הוויכוח הבלתי נגמר על שם המשפחה
מזל טוב! את אישה נשואה עכשיו. האם תשני את שם משפחתך לזה של בעלך? האם תשאירי את שמך, ואולי תבחרי באלטרנטיבה אחרת? נשים מספרות על הבחירות שעשו, וגם – הצעה לפתרון גאוני וחדש ששווה לאמץ
יותר ויותר נשים היום מהרהרות (ואף מערערות) על ההסדר החברתי הקיים, וממאנות לוותר על שם משפחתן לאחר הנישואים. גם כאשר הן מחליפות את שמן, הדבר פעמים רבות אינו מתבצע באופן אוטומטי, אלא לאחר מחשבה שנתנו בני הזוג לנושא. שיחות עם אנשים חושפות כי מתקיימות שלל אפשרויות אלטרנטיביות שזוגות מאמצים לעצמם במקום ברירת המחדל.
כך, למשל, בחרה דנה להישאר עם שם משפחתה. "אני חושבת שאנשים לא מייחסים לנושא הזה מספיק חשיבות", היא אומרת. "הם משנים שמות משפחה כי ככה המסורת או החברה מכתיבה, ואני אישית לא מתחברת לזה. השם שלי הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלי. אני לא רואה סיבה לשנות את זה כי אני חיה בזוגיות או כי נולד לי ילד".
גם עינת שמרה על שם משפחתה, אולם בניגוד לדנה היא בחרה להוסיף אליו את שם המשפחה של בעלה. "שמרתי גם את שם משפחתי מלפני הנישואים כי לפי סבתי ז"ל הוא מותג, אז שאני אוותר עליו? שיקול נוסף היה מקצועי, שכן התחתנתי בגיל מאוחר ובניתי קריירה עם השם שלי, ולא רציתי להיעלם מבחינה מקצועית. חוץ מזה, אני אוהבת את החיבור בין השם שלי לשמו של בעלי".
אמנם לבן הזוג בדוגמאות אלו תפקיד פסיבי, שכן הוא נשאר בשמו וההחלטה נוגעת רק לאישה, אבל במקרים אחרים מדובר בהחלטה שמשפיעה על שני בני הזוג במידה שווה. כך למשל, בחרו הוריה של עדי להמציא שם משפחה חדש לגמרי. "אף אחד מהם לא רצה את שם המשפחה של השני, אז אנחנו נקראים על שמו של כתב ספורט משנת תרפפ"ו, איתן להב". לעומתם, החליטו קרינה ותום להשאיר את שמם אך להוסיף אליו את השם של בן הזוג, האחד של השנייה.
מה יהיה עם הילדים?
למרות שיותר ויותר נשים נשארות כיום בשם המשפחה שלהן או מוסיפות את שם המשפחה של הבעל לשמן, הרי שהילדים עדיין מקבלים לרוב רק את שם המשפחה של הגבר. אנה, שנשארה בשם משפחתה, מנמקת את ההחלטה שלה ושל בן זוגה לקרוא לבנם בשם המשפחה שלו בלבד: "שילוב של שני שמות המשפחה היה כבד מדי לטעמי ורצינו גם שילוב של שם ושם משפחה שיבואו טוב ביחד, ושישמעו נעימים וטובים גם לילד וגם לאיש שהוא יהיה".
אורלי, שהוסיפה את שמו של בן זוגה לשלה, מסבירה שבתה קיבלה את שם בן הזוג כי "טל מזור זה שם יפה וכי זה מה שנהוג. מצד שני, היא החליטה שהיא טל מזור בראון כי היא רוצה כמו אימא, ואימא היא אורלי בראון מזור. עניתי לה שאם היא עדיין תרצה להיות מזור בראון כשהיא תגדל, אז נשנה לה למה שתרצה".
את המחסום של שם הילדים קשה יותר לפרוץ
ד"ר מיכל רום היא חוקרת מגדר העוסקת בבחירה של נשים בשם המשפחה. בספרה "אז איך קוראים לך עכשיו?", שלצורך הוצאתו לאור היא מגייסת בימים אלה מימון דרך פרויקט הד סטארט, היא מבקשת לסייע לכל המתלבטות והמתלבטים בשאלה מה לעשות עם שם המשפחה לאחר הנישואים. בראיון ל-ynet היא מסבירה: "העולם השתנה. נשים כיום עומדות יותר על זכותן, וגם יש יותר ויותר גברים שמבינים שאם הם מתחתנים עם מישהי ומקימים משפחה ביחד, זה לאו דווקא אומר שחייבים להחליף את השם".
"אבל יש כאן טריק, כי למרות שהגבר יוצא מתקדם וליברלי, והאישה מרגישה חופשייה ומשוחררת, הרי שזה לא באמת נוגע בו. יש יותר נשים עם שני שמות משפחה ונשים שלא החליפו את שמן, אבל השם שלהן לא עובר לילד שלהן. צריך גדלות נפש בשביל לוותר על הפריווילגיה הזאת שהשושלת שלך תמשיך, כך שלמרות שנפרץ המחסום של שמירת שם הנשים, את המחסום של שם הילדים קשה יותר לפרוץ".
