הרגע שבו הבנתי שהגיע הזמן להיפרד
ההחלטה לקום וללכת היא לעולם לא פשוטה. קשה להודות בשברו של חלום, להשלים עם כך שתם לו פרק ולהיפרד לשלום מאדם שעד לא מזמן חשבנו שנהיה יחד איתו לתמיד. נועה בנוש ביקשה מגברים ונשים לספר לה על הרגע הגורלי שהבהיר להם שהגיע הזמן ללכת
אנחנו מסיימים לרוב מערכות יחסים הרבה אחרי שהבנו שבינינו זה כבר לא ילך. גם אם נראה כאילו הפרידה קרתה בין לילה, קדם לה תהליך שהתפרס על פני זמן, שכמו וירוס התפשט והלך בעודו מכרסם בתקשורת הזוגית ועושה שמות באמון שבקשר. אבל גם לאחר שכבר חלחלה בנו ההבנה שהמקום הזה אינו טוב עבורנו אנחנו מושכים עוד ועוד, כי ההחלטה לקום וללכת היא לעולם לא פשוטה. קשה להודות בשברו של חלום, להשלים עם כך שתם לו פרק ולהיפרד לשלום מאדם שעד לא מזמן חשבנו שנהיה יחד איתו לתמיד.
לפיכך, יש הגוררים קשרים כמו מסטיק שהושאר זמן רב מדי בשמש. כך למשל, מצאה את עצמה טל נשארת במשך יותר משנתיים בקשר שמבחינתה היה אבוד. "הייתי בת 24, חצי שנה אחרי פרידה מהחבר הראשון שלי. הוא ישר נדלק עליי, אני לא ממש, אבל היה לנו סקס מדהים", היא מספרת. "אחרי ארבעה חודשים הבנתי שזה לא ממש זה, אבל לא ידעתי איך לסיים את זה. אני זוכרת אפילו את הערב הספציפי. הוא קנה לי מתנה יקרה לתחילת התואר, ולא היה לי נעים לסיים את זה אז השתפנתי.
"שנה לאחר מכן הוא הציע לי נישואים. כבר קלטתי שזה לא הבנאדם שאני רוצה להתחתן איתו, אבל התעלמתי לחלוטין מכל אינטואיציה אפשרית. למרות שכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידיי הביעו התנגדות לרעיון הנישואים איתו, אמרתי לו 'לא עכשיו, נדבר בסוף התואר', ועדיין לא נפרדנו. היה לי ביטחון עצמי נמוך, ונראה לי שנשארתי איתו בגלל איזה פחד מטופש להיות לבד. זה נגמר רק אחרי שנתיים וחצי, לקראת סוף התואר שלי, כשנפל לו האסימון והוא הבין שאני לא בעניין וחתך את זה בעצמו".
"התחושה שאין לי אוויר עברה מיד לאחר הפרידה"
המקרה של טל, קיצוני ככל שיהיה, משקף עד כמה קשה לנו להגיד "עד כאן", לקום וללכת. רובנו, עם זאת, מגיעים במוקדם או במאוחר לנקודה שאנו מבינים שאי אפשר יותר, כשעבור כל אחד היא נמצאת במקום שונה לגמרי. עירית מסתמכת על סביבתה בכדי שתשקף לה אם הגיע הזמן לצאת מהקשר. "כשאני לא רגועה ולא נעימה לסביבה, לדוגמה עצבנית ומתפרצת על אחרים, אני מיד מבינה שזה וואחד איתות לכך שהקשר עושה לי לא טוב".
יש שמקשיבים לגוף ומסתמכים עליו, בין השאר, כאיתות: "המקום שבו אני מבין שאין סיכוי לשקם את התקשורת, את האמון והשיחה בכל הרבדים שלה, זה המקום הכי כואב. הגוף, גם הוא חלק מהשיחה הזאת, כי לפחות ממה שאני חוויתי בעבר, כשאין תקשורת גם אין סקס. כי סקס בזוגיות הוא תקשורת", משתף מייקל. גם הגוף של מיטל אותת לה שהגיע הזמן להיפרד: "הגוף שלי מגיב להכל, לפעמים לפני הראש, אז היה לי התקף אסטמה מתמשך שסירב להגיב למשאף, אינהלציה ואפילו לדיקור. תחושה שאין לי אוויר כאן יותר, שעברה מיד לאחר הפרידה".
