"במשך ארבע שנים ניהלנו קשר ממרחקים"

איך הכרתם?

רפאל: "כשהייתי בן 18 סיימתי תיכון בברזיל, ובאתי לתוכנית הכשרה בארץ. זו תוכנית כזאת שיהודים מחו"ל באים לשנה לחוות את ישראל".

מרים: "אנחנו מדברים פורטוגזית בבית, כי ההורים שלי מברזיל. אחותי הייתה המדריכה של התוכנית, והיא הביאה הביתה חניכים שלא היה להם לאן ללכת בשבתות ובחגים. רפאל גם הגיע, וככה הכרנו".

רפאל: "זה היה ברור כבר על הרגע הראשון שראיתי אותה, שנהיה ביחד. הכרנו יחסית בתחילת התוכנית, ולא חשבנו על מה יהיה אחרי שאני אעזוב. הארכתי את השהייה שלי קצת, אבל בסוף הייתי צריך לחזור לברזיל כי הייתי רשום ללימודים והם עמדו להתחיל".

מרים: "למעשה, רק כשהוא היה צריך לחזור קלטנו לאיזו דרמה היכנסו את עצמנו, אבל כבר היינו כל כך בתוך זה עד שאמרנו שפשוט נזרום ונראה מה יהיה. בהמשך הוא בא לבקר אותי ואני טסתי אליו, ואז גם גילינו שסבתא שלי שמתגוררת בברזיל, גרה ממש קרוב אליו!".

רפאל: "במשך ארבע שנים ניהלנו זוגיות כזאת, כשהיא טסה אליי ואני אליה, עד שסיימתי את התואר. אחרי שסיימתי ללמוד עליתי לארץ, ומאז אנחנו ביחד".

בין שמיים לארץ. מרים ורפאל(צילום: אוסף משפחתי)

ספרו לי על רגעי המשבר שהתעוררו בזמן שביליתם בנפרד.

מרים: "היה לי מאוד קשה בפרידה הראשונה, כי עדיין היינו ילדים ולא ידענו מה יהיה. אבל אמרנו שנעשה מה שנוכל כדי להחזיק את זה למרות הקושי. אבל המשברים הללו התרחשו בכל פעם שהיינו צריכים להיפרד ולחזור לארצות שלנו, וכל פעם זה רק נהיה קשה יותר. המזל הגדול הוא שהיינו צעירים. אם היינו בסיטואציה הזו בבגרותנו, השכל כנראה היה מעדיף לוותר, כי אין בזה הגיון".

רפאל: "כשהיינו יחד בארץ הרגשנו משהו מיוחד שבחיים לא הרגשנו, וידענו שזה 'זה'. הרגשות השתלטו על המחשבות והיינו מספיק צעירים כדי לא לתת לדברים הלא הגיוניים יותר מדי חשיבות".

מרים: "בעצם רפאל נסע כדי לסיים את התואר, ולא באמת ידענו אם הוא יחזור, אבל גם לא היינו מסוגלים להיפרד. בסך הכל היינו יחד כשש שנים עד שהתחתנו, ולמרות המרחק לא נפרדנו אף פעם כי זה פשוט הרגיש לנו שזה מספיק שווה כדי להילחם על זה".

"המזל הוא שהיינו צעירים". מרים ורפאל בברזיל(צילום: אוסף פרטי)

כמה פעמים נפגשתם בשש השנים האלה?

רפאל: "אחרי שחזרתי לברזיל התחלנו להיפגש מדי ארבעה חודשים בערך. טסתי לישראל לחודשיים, עוד ארבעה חודשים עברו, ומרים טסה אליי לחודשיים. בהמשך היה לנו יותר קשה כי מרים התגייסה לצבא ואני התחלתי לעבוד, אז זה היה כל פעם לחודש ולא לחודשיים, אבל זה היה רק בשנתיים האחרונות".

המשפחה והחברים שלכם – איך הם הגיבו?

