הריקוד הזוגי שמפעיל אותנו ללא מודע
האם אתם מאשימים ותוקפים או נמנעים ומתרחקים? רועי צור על האופן שבו בני זוג מפעילים אחד את השני בצורה שאינה מודעת, ולמעשה מגנים על עצמם מפחדים הקשורים באינטימיות
לטורים הקודמים בסדרה:
איך נפסיק להתאכזב מבני הזוג שלנו
למה אנחנו מתאהבים במי שפוגע בנו מבפנים
בתוך קשר זוגי אנחנו הופכים קונפליקטים אישיים לקונפליקטים בין-אישיים, ומשחזרים עם בן זוגנו דינמיקה של קשר עם אחד מהורינו. בדרמה הזו אנחנו יכולים לשחק את תפקיד ההורה או את תפקיד הילד שהיינו, ובן זוגנו ישחק את התפקיד השני. אם גדלנו עם הורה ביקורתי לדוגמה, אנו יכולים להיות ביקורתיים כלפי בן זוגנו "האדיש", או לחילופין - למצוא בן זוג ביקורתי עוד יותר מאיתנו, ולהרגיש מבוקרים על ידו כפי שהרגשנו בילדותנו. בשתי הפוזיציות הללו אנחנו מפצלים נושא לא פתור מהילדות לשני קטבים, ומתמקמים בקוטב מסוים ומוכר. חלוקות נוספות יכולות להיות לדוגמה בין רע/טוב, חזק/חלש, רגשי/רציונאלי, מדוכא/שמח, כועס/פאסיבי-אגרסיבי, אחראי/לא אחראי, דוחה/דחוי ועוד. בטור זה אדבר על מספר ריקודים שכיחים בין בני זוג, ואראה מה ניתן לעשות בכדי לצאת מהדינמיקה המשתקת.
ריקוד הקונפליקט
ריקוד הקונפליקט מאפיין את בני הזוג שמרבים להאשים ולתקוף אחד את השני. הם יכנסו להתקפות ולהתקפות-נגד שיש בהן עוינות וצורך בנקמה. במהלך הקונפליקט כל צד יגרום לצד השני להרגיש חסר ערך, נחות, לא אהוב ואפילו דוחה. בדינמיקה זו אחד מנסה להחזיק את הצד ה"טוב" בקשר ולהשליך על השני את הצד ה"רע" שנחווה כביקורתי, דוחה ורע. הפיצול הזה מאפשר לצד אחד להרגיש קורבן תמים ולהסתכל על הצד השני כתוקפן. "אתה התחלת" או "אתה יותר גרוע" ו"מגיע לך" הם משפטים שכיחים בריקוד הקונפליקט.
ריקוד הנמנעים
ריקוד הנמנעים מאפיין בני זוג המשתמשים בטקטיקה הפוכה לבני הזוג מריקוד הקונפליקט. הם נמנעים או מתרחקים זה מזה בכדי לברוח מעימותים ומאינטימיות, עקב סבילות נמוכה לשניהם. התרחקות של בן זוג אחד גוררת את האחר להתנתק גם הוא, וליצור מעגל קסמים זדוני שיש בו ריחוק והימנעות. ההימנעות יכולה לנבוע גם מהצורך של הראשון להגן על השני מכעס או רגשות שיכולים לפגוע בו, או מהתחושה של אחד הצדדים שהאחר פולשני, נצלני או מזניח את הקשר.
ריקוד הרודף/נרדף
ריקוד זה מאופיין בבני זוג שאחד מהם הוא רגשי יותר, והשני הוא יותר רציונלי/אינטלקטואלי. הקונפליקט הפנימי סביב קירבה ומרחק של כל אחד מבני הזוג הופך לקונפליקט בין-אישי שאחד בתפקיד הרודף המחפש אינטימיות, והשני בתפקיד הבורח המחפש אוטונומיה. הרודף לא נמצא במגע עם הצרכים שלו באוטונומיה, ומרגיש שאם הוא לא יהיה קרוב, הוא ירגיש חרד ונטוש. הנרדף לעומתו לא נמצא במגע עם הצרכים שלו באינטימיות, וחושב שאם הוא לא יהיה נפרד הוא יבלע בתוך הקשר.
