מלכוד 22: כשבת הזוג רבה עם המשפחה שלך
אתה רוצה לקחת את הצד הצודק? אם אשתך צודקת - נהדר. אתה תצודד בה, תריב עם כל המשפחה, וארוחות השישי ייראו בהתאם. אם לקחת את הצד של המשפחה, אז הופ, הכנסת את הריב הביתה ובמקום לתחום אותו לארוחות שישי, הוא נמצא על הצלחת בכל הארוחות, וגם ביניהן
אני אוהב את המשפחה שלי הכי בעולם. תמיד היינו משפחה קרובה. יש שיגידו אפילו דביקה. ההורים שלי גידלו אותי וטיפחו אותי באהבה גדולה ובסבלנות, ותמיד דאגו שיהיה לי כל מה שצריך. אבא שלי, למרות שהיה איש צבא במשך כל שנות ילדותי ושירת רחוק מהבית, תמיד היה מורגש בנוכחותו, מעורב בחיי ותמיד שם בשבילי. על אימא שלי אין בכלל מה לדבר. אישה עם לב ענק שהקריבה בשביל הילדים שלה את הכל באהבה ובמסירות אינסופית. ואחי, למרות כל הסכסוכים הילדותיים שהיו בינינו, תמיד תמך בי ועזר בכל מה שיכול היה לעזור. אם זה בעזרה פיזית ואם זה בהדרכה רוחנית, אני ואחי תמיד ידענו שנוכל להישען זה על זה.
השתתף בהכנת הידיעה: שרה סיידלגם למשפחה המורחבת שלי (עד כמה שמשפחה אשכנזית ממוצעת יכולה להיות מורחבת), תמיד הייתי קרוב מאד. סבים וסבתות, דודים ובני דודים – תמיד חגגנו יחד את כל החגים ודאגנו להישאר מעודכנים בכל הרכילות המשפחתית. משפחה דביקה, כבר אמרתי? ואהבתי את זה. גדלתי על המסר שהמשפחה זה הכל. כן, כמו אצל הסנדק והמאפיה. גם חינכו אותי שלא משנה מה קורה, ואם רבים, ואם לא מסתדרים, ואם יש חילוקי דעות בגלל פוליטיקה או כסף או סתם חוסר תקשורת - משפחה זו משפחה. אלו האנשים שיעמדו לצידך תמיד כשתצטרך אותם, ואתה תעמוד לצידם.
לאחר חיפוש ארוך וממושך, הכרתי למשפחה את חברה שלי, לימים אשתי. לזכותה ייאמר שהיא השתלבה במשפחה שלי כבר מההתחלה. אולי בגלל שהיה לה חוסר במשפחה גדולה ודביקה בחיים שלה, אולי כי המשפחה שלי באמת נפלאה ואולי גם וגם. בהתחלה היה נראה שנרקמת פה אידיליה מושלמת יותר ממה שדמיינתי, כאשר כולם אוהבים את כולם ומסתדרים עם כולם. גם אשתי התגלתה באופייה כאדם דביק ואוהב, וכיוון שכך - מתאימה.
ואז התארסנו. האישה הזאת, שעד לאותו יום הייתה אורחת במשפחה הגרעינית שלי, זו שממנה צמחתי וגדלתי, הפכה לגרעין שממנו אצמיח משפחה חדשה. הסטטוס שלה השתנה, ואיתו גם סדרי העדיפויות. התחלנו לתכנן את חתונת החלומות שלנו, וכמו כמעט כל זוג שמנסה לתכנן אירוע בישראל – גם אצלנו צצו פתאום חילוקי דעות עם ההורים. לא משהו רציני, למרות שבאותו רגע זה כן היה נראה כמו סוף העולם וחמותו – אולם או זולה על הים, סטייקים או פלאפל, וכמובן הנושא השנוי ביותר במחלוקת – 80 אורחים או 800.
בפעם הראשונה מצאתי את עצמי במלכוד - לצד מי לעמוד בוויכוח? הרי מצד אחד, ברור שבת הזוג שלך קודמת, לא? הרי איתה אתה חי. איתה אתה חולק את מרבית הזמן. היא המשפחה החדשה שלך. אבל מה זה אומר לגבי העבר שלך ועלומיך? אין להם משקל על כף המאזניים? לבסוף, צלחנו את החתונה (עם פשרות לא באמת כואבות משני הצדדים), וכעבור זמן לא רב נולדה לנו בת ראשונה.