מרים: "באופן מפתיע, אנשים לא כיבו או אמרו שאין לזה עתיד או שזה טיפשי, למרות שהתבקש שהם כן יגידו את זה. ההורים שלי קיבלו ואהבו אותו, יכול להיות שזה בגלל שגם הם במקור מברזיל ועלו לארץ, אז הם הזדהו עם הסיטואציה. וחוץ מזה, גם אם הם חשבו שלא כדאי לנו להמשיך, אף אחד לא אמר לנו דבר כזה בפנים".

איך שומרים על נאמנות בקשר למרחקים?

מרים: "הרבה אנשים שאלו אותנו את זה, ואולי זה חריג, אבל זה לא היה כל כך קשה עבורנו. ברור שזה קשה כשאתה לא ליד מי שאתה אוהב, אבל לשמור נאמנות – לשנינו היה ברור שיש לנו משהו שלא שווה לאבד, וזה מה שהחזיק את כל הקשר".

"לא היה לנו בכלל עניין באנשים אחרים", מוסיף רפאל. "שנינו ידענו להעריך את האהבה המיוחדת שמצאנו. היינו צריכים לעבור תקופה שאנחנו רחוקים זה מזו, אבל הנאמנות הייתה שווה את זה ועובדה שזה החזיק, ושאנחנו נשואים היום באושר".

מרים ורפאל. בסוף הם אפילו התחתנו(צילום: יוני מלכה)

באיזו תדירות שוחחתם זה עם זו?

מרים: "בהתחלה לא היה ווטסאפ, וזה חייב אותנו לפנות זמן ולהתקשר לחו״ל בכל פעם כשרצינו לדבר. בהתחלה דיברנו כל יום, ואחרי זה נהיינו יותר עסוקים – אני התגייסתי לצבא ורפאל היה בסטאז', ויש הפרש של שש שעות בין ישראל לברזיל. הייתי הולכת לישון והוא בדיוק היה קם, או שהוא היה בשיא הלחץ של היום. זה היה מעצבן".

רפאל: "לפעמים לא היינו מדברים הרבה, רק פעמיים בשבוע. לפעמים אפילו רק פעם אחת. אבל כשווטסאפ הגיעה, זה כבר נהיה יותר קל, והתחלנו להתכתב כל יום".

מתי נולד הרעיון שרפאל יעלה לישראל?

רפאל: "נורא אהבתי את הארץ והדת. עזבתי את ישראל עם הרגשה שאני רוצה לעשות עלייה, למרות שזה אף פעם לא היה וודאי. בברזיל מאוד קשה להיות דתי, במיוחד כשכל הסביבה שלך אינה דתייה, וזה גרם לי יותר ויותר לרצות להיות בישראל. תמיד הייתה לי משיכה לפה וידעתי שאני רוצה לעשות עלייה אבל לא בגלל מרים, למרות שזה כן היה חלק מההחלטה. בזכותה זה היה לי קצת יותר קל".

מרים: "אין ספק שהעובדה שרפאל רצה לעשות עלייה נתנה לנו את הכוח להמשיך את הקשר במשך כל השנים האלה. תמיד העלייה הייתה באופק, ולכן היה קצת יותר קל להחזיק מעמד. הוא עלה לארץ ואחרי שנה הוא הציע לי נישואים".

אם הוא לא היה עולה, הייתם נשארים ביחד?

מרים: "הייתה תקופה שלא ידענו מה הולך לקרות, אבל הייתה לי הרגשה שזה יקרה, זה הרגיש שזה הולך לכיוון הזה ושהוא אוהב את הארץ. כשקצת התבגרנו וזה התחיל להיות קשה יותר, דיברנו על זה שוב, כדי לראות אם יש או אין לזה עתיד. ברגע שידענו שזה מה שהוא מתכנן ושיש לזה עתיד, המשכנו את הקשר. אם הוא היה בכיוון של להישאר בברזיל, כנראה שהיינו חותכים".

יש לכם טיפים לזוגות שנמצאים במצב דומה?