ריקוד האחראי/לא אחראי
ריקוד זה מאופיין בבני זוג שאחד מהם הוא המבוגר האחראי, היוזם והאקטיבי, והשני הוא הילד הלא אחראי והפאסיבי שצריך לדאוג לו כל הזמן. האחראי מכחיש או אינו במגע עם הצורך שלו בהזנה ותלות, ומשאיר את החלקים האלה לבן הזוג, בזמן שהלא-אחראי מכחיש את הצורך שלו בעצמאות, יוזמה וכוח, ומשליך חלקים אלו על בן הזוג השני. בזוגיות מסוג זה הצד "האחראי" יפגין ביקורתיות או אגרסיה כלפי הצד "הלא אחראי", וינסה לעודד את השני לקחת אחריות. הבעיה היא שקשה לצאת מריקוד זה מכיוון שהצד הלא אחראי מאמין בסתר ליבו שאם יהפוך לאחראי, לא ישימו אליו לב או יפסיקו לטפל בו, והצד האחראי יצטרך לבוא במגע עם רגשות אחרים ובלתי נסבלים מבחינתו, כגון תלות ופחד להתאכזב שוב מאנשים - חוויות שהוא מכיר היטב מעברו.
ריקוד משולש
בריקוד משולש יש גורם נוסף בזוגיות כגון ילד או הורה, המשמש או בתפקיד השעיר לעזאזל או על תקן בן הברית, ואליו מתנקזים כל הרגשות שקשה להכיל בתוך הזוגיות עצמה. לדוגמה, בן זוג שהופך להיות מקור כל הרע והילד או ההורה משמש כבן-ברית שמכיל את כל הטוב. לעיתים גם להיפך, בן הזוג נחווה כטוב המוחלט ואחד ההורים שלו למשל הופך להיות מקור כל הרע. בריקוד מסוג זה ילדים יכולים להפוך לכלי משחק בתוך הזוגיות המורכבת של הוריהם, כאשר ילד אחד מזוהה כשעיר לעזאזל וכמקור לכל הבעיות המשפחתיות, וכתוצאה מכך סופג את כל האש.
להבין את הדפוסים
לא משנה איזה ריקוד אנו רוקדים עם בן זוגנו, ההתנהגויות והתלונות האוטומטיות שלנו נועדו להגן עלינו מפני רגשות בלתי נסבלים הקשורים לאינטימיות – תלות, בושה, פחד וכדומה. אך כדי להיות מסוגלים להרגיש את אותם רגשות בלתי נסבלים שאנו מנסים לברוח מהם דרך דפוסי ההתנהגות שלנו, אנו צריכים להבין מספר דברים: ראשית, מה הרווח המשני היוצא לבן הזוג מההתנהגות שלו. בהקשר של הריקוד הנמנע למשל, אדם שמתקשה לבוא במגע עם רגשות של כעס מתוך פחד מדחייה או מתוך קושי לתת לעצמו תוקף, ימצא בן זוג שאינו חושש לכעוס, ודרכו הוא יחווה את הכעס שלו עצמו, כאשר הוא מורחק ממנו ו"מופקד" אצל האחר.
ההבנה של אותו אדם באשר למה משרת אצלו היעדר הכעס, וכיצד הדחקתו הגנה עליו בעבר, היא השלב הראשון בהעלאת המודעות לדפוס ההתנהגות שלו. הדבר השני שחשוב להבין הוא את הדמיון שבין דפוסים נוכחיים לבין דפוסים מהילדות. בהקשר של אבי ושרית מהטורים הקודמים בסדרה, אפשר להבין איך הביקורתיות של אבי כלפי שרית, כאשר הקטנתה הייתה דומה לאופן שבו הוא עצמו הרגיש כאשר אמו הייתה מבקרת אותו באופן דומה בילדותו.
