האדם החיצוני שמאיים על כל קשר זוגי
ה"שלישי" הוא האקס המיתולוגי, החבר מהלימודים, שחקנית הפורנו או מפגש רגעי עם זר. זאת קנאה טבעית שיש להכיר בה ולהעניק לה מקום. הבעיה מתחילה כשהקנאה לאותו "שלישי" מדומיין לא נותנת לנו מנוחה ומשתלטת על חיינו
כל גבר או אישה הנמצאים בזוגיות חוששים במודע או שלא במודע מאדם שלישי מאותו המין שייראה יותר אטרקטיבי לבן זוגם, ולפיכך הוא יעדיף אותו על פניהם. ה"שלישי" חי בצילו של כל קשר זוגי. הוא האקס המיתולוגי, החבר מהלימודים, שחקנית הפורנו או מפגש רגעי עם זר. כל אחד מאיתנו מפנטז מדי פעם על ה"שלישי" האידיאלי, שריד של ההורה מהמין השני שלא הצלחנו לממש איתו את אהבתנו, ובעקבות כך צלחנו את התסביך האדיפלי בילדותנו. הבעיה היא שאצל רבים ה"שלישי" הוא מקור למידה לא מבוטלת של חוסר ביטחון, קנאה וחוסר אמון שצפים בתוך הקשר. אז אם ה"שלישי" גורם לכל כך הרבה חוסר בטחון, מדוע בכלל לתת לו מקום, וכיצד אנו יכולים להתמודד איתו טוב יותר?
מושג ה"שלישי" הוא מרכיב חשוב מאוד בכל קשר מונוגמי, כיוון שהיכולת שלנו להכיל את ה"שלישי" של בן זוגנו, כלומר להכיל מידה מסוימת של קנאה וחוסר ודאות לגבי עולמו הארוטי, היא סימן לבשלות רגשית, וליכולתנו להיות בקשר שמשמר את התשוקה המינית. מעט מדי "שלישי", והתשוקה בקשר קמלה. הכוונה היא שאם אנחנו הופכים אדישים לאפשרות שבן זוגנו ינהל רומן מהצד או יממש את הפנטזיות המיניות שלו עם מישהו אחר, זה סימן לקשר שהתשוקה בו דעכה והוא מתנהל כקשר חברי בלבד. מה גם שלפעמים זריקה של קנאה היא הדבר היחיד שמסוגל להציל יחסים שההרגל שחק אותם עד דק.
מנגד, הרבה מדי "שלישי" זורע הרס בתוך הקשר. אם ה"שלישי" של בן זוגי מעסיק אותי במידה שלא נותנת לי מנוחה וגורמת לי לקנאה עזה מדי, אני אתפתה לרגל אחרי בן זוגי, לבדוק לו את הנייד ולשאול אותו שאלות כגון: "איפה היית?", "עם מי היית?" ו"מי עוד היה שם?". גם הסכנה בכיוון ההפוך קיימת – כלומר שה"שלישי" יהפוך ממדומיין לממשי. בגידות הן למשל הפיכת ה"שלישי" לממשי ופריצת הגבולות של הקשר הזוגי. גם פוליאמוריה היא סוג של בחירה להפוך את ה"שלישי" לקונקרטי.
הפחד שבן זוגנו יאהב מישהו אחר
רבים מהמטופלים שאני פוגש מסרבים להכיר ב"שלישי" ולתת לו מקום. הם מפחדים ממנו ומנסים לשלוט בו. לדעת אלה, בטחון בקשר מבוסס לא רק על מה שבן זוגם עושה, אלא גם ואולי בעיקר על מה שבן זוגם חושב. הפנטזיה הארוטית של האחר מסוכנת כיוון שהיא הוכחה לחירותו ונפרדותו, והיא נמצאת מחוץ להסדר הזוגי. למעשה, אין דבר מפחיד יותר בקשר מאשר החירות של בן זוגנו להפסיק לאהוב אותנו, לאהוב מישהו אחר, או פשוט להפוך לאדם שונה מזה שנשבע מתחת לחופה לאהוב אותנו תמיד. לכן מודל הנישואים הרומנטי מדבר רבות על קרבה, אינטימיות ועל "אנחנו" בלתי מנוצח.
אולם אנחנו לא תמיד לוקחים בחשבון שהקרבה שאנו יוצרים לצורך בטחון מטשטשת את הנפרדות, את הצרכים האינדיבידואליים של כל אחד מבני הזוג, ובכך חונקת את התשוקה שפורחת דווקא על מצע של אי-ודאות, עמימות, סכנה וחוסר שליטה. לכאן נכנס למעשה ה"שלישי", בכך שהוא עוזר לנו לשמור על אזורי אי-ודאות גם בקשר ארוך טווח, גם כשהכול כבר מרגיש מוכר וידוע.
גבר מסוים מרגיש מאוים בכל פעם שהוא יוצא עם חברתו היפהפייה למסיבה או לבר. העיניים הנעוצות בה משגעות אותו וגורמות לו להרגיש חוסר בטחון. הוא מקנא לה ומאשים אותה בשיתוף פעולה עם הגברים בסביבה. מתגנבת למוחו מחשבה שהיא נהנית מתשומת הלב הרבה שהיא מקבלת, ומכיוון שאין הוא יכול לשלוט בגברים בסביבתה, הוא מנסה במקום זה לשלוט בה, בגודל המחשוף, במקומות שאליהם היא הולכת ועם מי. אישה אחרת אינה מסוגלת לשאת את המבטים שנועץ בן זוגה בנשים אחרות ברחוב או במקומות ציבוריים שהם מבלים בהם יחדיו. מבחינתה, ההתלהבות של בעלה מנשים אחרות מרמזת על בגידה ממשמשת ובאה, והיצריות שלו צריכה להיות מכוונת אליה בלבד.