מרים: "לבדוק אם טוב לכם ביחד או לא, אחרת אין מה להחזיק את זה בכוח. אבל אם יש לו את מה שאת רוצה ואתם יכולים לבנות ביחד אהבה אמיתית, זה לא באמת משנה איפה הוא גר, פותרים את זה ביחד".

יעל ובעלה רון הכירו בישראל, התחתנו, ורק אז רון עבר לגור באפריקה. "הכרנו בארוחת ערב אצל חברים", מספרת יעל. "ידיד שלי הזמין אותי והשותפה שלו הזמינה את רון. בדיעבד, הסתבר שהשותפה הזמינה את רון כדי להתחיל איתו, אבל אחרי שבועיים הוא התקשר אליי והזמין אותי לצאת, ומאז אנחנו ביחד". יעל ורון התחתנו, ושלוש שנים מאוחר יותר, כשרון היה בעיצומם של לימודי הדוקטורט, הוא נתקל במודעה שקראה לסטודנטים ישראלים להתנדב בפרויקט באתיופיה. הוא הרגיש שחוויה כזאת יכולה להעניק לו ניסיון מעשי, ומאחר ודי נמאס לו מלימודי הדוקטורט, הוא החליט שהוא נוסע. היום הוא חי בקנייה ועובד שם בחברה ישראלית.

איך הגבת כששמעת שהוא טס?

"שנינו לא ממש עיכלנו את זה, עד שזה ממש קרה. ביום האחרון היינו שנינו בלחץ, הסעתי אותו לשדה תעופה, והוא רצה שאבוא לצ'ק אין. באמצע הדרך לשם התחלתי לבכות בהיסטריה. פתאום זה נחת עליי. לא הצלחתי להפסיק לבכות ולא הצלחתי ללוות אותו עד הסוף, ממש התפרקתי. בעצם רק כשזה ממש הגיע קלטתי שזה אשכרה קורה, ולא עמדתי בזה".

יעל ורון. התפרקה רק ברגע האמת, כשהיא קלטה שהוא באמת טס(צילום: סלפי)

איך שומרים על קשר למרחקים?

"אנחנו שנה וחצי כבר חיים ככה, כשמתוכן הוא היה בישראל משהו כמו ארבעה חודשים. זה משתנה מאוד אבל. היו פעמים שנפגשנו אחרי חודש, והיו פעמים שאחרי חודשיים. לפעמים הוא היה בא כל פעם לארץ לעשרה ימים וחוזר לשם. לאחרונה לא התראינו כבר שלושה חודשים רצוף".

איך הסביבה מגיבה לסידור הזה?

"האמת היא שהרבה אנשים הרימו גבה, וזה קצת הפריע לנו. ציפינו שהחברים שלנו ייתמכו יותר. הם העבירו ביקורת ושאלו שאלות כמו 'איך אתם לא מפחדים?', 'איך אתם מחזיקים מעמד?' וכאלה. מישהי אפילו אמרה לי 'את גיבורה! כל הכבוד לך!', בטון מעט מתנשא. אבל הרוב מפרגים כי הם יודעים שתמיד חלמנו לעשות את הדברים האלה, וזה למען מטרה גדולה".

אם הוא היה טס על תחילת הקשר, את חושבת שהייתם מחזיקים מעמד?

"אני לא חושבת. העובדה שהיה לנו וותק והכרנו אחד את השנייה תרם המון. ברגע שלא ממש מכירים ויש משברים וריבים, יותר קשה לצלוח את האתגר".

חברים העבירו עליהם ביקורת. יעל ורון(צילום: סלפי)

מה הכי קשה בקשר כזה מבחינתך?

"הגעגוע. אני מדברת איתו על הכל והוא החבר הכי טוב שלי, ולפעמים כשעובר עליי יום חרא אני מתבאסת שאין לי למי לחזור בסוף היום ולהתבכיין. גם כשקורה משהו טוב זה מאוד קשה לחגוג ולשתף רק דרך הטלפון. כמובן שגם המגע - חיבוק, חום, לישון איתו, להתעורר איתו – כל אלו מאוד חסרים לנו".