למרות זאת, ישנם ילדים הנושאים שם משפחה כפול, המורכב משמה של האם לצד שמו של האב. "זאת עדיין אינה תופעה רחבה, אבל היא תתרחב", צופה ד"ר רום. "תורם לכך סיפור ההתפרקות של מוסד המשפחה. זה קורה יותר אצל גרושות או נשים בסבב שני". ניתן להמחיש זאת על ידי סיפורה של ליאת: "גם אני, כמו כולם, הלכתי אחרי העדר והחלפתי שם משפחה בנישואיי".
"אף אחד לא חושב על זה שכשאנחנו משנות את השם שלנו זה כמו להפוך למישהי אחרת. הייתי ליאת גוריש ופתאום הפכתי לדמות אחרת - לליאת לוי. מי זאת בכלל? שני ילדיי נושאים את שם משפחתו של אביהם כי אנחנו יולדות, אבל בסוף השם של הילדים שלנו הוא בכלל לא השם שלנו".
"לאחר שתמו נישואיי הרגשתי צורך לחזור לעצמי וחזרתי לליאת גוריש. זה הרגיש לי כל כך טבעי, כמו לשוב הביתה. עבר זמן והתאהבתי. נולדה לנו בת והיה ברור לי שהיא מקבלת את שם משפחתי. בבית היולדות נתנו לה את שם המשפחה מנישואיי כי לא שיניתי אותו עדיין בתעודת הזהות, אז אחרי הלידה עשיתי סדר בעניינים. כרגע אני גוריש-לוי כדי שיהיה את הייחוס עם ילדיי הגדולים, ולבתי קוראים גוריש-לאופר. על תיבת הדואר שלנו כתוב: משפחת גוריש-לוי-לאופר".
במקרים אחרים זוכה האישה להעביר לילדיה את שמה, כאשר מדובר בעניין רגשי עקרוני עבורה והיא מתעקשת על כך. "לדעתי אישה לא צריכה לוותר על המורשת שלה כשהיא מתחתנת, וגם לא ילדיה", טוענת עינת. "בתי הקטנה נושאת את שמי ואת שם בעלי, כשהסיבה העיקרית הייתה המשכיות. בתי היא הנכדה הראשונה של אבא שלי ז״ל ורציתי להנציח את אבי ומשפחתו, את השם שבאתי איתו מבית. זה היה טעון רגשית וחשוב לי במיוחד כי הוא נפטר כמה שנים לפני לידת בתי. היא לא תכיר אותו, אבל היא תישא את שמו".
במקרה של שלי, קיבלו ילדיה את שמה בלבד. "כשהתחתנו היה לי קשה להוסיף את שם משפחתו, אז הוא הציע שלא נחליף בכלל שמות. הילדים רגילים שלאבא יש שם אחד, ולאימא שם אחר, והם מסתובבים בעולם עם השם שלי. למה? כי לי זה היה חשוב יותר. כי זה השם של אבא שלי, ואימא שלו, שהייתה חד-הורית ואני גם קרויה על שמה, הייתה היחידה מכל משפחתה ששרדה בשואה".
אבל לא תמיד מתקבלת בקשת האישה לשמר את שמה דרך ילדיה בברכה, כפי שמעיד ג'ק: "לילדים שלי יש את שני השמות בעקבות דרישתה של אשתי, אבל לא שיתפתי פעולה. ממש לא אהבתי את הרעיון, למען האמת. עיקר ההתנגדות שלי נבעה מאיך שאשתי חוותה וניהלה את זה. אבל היה גם משהו שקשור לאגו שלי". ההחלטה לקרוא לילדים באופן שוויוני בשני שמות המשפחה גוררת לא מעט דילמות מצד בני הזוג, לצד תהיות מצד הסביבה. "עוד אין לנו ילדים אבל דיברנו על זה מההתחלה, כי זו שאלה שהרבה שאלו אותנו כשאמרנו שלשנינו יהיו שני שמות משפחה", מספרת קרינה. "ענינו שלילדים יהיו שניים, וכששאלו מה יקרה אם הם יפגשו מישהו/י עם שני שמות משפחה גם כן, אז אמרתי שהם כבר יחליטו בעצמם".
"אמרו שאני מסבכת את הילד"
הורים המעניקים לילדיהם שני שמות משפחה נתקלים בלא מעט ביקורת, כפי שמעידה אירית: "כל אחד מאיתנו הוסיף את שמו של השני. אני ירון דקר, והוא דקר ירון. כשיונתן נולד לא היה לנו ספק שניתן לו את שני השמות כי הוא של שנינו, חצי-חצי. לאחר בירור אמרו לנו שהולכים לפי האבא, לכן הוא יונתן דקר ירון. בסביבה הרימו גבות בקטע שאני מסבכת את הילד, ושזה שם ארוך מדי. היו גם נשות חינוך שקיצרו לו ליונתן דקר על דעת עצמן, וקיבלו הסבר מפורט וקצת זועם מאיתנו".