כאשר אנו מתמקמים בתוך קשר זוגי, רובינו רוצים לנעול את ה"שלישי" מחוץ לדלת ולזרוק את המפתח לים. אנו נוטים לבלבל בין נאמנות מוסרית לבין התנזרות, מצפים מבן זוגנו לכוון את כל מעייניו אלינו, ובשום פנים ואופן לא להסתכל לצדדים או ליהנות מכך. אולם התנהגות זו לא רק שלא מונעת בגידות אלא להיפך, היא דווקא זו שגורמת ליותר אנשים לבגוד, כי אם ה"שלישי" נשאר מחוץ לקשר, כנראה שצריך לחפש אותו בצד.
יש זוגות הבוחרים שלא להתעלם מן הפיתוי של ה"שלישי" ומשתמשים בו בכדי להעשיר את התשוקה ביניהם. זוגות אלה חולקים פנטזיות, מודים שהאחר מושך אותם, או מלמדים את בן הזוג הנוכחי את מה שהם אהבו לעשות עם בן הזוג הקודם. אם הגבר מהדוגמה שנתתי היה יכול להכיל את קנאתו במקום לתת לה לנהל אותו, הוא היה מרגיש טוב יותר מכך שגברים אחרים חושקים בזוגתו היפה, ומבין שלמרות שזה מחמיא לה, היא תמיד בוחרת בו מחדש. במקום להשתמש בעובדה זו לחיזוק בטחונו העצמי, הוא חופר לעצמו בור שבסופו של דבר יכול להביא לפירוק הקשר איתה עקב התנהגותו.
אם האישה מהדוגמה השנייה שנתתי הייתה יכולה להכיל את קנאתה וליהנות מכך שבעלה הוא גבר יצרי הנהנה להסתכל על נשים אחרות, היא הייתה יכולה להשתתף במשחק ולתת לו לכבוש אותה בכל פעם מחדש. במקום שהמחשבה שהוא יכול לבגוד בה תשמור על התעניינותה המינית בו, היא משתמשת בזה כנגדו בכדי לבייש אותו.
הפוסל במומו פוסל
אם כך, מי הם האנשים שנוטים להיות מאוימים באופן קונקרטי מהפיתוי של ה"שלישי"? אני נזכר בכל אותם מטיפים אוונגליסטים בארה"ב שהטיפו בחריפות כנגד הומוסקסואליות ולאחר זמן מה תפסו אותם מקיימים בחשאי יחסים הומוסקסואליים. כלומר, כל הפוסל במומו פוסל. כל אחד שמקנא, חושד או בודק את בן זוגו באובססיביות, כדאי שיעשה במחשבותיו בדק בית ואולי יגלה שדווקא הוא זה שה"שלישי" שלו חי ובועט ומאכלס את מחשבותיו בתדירות גבוהה. יתכן שהוא זה שמתקשה לשמור על המסגרת המונוגמית, ומתמלא בפנטזיות ארוטיות על אחרים בסביבתו.
הרבה פעמים השלכה על האחר היא מנגנון הגנה שעוזר לנו לסלק מחשבות ורגשות אסורים מתוכנו. אצל אחרים יתכן ונפגעה בתהליך ההתפתחות היכולת להכיל אצל האחר עולם פרטי משל עצמו. כאשר אני נתקל במטופל המנסה להשתלט על האחר ואינו יכול לסבול שיש לו עולם פרטי משל עצמו, עולה בי ההשערה שהוא זה שבילדותו לא קיבל מספיק חיזוק לכך שיש לו זכות לעולם פרטי משל עצמו, עולם הנסתר מהוריו. זה יכול לקרות אצל ילד שהיה צריך להיות תמיד זמין וקשוב להוריו ולענות על צרכיהם על חשבון עצמו, או אצל ילד שהוריו פלשו לתוך אזורי המחייה הפרטיים שלו ודרשו להיות חלק מהם.
כפי שהיכולת לאהוב מתפתחת מאהבה שקיבלנו, כך היכולת לכבד את עולמו הפרטי של האחר מתפתחת מיחס מכבד לעולמנו הפרטי בילדותנו. נוכחותו של ה"שלישי" בחיינו היא עובדת חיים. אופן ההתמודדות איתה תלוי רק בנו. אנו יכולים להתייחס לזה בפחד ובנוקשות מוסרית, או דווקא להתייחס לזה כחלק ממשחק החיזור האינסופי עם בן זוגנו, משחק שנועד להשאיר את התשוקה אליו לאורך זמן.
ההכרה בשלישי וקבלתו נותנת תוקף לנפרדות הארוטית של בן זוגנו ולכך שלא משנה כמה מוכר הוא בעינינו, תמיד יהיו בו חלקים נסתרים, וטוב שכך! ככל שאנו חונקים את החירות של בן זוגנו דרך שתלטנות וניסיון להכחיד את הקנאה המידתית שאנו מרגישים, עלינו לקחת בחשבון כי אנו במסלול בטוח לשלוט בתשוקה, ובעקבות כך לחנוק אותה כיוון שזרע ההשתוקקות טמון באי-הוודאות.
רועי צור הוא עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט – עוסק בטיפול פרטני, זוגי וקבוצתי. מעביר במסגרת "Funzing" את ההרצאה "מהתאהבות לאהבה: מניעים, טעויות ופחדים בדרך אל הזוגיות".