הדבר השלישי והאחרון הוא להבין מדוע זה כל כך קשה או בלתי נסבל להכיל בתוכנו מאפיינים מסוימים שאנו רואים בבן זוגנו, ומעצבנים אותנו כל כך. לדוגמה בהקשר של ריקוד האחראי/לא אחראי, אפשר לומר שחווית ה"כל יכול" של צד מסוים נועדה לברוח מהחוויה הכואבת שהוריו לא היו שם בילדותו, והוא היה צריך להתמודד ולעשות את הכל לבד. במקרה של ריקוד הקונפליקט לא התאפשר לשני הצדדים לבוא במגע עם רגשות של פגיעות או חולשה, מכיוון שבבית שבו גדלו חולשה היוותה הזדמנות לאחרים לנצל אותם כיתרון יחסי וכהזדמנות לפגיעה.
לאחר שהבנו מדוע אנו מתנהגים כפי שאנו מתנהגים, מגיע השלב הבא והוא לשנות את ההתנהגות שלנו. אולי יעזור לכם לחשוב כי לא פעם, כאשר אנו ממלאים את הצורך של בן זוגנו, אנו מופתעים לגלות כי במקביל אנו בעצם ממלאים צורך זהה שהיה סמוי אצלנו. את התופעה הזו אפשר להבין דרך ההבנה כי לרוב בני הזוג יש צרכים זהים (כפי שאמרנו הם הרי שני צדדים של אותו מטבע), אבל מה שמוצהר בגלוי אצל האחד, מוכחש אצל האחר. כאשר בני זוג מצליחים להתגבר על ההתנגדות המושרשת בתוכם ומצליחים לספק את הצורך הגלוי של בן הזוג, הם מגלים כי חלק ממילוי הצורך הזה גם מספק אצלם מילוי של צורך מוכחש. בעצם, האהבה העצמית מושגת באמצעות אהבת בן הזוג. הצורך של האחר באינטימיות הוא בעצם צורך עמוק גם שלי. הצורך של האחר באוטונומיה הוא בעצם צורך עמוק גם שלי, והצורך של האחר בלהרגיש אחראי הוא הצורך שלי להרגיש נזקק.
פרויד כבר זיהה בעבר שיותר משאנחנו מפחדים ממה שיקרה אם לא נשתנה (ובגלל זה אנשים לבסוף מביאים את עצמם לטיפול), אנו מפחדים בתוך תוכנו ממה שיקרה אם כן נשתנה. כולנו משתוקקים למלא את הצרכים העמוקים שלנו ואת חסכי הילדות, אולם אנו גם מומחים בלחבל במאמצינו ובמאמצי האחר לתת לנו את מה שאנו כל כך רוצים.
אתם יכולים לחשוד בכוונות בן זוגכם, אתם יכולים לחשוד שאינכם ראויים באמת, ולחפש דרכים לא מודעות לשלול מעצמכם את האהבה שכל כך ייחלתם לה כל חייכם. הדרך להתגבר על הפחד הזה היא להמשיך בתהליך העבודה שתיארתי כאן, ולהתעלם מרוחות הרפאים של העבר המעלות חרדות וספקות. בטור הבא והאחרון בסדרה אתרכז באילו אופנים אנו יכולים לנקוט בכדי להגביר אהבה ואינטימיות בזוגיות, ומאידך גם לשפר אותה יותר.
בהצלחה!
רועי צור הוא מטפל פרטני, זוגי וקבוצתי. מנחה קבוצת יחסים בין אישיים, ומרצה בבית הספר להתפתחות אישית ה"סקול-אוף-לייף".
