לשירות הלקוחות ואולי אפילו תכתבו פוסט שלילי בפייסבוק על המקום בו שהיתם.
תבינו, זה לא נובע מרוע. ככה רובנו פועלים ובדיוק כך גם מתנהגים ברוב מערכות היחסים - כשבן/בת הזוג עושים דברים טובים, אנחנו נוטים לשכוח לפרגן, ובמקרה הטוב זורקים איזו מילה טובה או חיוך קטן, אבל כשהוא או היא עושים משהו שהוא לא לרוחנו - בדרך כלל יגיע גם נאום הנזיפה המאשים שיכלול שאלות כמו: "למה עשית ככה?", או "כמה פעמים אפשר לבקש?" וכדומה. כמובן שמרגע שמגיעות הנזיפות הללו, אף אחד לא מעוניין לתקן ואפילו לא להקשיב. אז מה עושים? איך נלחמים בטבע שלנו להתמקד בשלילי במקום בחיובי?
שמרו על יחס של 1 על 5
ראשית, חשוב להעלות את הנושא הזה למודעות שלנו, ולנסות לאמן את המוח שלנו לשים לב יותר לדברים הטובים. חוקר בשם ד"ר ג'ון גוטמן מצא כי זוגיות בריאה זקוקה ליחס של 1:5 בין אינטראקציות זוגיות חיוביות לשליליות. כלומר כל אינטראקציה שלילית שיש לנו עם בן/בת הזוג, יש לאזן עם חמש אינטראקציות חיוביות. כמובן שאנחנו לא יכולים לעמוד עם פנקס כל היום ולבדוק באופן מדוד את כל האינטראקציות, אך חשוב לשים לב ליחס הזה. בדיוק כמו בעולם ההורות, שבו פסיכולוגים ממליצים להורים לשים לב כמה פעמים הם מעירים לילדיהם הערות שליליות לעומת מספר הפעמים שבהם הם משבחים אותם על מעשיהם הטובים.
חוקר אחר בשם ד"ר ריק הנסון טוען שהמוח שלנו עובד כך: לגבי דברים שליליים, המוח שלנו הוא כמו דבק, ואילו לגבי דברים חיוביים הוא כמו טפלון. במילים אחרות, הערה פוגענית נדבקת לנו למוח בעוד שמחמאה נשכחת ממנו מהר מאוד. הבעיה היא שאמירות שליליות בדרך כלל נזרקות באופן אימפולסיבי בשעת כעס, לכן יותר קשה לשלוט עליהן. יחד עם זאת, מי שרוצה מספיק יכול לתרגל את התגובות שלו בשעת כעס ולנסות לשים לעצמו ברקס לפני שהוא פולט אמירה הרסנית. חשוב גם לשים לב למספר אמירות הרסניות ביותר שחשוב מאוד להימנע מהן:
"למה אנחנו לא יכולים להיות כמו פעם?"
כאשר אנשים מעלים את השאלה הזאת, הם למעשה נלחמים בטבע – שהזוגיות היא לא כמו שהיתה בהתחלה, בימים הטובים. אך ברגע שאנשים מצפים שהזוגיות שלהם תראה אחרי עשרים שנה כמו שנראתה בדייט הראשון, הם בעצם חיים באשליה, וכגודל הציפייה - כך גודל האכזבה. במקום לנסות לחזור למה שהיה פעם, התרכזו בכאן ובעכשיו. חשבו מה הייתם רוצים לשנות כרגע. לדוגמה, יותר זמן איכות, יחסי אישות יותר תדירים, הודעות סמס מפתיעות, מתנות, שיחות עין בעין... בקיצור, חשבו על דברים טכניים שניתן לעבוד עליהם באמת.
"אם היית אוהבת אותי, אז היית..."
זהו משפט שנפלט באינספור שיחות זוגיות, כאילו זה משהו טבעי לגמרי לומר, אבל אם תתעמקו במשפט הזה תבינו שהוא מוביל לדרך ללא מוצא. מי שאומר אותו בעצם מביע אכזבה מבן/בת הזוג, וזה עוד ניחא. מה שהכי גרוע באמירה הזאת הוא הבעת חוסר האמון באהבה של בן/בת הזוג כלפיכם, וזה פוגע מאוד. במקום לומר את המשפט ההרסני הזה, ניתן להביע את אותו מסר בעזרת מילים יותר מעודנות, למשל: "אני לא מצליחה להבין למה אתה לא עושה את הדבר המסוים הזה עבורי, ומה שקופץ לי לראש הוא שאולי אתה לא אוהב אותי מספיק". קודם כל, כבר יצאנו ממקום דיכוטומי של אוהב או לא אוהב. ברגע שהמילה "אולי" התווספה לטקסט, זה משנה את התמונה ואז הצד השני מרגיש פחות מאוים, ויורד הצורך שלו להתגונן. במצב הזה הוא יכול להביע יותר אמפטיה והשיחה יכולה להתקדם למקום חיובי יותר.
"את מתנהגת בול כמו אמא שלך!" (או לחילופין - "אתה מתנהג בול כמו אבא שלך")
נניח לשם הדוגמה שבת הזוג שלך היא טיפוס עם פתיל קצר, ונוטה להרים את הטונים שלה מהר מדי ויותר מדי. אין ספק שקשה לחיות עם אדם כזה, אבל להזכיר לה כל הזמן שהיא מתנהגת בדיוק כמו אמא שלה זה לא פחות מפגיעה קשה מתחת לחגורה. אז גם אם אתה צודק כשאתה אומר לה את זה, אין בכך שום טעם. זה רק יגרור מריבה נוספת כי פגעת לה בנקודה מאוד רגישה, שבה היא באופן אוטומטי מרגישה צורך להתגונן ולתקוף בחזרה.
טיפ חשוב: יש לעשות הפרדה מובהקת בין "מחלקת תגובה" ל"מחלקת חינוך". בשעת כעס, כשהיא מתנהגת באופן תוקפני, זה ממש לא הזמן לומר לה שהיא מתנהגת בול כמו אמא שלה. זה הזמן להגיב באופן אחר, למשל לבקש ממנה להמשיך את השיחה רק אחרי שהיא תירגע. לאחר מכן, בשעת הפיוס, כשהכל בסדר ביניכם וכשאתם יושבים יחד לשיחה רגועה עין בעין, אתה יכול לעבור ל"מחלקת החינוך" ולהסביר באופן רגוע את מה שמפריע לך בהתנהגות שלה. כמובן שלפעמים עדיף להפסיק את הריב באמצע, למרות שזה מאוד קשה ודורש המון תעצומות נפש כי אתם "מחוממים" ואימפולסיביים וקשה לכם לעצור את האמירות ההרסניות הללו. עם הזמן ועם קצת תרגול ורצון טוב, אפשר לשנות את דרך ההתנהלות, ומרגע שעושים את השינוי הזה, הזוגיות מתחילה לפרוח.
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות".