אבל הטריגר שגורם לנו לשבור את הכלים הוא לרוב חיצוני, אירוע חריג שמתרחש בסביבתנו וגורם לנו לפקוח עיניים אחרי יותר מדי זמן שגיששנו באפלה. זה היה המקרה אצל נועם, שגילה שבן זוגו מנהל רומן: "גיליתי שהוא בגד בי ונשמתי ממש עמוק. אמרתי אוקיי, בוא נתקן, והתחלנו טיפול. אחרי שלושה חודשים של עבודה ראיתי בטלפון שלו, שהיה מונח על השולחן, הודעה מאותו הבחור. מסתבר שזה לא היה סקס חד-פעמי, אלא ממש רומן. אז אמרתי לו שמבחינתי זה נגמר, שאני לא רואה המשך לקשר ושאני עובר דירה. תוך שלושה ימים כבר עברתי לדירה משלי".
מור הגדילה לעשות, ועברה לדירה משלה כבר ביום שבו הבינה שהקשר אינו בר תיקון, מאחר ובמקרה שלה, הטריגר להבנה היה תהליך חיפוש דירה עם בן זוגה. "למרות שהיחסים כבר היו איומים, חיפשנו דירה חדשה לעבור אליה. הוא הפיל עליי את הכול, וכך יצא שממש עבדתי בלמצוא דירה: דיברתי עם מתווכים, התחנפתי לבעלי דירות ובזבזתי שעות וימים על מודעות. ואז, אחרי שהוא דפק לי ברז והפיל את הדירה שמצאתי ברגע האחרון כי החליט שהיא לא מספיק טובה, הבנתי שזה הסימן שלי ללכת והחלטתי לעזוב את הבית. באותו הרגע אמרתי לו שאני הולכת לחפש לי דירה לבד. הלכתי לראות דירה וחתמתי מיד. זו הדירה שאני גרה בה עד היום".
הסימן של עידו לכך שבשלה השעה עבורו ללכת, היה אירוע טראגי - מות אימו. "הרבה לפני שהעזתי לעשות את הצעד הזה בסופו של דבר, רציתי לעזוב את הבית ולהתגרש. אבל מה שתפס אותי הוא הילדים והיציאה אל הלא נודע. מה שנתן לי את הבעיטה של החיים הוא המוות הפתאומי של אמא שלי. בדרך כלל, במצבים כאלה אתה ממש רוצה להיות מוקף באנשים האהובים עליך. אבל בזמן הזה, בשבעה, לא רציתי את גרושתי לצידי. ברגעים האלה הבנתי שזהו זה, אי אפשר להמשיך יותר יחד".
הרמב"ם וההחלטה להתגרש
הטריגר של גל לשבור הכול, לקום ולעזוב את נישואיה אחרי שבע שנות זוגיות, לא היה טראגי כשל עידו, נהפוך הוא. והוא מלמדנו כיצד כל אירוע חיצוני עשוי לשמש כמראה שמשקפת לנו את עצמנו ואת התהליכים הפנימיים שמתחוללים בתוכנו: "בן הזוג ואני היינו בעוד ריב", היא מספרת. "אני כבר לא זוכרת בכלל על מה ולמה, הכול כבר היה ממש לא טוב. הלכתי לבקר חברים שלי, קצת עצובה, אבל לרגע לא חשבתי שאני הולכת לוותר על בעלי.
"ואז דיברתי עם בן זוגה של חברתי על הרמב"ם, והוא אמר לי לחשוב על שאלה שהייתי רוצה לשאול את הרמב"ם, לכתוב אותה על פתק, לשים בתוך ספרו 'מורה נבוכים', והתשובה תהיה בדף שבו הנחתי את הפתק עם השאלה.
"חשבתי מה לשאול והבנתי שזו צריכה להיות שאלה גדולה. לא סתם שאלה. באתי לשאול 'מהי האמת שלי?', אבל אז, ברגע אחד קטן, הבנתי שאני יודעת מה האמת שלי. אז החלטתי לדייק ולשאול את הרמב"ם אם אהיה מוכנה לדעת את האמת ולהודות בה, וזה מה שכתבתי על הפתק.
"באותו הערב חזרתי הביתה, שכבתי על הספה ליד בעלי והחלטתי שאני עוזבת. הצלחתי לעשות את מה שכל כך פחדתי ממנו ואמרתי את זה. שבוע אחרי חזרתי לחברים שלי וראיתי מה היה כתוב שם. היה כתוב שאדם יצליח לראות את האמת ואת המציאות, אבל לפעמים כדי לעשות תהליך מזורז יותר הוא צריך מישהו מקצועי, שיעזור לו לראות את הדרך אל האמת שלו. מעניין איך בשאלה אחת קטנה הכול התבהר, כשהתבקשתי מבחוץ לשאול שאלה אמיתית על החיים שלי".