משפחה זה הכל, גם כשרבים(צילום: Shutterstock)
דבר ידוע הוא שילדים הם מקור גדול לאושר ואהבה בחיים, אבל גם לריבים בלתי פוסקים עם המשפחה. ובימים הראשונים המשפחה התנהלה כמרקחה. כולם מתרגשים וכולם מאושרים, לכאורה הכל טוב, לא? אז זהו, שלא. האישה הורמונלית ומותשת מהלידה, המשפחה מתרגשת ומרוגשת, כולם רוצים את מה שהכי טוב לנסיכה הקטנה, וכולם בטוחים שהם צודקים. זוהי קרקע מאד פורייה לוויכוחים: איך לגדל וכמה שוקולד לתת, ומה להקריא וכמה טלוויזיה, ולעזור לה ללכת או לתת לה ליפול לבד, ובשביל מה יועצת? גם המשפט האלמותי - "אנחנו גידלנו אתכם ככה ויצאתם בסדר", לא בדיוק עזר כאן. לך תיתן להם להתווכח עם הקבלות של הפסיכולוג והשפופרת הריקה של המשחה לכאבי גב.
אבל המלכוד האמיתי הוא מה לעזאזל עושים כשבת הזוג שלך ומי מבין בני משפחתך רבים - איזה צד אתה אמור לקחת? כי החתונה אומנם חלפה, אבל הילדה - נשארת. אתה רוצה לקחת את הצד הצודק? אם אשתך צודקת - נהדר. אתה תצודד בה, תריב עם כל המשפחה, וארוחות השישי ייראו בהתאם. אם לקחת את הצד של המשפחה, אז הופ, הכנסת את הריב הביתה ובמקום לתחום אותו לארוחות שישי, הוא נמצא על הצלחת בכל הארוחות, וגם ביניהן.
גם לנסות ולהפוך לנציג מהאו"ם, זה שמנסה לפשר בין הצדדים ולא מתערב לכאורה, מקיים שיחות שלום חשאיות עם צד אחד ומנסה לפייס את הצד השני – לא כל כך עובד. זה מוציא אותך כמתנשא, מישהו שרואה עצמו מעל הסיטואציה, מישהו שלא מוכן לקחת עמדה. הרי כל אחד מהצדדים רוצה שתראה את הצד שלו. שתבין כמה הוא צודק וכמה הצד השני טועה. זוהי סיטואציית הפסד-הפסד שאין לך איך באמת לצאת ממנה.
ככה זה משפחה. אנו מוצאים את עצמנו בסכסוכים משפחתיים כמרכיב בלתי נפרד מהחוויה האנושית. סכסוכים שיכולים להתחיל במבט עקום או הערת אגב. ממשהו שלאחד נראה פעוט וחסר חשיבות ולשני - פוגע מאין כמוהו. מילה רעה, אפילו בלי כוונה, יכולה להותיר צלקת, כשהגורם לה הוא מישהו שאמור להיות אוהב.
אי אפשר פשוט לפטור את זה מבלי לפתור את זה. משפחות שמטאטאות דברים מתחת לשטיח מגיעות למצב של התרחקות הדרגתית. תלוליות האבק שמתפזרות בתום כל ריב הופכות לגדר שמתעבה עם כל דבר קטן נוסף שנתפס בה לאורך השנים. אם הצד הפוגע לא משכיל להבין באמת מה חווה הצד הנפגע, סופו של אבק המריבה שהפך לגבשושית שהצטברה על גבי גדר, להפוך לחומה.
יש שלבים שבהם עוד ניתן לראות מה מתרחש מעברה השני של החומה, אבל אם לא מפרקים את החומה הזו בזמן, סופה של החומה להחליף נשיקות בשתיקות, מבטים חמים במבטים מתחמקים, חיבוקים בלחיצת יד רפה. אבל אצלנו יהיה סוף טוב. אנחנו משפחה טובה וחזקה. גם המשפחה שממנה צמחתי, וגם המשפחה שאני מגדל כעת עם אשתי. בסופו של דבר, אנחנו תמיד מבינים שלא משנה כמה נפגענו, ועל מה הסתכסכנו - זה הכל מאהבה – הרי אחרת זה לא היה כואב כל כך. ואני אוהב אותה מאד, את המשפחה שלי. משפחה זה הכל.
תומר און. משפחה זה הכל
צילום: אוסף משפחתי
מומלצים