ד"ר רום מבארת מאין נובעת הרמת הגבות. "יש מנגנון של השיח של הסדר החברתי שנלחם על עצמו ועל הקיים, ושולף את ההצדקה שטובת הילד מעל הכול. וברור שטובתו היא שלא יבלבלו אותו, שיהיה לו שם אחד, שיהיה ברור באיזו משפחה הוא נמצא, ללא הסדק בחומה הבצורה של משפחה יציבה ומתפקדת. אבל כשאת מדברת עם ילדים, הם לא חווים את זה ככה. הם גדלים לתוך מציאות עם שני שמות משפחה בטבעיות".
כזאת היא מעין לוי אלנטק, שנולדה עם שני שמות משפחה. "תמיד כששאלו אותי כשהייתי קטנה למה יש לי שני שמות משפחה, עניתי שאימא שלי פמיניסטית. אימא שלי הייתה פמיניסטית רדיקלית בשנות ה-70 בארה"ב, ואני לא חושבת שהיא השאירה לאבא שלי ברירה. זה חלק ממני ותמיד הייתי גאה בזה. אח שלי היה מתוסכל והיה אומר שהשם משפחה שלו זה לוי, אבל אני ואחותי בחיים לא היינו נותנות שיקצרו לנו את השם".
הפתרון של אסנת בר-און
הבעיה המרכזית הנעוצה במתן שני שמות משפחה, אם כן, היא הגידול במספר שמות המשפחה שעתיד להכפיל את עצמו מדור לדור, יחד עם חוסר הרצון של אנשים לתת לילדיהם יותר משני שמות. במבט ראשון נראה שהדבר מהווה מכשול מהותי שאינו מאפשר שוויוניות גמורה בחלוקת שמות המשפחה, אבל אסנת בר-און, פמיניסטית שמגיעה מרקע דתי-לאומי, פיתחה שיטה שפותרת את הבעיה הזאת בדיוק.
"שמעתי על שיטה שנהוגה בדרום אמריקה, שבה כל אדם מקבל שני שמות משפחה, של אימו ושל אביו. כך למעשה יוצרים מצב שבו לכל אחד, בכל רגע נתון, יש שני שמות משפחה ולא יותר", היא מספרת. "עוד גיליתי שכשאישה מתחתנת היא מחליפה את שם אימה בשם של בעלה, וזה עיצבן אותי נורא כי את נושאת את השמות של כל הפטרונים שלך עליך. אז פיתחתי שיטה שבה לכל אדם ישנם שני שמות משפחה - מאם ומאב. ילדות נושאות קודם את שם האם וילדים נושאים קודם את שם האב. אם מתחתנים, האישה מוותרת על שם אביה לטובת בן זוגה - כפי שקיים כיום, וכל גבר מוותר על שם אימו לטובת זוגתו - כלומר השם של אימו של אשתו".
"בדור הבא שוב יהיו לילדים שני שמות, ושוב כל ילד ייקח איתו את שם האב וכל ילדה תיקח איתה את שם האם. באופן הזה יש שושלת זכרים של שמות של אבא שמעביר לבנו שמעביר לבנו, ויש במקביל שושלת נקבות של אימא שמעבירה לבתה שמעבירה לבתה. השיטה הזאת לא לוקחת מגברים שום דבר שיש להם היום, כי בין כך הבנות מוותרות על השם שלהן כשהן מתחתנות ולוקחות את שם בן הזוג. כך שנשים מקבלות בדיוק את אותו הדבר כמו גברים, אבל בלי שיגרע מהן דבר".
פתרונה של אסנת בר-און הוא לא פחות מגאוני, אולם יתכן כי ישנם גורמים נוספים הנכנסים למשוואה בבואנו לבחור שם, ומסבכים מעט את העניינים. "אסור לשכוח שהדיון הזה מתקיים בעולם שבו שמותינו נושאים משמעויות כבדות", אומרת ד"ר רום. "כל הסיפור של הגלותי והישראלי, המזרחי והאשכנזי, קיבוץ הגלויות שעבר את כור ההיתוך של הפרויקט הציוני".
"שם מסמן מאיפה באת, ועד היום חשוב לאנשים לנקות את המטענים האלה ולעשות תיקון לשם שלהם דרך הילדים. כך למשל, במחקר שערכתי מצאתי שכל הנשים שלקחו שם חדש יחד עם בן זוגן הודו שאם היה לו שם אחר הן לא היו נלחמות על כך, ואילו בן הזוג רצה בעצמו לשחרר את ילדיו מהמטען של השם".
