איך העבר שלנו משפיע על הזוגיות בהווה
הסיפור הזוגי שלנו לא מתחיל ביום בו נפגשנו ויצאנו לדייט. הוא הולך אחורה לזיכרונות העבר שלנו, ליחסים בין הורינו ולבית שבו גדלנו. רונית כהן זמורה עם שלוש הגישות הפסיכולוגיות שמעצבות את חיינו הזוגיים
במובן מסוים, כל סיפור זוגי מתחיל מהאמצע, מאחר שעברם האישי של כל אחד מבני הזוג הוא נדבך מרכזי בקשר המתהווה. הכוונה היא שגרעין הסיפור הזוגי מתחיל הרבה לפני שבני הזוג הכירו אחד את השני. הסיפור האישי של כל אחד מבני הזוג עשוי להשליך על התפתחות הזוגיות, והוא מהווה מפתח להבנת היחסים בין בני הזוג. מצד אחד, הוא עשוי להוליד מגע נעים ואוהב, ומצד שני הוא עלול גם לפצוע, לחלחל ולהעיב על הקשר.
סיפורו האישי של האדם צופן בחובו את הערכים, המנהגים, סגנון החיים והמסרים הבן-דוריים עליהם מושתת מודל הזוגיות וההורות שהוא ינסה להנחיל לזוגיות החדשה שלו. רעיונות וסמלים אלה משפיעים על ההתנהגות של כל אחד בתוך המשפחה, ומסמנים את הפער שבין הזוגיות עצמה לבין פנטזיות שכל אחד יצר על הזוגיות. יש בסיפורי העבר להאיר לבני הזוג על הסיבות שהביאו אותם לבחור בבני זוגם, על האופן שבו הם תופסים את התפקידים המגדריים במשפחה, את תפקיד ההורים ואת דרך התנהלות בבית. התייחסות לשוני בנושאים אלו עשויה להאיר לזוג את הסיבות לחילוקי הדעות ביניהם. קיימות שלוש גישות להתייחסות לאירועי העבר על הזוגיות:
1.הגישה הבן דורית של מארי בואן
גישה זו מתבוננת על התנהגויות ובעיות במשפחה ובזוגיות מבעד לעדשה בין-דורית, ורואה בכל התנהגות תוצר של תהליכים התפתחותיים בין דוריים. לפי גישה זו, היאחזות בזיכרונות העבר - יש בה מעין שמירה על הצביון של הדורות הקודמים. זיכרונות אלו מאפשרים את שימור הערכים, וכוללים בתוכם מצבים של שמחה וסלחנות, אך גם מצבים של ביקורתיות, רוגז, כעס וניתוק. יש בהן מעין "מטען גנטי" שעובר בתורשה מדור לדור, וחלקו מהווה מעין "רוחות רפאים" המלוות כל אדם.
גם אם לא תמיד מודעים לזיכרונות אלו, הם אינם הולכים לאיבוד, אלא אצורים ונשמרים בקרבו של האדם. גם כאשר לא נראה שהם משפיעים באופן ישיר, הם מסוגלים להדהד ולחלחל לחיי היומיום באופן שלא ניתן להתעלם מהם, תוך שהם מנתבים את מהלכי החיים, לטוב אך גם לרע.
2. "הלא-ידוע המשפחתי", גישתה של ד"ר אביבה מזור
לפי גישה זו, אדם אינו מודע לפרטים רבים באשר לקשרים המשמעותיים בחייו, לרבות משקעים וזיכרונות בלתי מוכלים, רסיסי אירועים, דינמיקות ודפוסים המתרחשים במשפחה המשפיעים על התנהלות היחיד במהלך חייו. לפי אביבה מזור, כמעט בכל משפחה קיימים אירועים שהופכים להיות סוד משפחתי. הסיבה להסתרתם יכולה להיות קשורה לבושה (בגידה), לדעות קדומות (יחס לעדה או נטיות מיניות), טעויות שנעשו (פשיטת רגל) וכן חשש לקנאה (זכייה בפרס). סוד זה זולג לתוך מערכת היחסים הזוגית עד כדי יצירת פיצול ובידוד, כיוון שהדי האירוע מחלחלים לזוגיות ויוצרים ריחוק בלתי מוסבר. מאחר שאחד מבני הזוג "למד" שההתמודדות עם אירועים היא בדרך של העלמת הכאב מהעין וכי אסור לדבר על כך.
נושאים אלו, שנקבע כי אסור לדבר עליהם במרחב המשפחתי, יוצרים מעין הסכמה שבשתיקה לפיה יש "צנזורה" על פרטיהם. הם גורמים לקיום של תחושת זיוף והכחשה במרחב המשפחתי, דפוס אשר עשוי להתפשט גם למרחב הזוגי החדש. נוסף על כך, כל משפחה מפתחת סגנון התמודדות עם קונפליקטים המיוחד רק לה. יש משפחה שמתמודדת באופן ישיר עם קונפליקט דרך מערכת יחסים פתוחה וגמישה, אך ישנן משפחות המתקשות להתמודד ומפתחות דרכים להדחקת הקונפליקט, אם בדרך של מחיקת הרגשות של האדם הנפגע, או במחיקת האירוע כאילו מעולם לא התרחש. כתוצאה מכך נוצרת מערכת יחסים מזויפת שמטפחת תחושת זרות. סגנון זה של התמודדות עובר גם לזוגיות החדשה, ויוצר מצבים שבהם אירועים אינם מדוברים ואינם מעובדים, וכתוצאה מכך הקשר הזוגי הופך להיות ריק מתוכן.
3. הגישה של "חלון גוהרי"
זוהי טכניקה הנקראת על שם מפתחיה האמריקנים, ג’וסף לופט והארי אינגהם. לפי גישה זו, לכל אדם יש חלקים ידועים ולא ידועים יחד עם דברים הידועים או לא ידועים לאחרים. לדידם של החוקרים, עלול להיווצר מצב בו קיימת "נקודות עיוורון" לגבי העבר. מדובר באירועים וחלקי אירועים שאין גישה אליהם וקיומם נשכח, או שהזיכרון שלהם לובש צורות שונות עבור כל אחד מבני הזוג.
הפער בזיכרון יכול להפוך לאי הבנה, ולהוביל לקרעים בלתי הפיכים ובלתי ניתנים לגישור בזוגיות. הרצון לא להתעמת עם הסיפור מביא את הזוג או היחיד להסתגר, להתנתק ולצמצם את התקשורת. כך לא נוצרת הזדמנות לשיח אמיתי ומקרב, אלא מערכת היחסים אשר נדחקת למקום מרוחק פיזי ונפשי. תופעה זאת גורמת להעלאת תחושת הבידוד.
את העבר אין ביכולתנו לשנות, אולם את ההווה והעתיד ניתן לעצב על יד בניית מרחב ביניים, המאפשר שקיפות והצגה של נקודות מבט שונות של כל אחד מבני הזוג, ללא צנזורה וללא שמירת סודות. על בני הזוג לפתח דרכים חדשות לפתרון אי-התאמות בדרך של דיאלוג ואימוץ השקפות שונות, תוך נטישת המקום השיפוטי. למעשה, כפי שניתן היום לאתר ולהימנע מהורשת גנים בלתי רצויים לצאצאים, כך ניתן גם לעקוף את כל אותן "רוחות רפאים" מכאיבות על ידי פיתוח תגובות מושכלות ולא אוטומטיות, ויצירת נתיב זוגי חדש.
רונית כהן זמורה היא מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת.
לפנייה לכתב/ת 
