"התקפי הזעם שלה הורגים לנו את הקשר"
רן הבין שזה לא משנה מה יעשה ועד כמה ישתדל, כל דבר קטן ושולי יכול להציף את הכול. ובעיקר הוא יודע להגיד שהוא ממש מפחד מחברתו, הולך על ביצים ונזהר בלשונו. אימון אישי
"אני לא מבין מאיפה זה מגיע בכלל", מסביר רן בפגישתנו הראשונה. "רגע אחד היא רגועה, ורגע אחרי זה, בלי שאני מבין מה עשיתי בכלל, היא פתאום מתפוצצת עליי, כועסת וצועקת. ואני לא יודע מה לעשות יותר. אני אוהב אותה בטירוף, אבל לא מסוגל להמשיך ככה עוד". רן הגיע אליי אחרי חצי שנה של זוגיות עם מיכל. הוא התיישב מולי ולקח לו זמן עד שהצליח באמת לשתף אותי במה שמתחולל אצלו בקשר, בהתקפי הזעם של חברתו.
הוא תיאר תמונה כואבת עם קווים אלימים. מיכל שאינה אישה צפויה, יכולה בשעת כעס להגיד דברים אכזריים, לצעוק ולצרוח, ורן מוצא עצמו מכווץ ומתנצל, גם אם לא הבין מה הדבר שבגללו הוא זוכה למבול הזה, והוא פשוט מקפל את זנבו ומחכה בשקט שהסערה תחלוף. הוא כן ידע להגיד לי שההתקפים התחילו אחרי שלושה חודשים בערך, ושרוב הצרחות חגות סביב אותן טענות כמו: "לא אכפת לך מספיק ממני", "אתה לא רואה אותי" ו-"אני לא חשובה לך". רן טוען שהוא הבין בחודשים האחרונים שזה לא משנה מה יעשה ועד כמה ישתדל, דווקא דבר קטן ושולי יכול להציף את הכול. ובעיקר הוא ידע להגיד שהוא ממש מפחד ממנה, הולך על ביצים ונזהר בלשונו.
זוגיות מורכבת משניים. שני אנשים שסוחבים תיק בלתי נראה על הגב שלהם ובו פצעים מן העבר, נקודות רגישות והתנהגויות שונות שצריכות להסתדר בתוך מרקם יחסים עדין ביותר. מה מכיל תיק הגב של מיכל? מאחר ולא היא זו שישבה מולי, יכולתי רק לנחש, ולחבר את הקווים שרן היטיב כבר לחבר בעצמו. אבל מה מכיל תיק הגב שלו? מה גורם לו להיאלם ולהיעלם ברגע שקולה של מיכל מתעצם ופיה יורה חיצים? האם התגובה שלו נכונה עבורו? נכונה עבורם? רן שיתף שמאחר והוא כל כך חושש לעצבן אותה, כשחולפת הסערה הוא לא חוזר ומדבר על מה שהיה. למעשה, לא רק שהוא לא מגיב ברגע האמת, מתעמת ומשיב פייט, אחרי הריב החד צדדי, רן טורח נמרצות להחזיר את יחסיהם לשגרה, למרות שהלב שלו עדיין על מאתיים בי.פי.אם והנפש שלו פגועה ופצועה.
אנחנו משחזרים את הילדות, את הריבים שריחפו מעל ראשו כשהיה ילד והוריו נקלעו למשברים. אנחנו מדברים על הילד שהיה, ילד שובב עם נטייה לאלימות, ונוגעים גם במסר שנספג בו בגיל ההתבגרות - שעליו לרסן את עצמו כדי להצליח. תיק הגב נפתח ומתוכו יצאו להן כל אותן החלטות פנימיות שרן לקח על עצמו בגיל העשרה, אם לא קודם. הוא החליט למשל שהוא לא רב, שהוא לא מרים את הקול, שהוא סופג ולא מוציא. התגבשה בו אז אג׳נדה שצעקות הן אלימות, שריב זה דבר רע, ושבזמנים של סערות עליו להוריד את הראש מיד עד שהן חולפות.
האמונות הללו הובילו אותו להיות "הנייס גאי" של החברה שלו - לא רק אחד שלא מתעמת, אלא אחד שמנסה לשמור על סטטוס-קוו, גם כשאין לזה מקום. זה כביכול עבד לו יופי בעבודה שבה נתפס כרציני ונעים, וגם עם החברים שתמיד אהבו להיות לידו כי הוא לא עושה עניין מדברים. אני אומרת ״כביכול״ כי במרוצת פגישותינו הבין שהוא משלם מחיר כבד על הדפוסים הללו, לא רק מול מיכל, אלא בכלל בחיים, ובעיקר מול עצמו.
המחיר הזה תפס צורה בדמות ביטול עצמי. הוא אומנם לא עשה סיפור מדברים, אבל זה לא אומר כמובן שלא היו לו רצונות, דעות שונות וצרכים משלו. כשמיכל הגיחה לחייו, אותו מנגנון משומן של הימנעות הפסיק לעבוד. עבורה, השתיקות של רן ומשפטים בסגנון "בסדר את צודקת, אני אשתדל", רק סימנו לה שהוא לא באמת אוהב אותה, שלא אכפת לו ממה שקורה ביניהם ושהוא אדיש לסיטואציה.
פרשנות זו היא שהציתה אצלה את תחושת המצוקה ואת התקפי הזעם הנלווים, וככל שהיא התעצבנה והתאכזבה, רן הלך והבין שהוא לא יכול להמשיך לחיות ככה. בהתחלה חשב שהוא לא יכול לחיות עם מיכל, אבל כשהבין לעומק את הסיטואציה, הבין שלמעשה, הוא לא יכול להמשיך לחיות ככה יותר עם עצמו.
רן שיתף אותה בתובנות שלו והם החליטו שהוא מתחיל לסמן גבולות, להגיד מה מפריע לו ואפילו לריב בחזרה. בהתחלה הוא תיאר זאת כ"קן הקוקייה" - שני אנשים שצורחים אחד על השניה ללא רחם. אך בהמשך, הוא מודה שמשהו בעוצמה של מיכל נרגע והריבים התאזנו.
זוגיות מורכבת משניים, שני אנשים שסוחבים תיק בלתי נראה על הגב ובו פצעים מן העבר, נקודות רגישות והתנהגויות שונות שצריכות להסתדר בתוך מרקם יחסים עדין ביותר. זה אתגר לא פשוט. אבל בכל זוגיות, דווקא בנקודות הרגישות, טמונה גם ההזדמנות לריפוי, לצמיחה ולשינוי, רק צריך להסכים ולראות את זה קורה.
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