אז איך מתמודדים עם זה בכל זאת?

"אנחנו משתדלים כל ערב לעשות שיחת וידאו בווטסאפ, ואנחנו קצת מתכתבים לאורך היום, אבל בגלל שהוא בעבודה חקלאית וזאת עונה עמוסה, אנחנו בקושי מצליחים לדבר. הוא כן שולח לי מדי בוקר הודעת בוקר טוב כי הוא מתעורר לפניי".

מה דבר הראשון שאתם עושים כשאתם סוף סוף מתראים?

"הייתה פעם אחת שלא התראינו באמת הרבה זמן, וקבענו שנרקוד ריקוד סלואו בשדה התעופה. הוא חשב שאני לא רצינית אבל הייתי, וזה בדיוק מה שעשינו".

כל זמן שאין להם ילדים, הקשר יכול לעבוד. יעל ורון(צילום: בועז פז)

ומה לגבי ילדים?

"אנחנו כרגע לא רוצים ילדים. זה לא סגור כמובן, אבל גם הוא לא חש צורך אז כרגע זה לא קורה. העובדה שאין לנו ילדים, אגב, היא זאת שמאפשרת לנו לחיות ככה. קרוב לוודאי שאם היו לנו ילדים זה לא היה קורה, או שזה היה קורה בקונסטלציה אחרת. גם אם היינו מתכננים בקרוב זו היתה בעיה לעבור לקנייה".

יש לך טיפים לזוגות שנמצאים במצב דומה?

"קודם כל, לדעת שזה אפשרי. חוץ מזה, הדבר הכי חשוב זה תקשורת וכנות, להיות מסוגלים להגיד את הדברים, לדבר עליהם, להבין במה זה כרוך, לעשות סט חוקים או הרגלים – לא משנה מה, אבל להחליט שבשעה הזו והזו מדברים בטלפון. וגם ללמוד לריב, שזה היה אחד מהדברים שהכי קשה לנהל מרחוק".

למה את מתכוונת?

"אין סיבה לשמור טינה כשאתם רחוקים. הרי בבית בסוף מישהו מתפייס, אבל כשהוא רחוק מאוד קל להתחמם ולכעוס ופשוט לא לדבר. הטיפ שלי זה לקחת נשימה, להיות יותר סלחנים וללמוד להשלים עוד באותו היום. כשהבן אדם לא לידך והוא גם לא יהיה בקרוב, את מבינה שחבל לבזבז את הזמן הזה על מריבה".

את מרוצה מהמצב הנוכחי?

"כן. באיזשהו מקום אני מרגישה שזה אפילו חיזק את הקשר שלנו. שנינו נורא פחדנו ממה שיקרה, אבל ברגע שעברנו את החלק הראשון, זה היה כבר כמו לרכב על אופניים. בכל פעם שהוא חוזר, הקשר שלנו מרגיש טבעי כאילו שהוא אף פעם לא הלך. העובדה ששרדנו את זה וחזרנו מיד לאותו המקום, נותנת הצדקה לקשר שלנו ואפילו מוסיפה ביטחון".

"בסופו של דבר, הקשר הזה הפך אותנו לזוג הרבה יותר חזק. בקרוב אני טסה אליו, ואני מאמינה שיום אחד נרצה לחזור לארץ ולהתקדם. אני יודעת שקשה להישאר בחו"ל לאורך זמן ולבסס את אותו הבסיס שהיה לך פה, אבל אנחנו כן רוצים לכבוש יחד יעדים בעולם".

אין ספק שלנהל קשר למרחקים זה דבר קשה, אבל לפי מה שהזוגות מספרים, כל עוד יש מספיק אהבה, רצון, פרגון ותקשורת, הכל אפשרי, גם לאהוב מישראל ועד אפריקה ואפילו ברזיל.