אם רק הייתי יודעת על ההפרעה שלך קודם
האימפולסיביות, השינויים התכופים ברגש ובמצב רוח, התסכול, התחושה שאני לא מבינה אותך, ומהצד שלי - התחושה שאתה נאטם בשיחות משמעותיות ולא באמת שומע אותי. חבל שלא ידעתי על כך קודם לכן, אולי עוד היה מה לתקן
מרגע שקשר נגמר יש תחושה שאנשים לידך עומדים עם סטופר. מודדים כמה זמן אחרי הפרידה את מתאבלת. בוחנים את היחס בין אורך הקשר לבין רמת הכאב, כאילו מדובר בקשר ליניארי, וכאילו שכאב ניתן למדידה. הם גורמים לך להרגיש אשמה שעדיין כואב לך, כאילו שמשהו לא בסדר אצלך. אבל יש דבר אחד שהם לא מבינים: שישנה גם משוואה אחרת. שיש קשר בין רמת ההבטחה הלא ממומשת ובין המהירות שבה נזרקת מההבטחה הגדולה ההיא לחור השחור של הקשרים המבטיחים ומלאי הפוטנציאל, אלו שאיש לא לגמרי מבין מה לעזאזל השתבש בתוכם.
אתה ואני היינו הבטחה גדולה. אני לעולם לא אשכח את מה שכתבת, שחיבור כזה לא קורה כל יום. עוד בפעם הראשונה שבה שוחחנו בטינדר, אני חושבת שהרגשנו את זה, את עוצמת הדמיון והחיבור, את ההומור ואת תחומי העניין הדומים, את השפה המשותפת והחיבור האינטלקטואלי. ואז ישר נפגשנו, ואני מיד ידעתי שהתאהבת בי ממבט ראשון. לי לקח קצת יותר זמן, אבל היית מחזר נלהב, מסור ומכיל, יותר מכל גבר אחר שהכרתי בחיי.
היית קופץ באמצע הלילה ומביא לי שמפו, היית קם בבוקר וסוחט לי תפוזים, או עובר לספה כשהיית נוחר, גם כשהתעקשתי שאין צורך. בסופו של דבר, כשהתאהבתי בך בחזרה, קניתי אטמי אוזניים. קצת נחירות זה לא מה שישבור אותנו, חשבתי לעצמי. בזמנו הייתי תמימה מספיק כדי לחשוב שנחירות הן הבעיה הכי גדולה שעלולה להתעורר בקשר הזה.
הפתק שזרקת לפח
הפעם היחידה שבה דיברנו על ה-ADHD הייתה כשלקחת אותי ערב אחד לבר שכונתי אחרי שחזרת מהעבודה, והרגשתי שאתה מרוחק. לקחת מפית והתחלת לשרטט עליה את מבנה המוח שלך. סיפרת שאתה סובל מהפרעת קשב וריכוז, וכשסיימת לקחת את המפית הזו וזרקת אותה. לא עשית מזה עניין, לא סיפרת עד כמה הדבר הזה בעל משמעות והשלכות על החיים שלך. אבל כמה ימים אחר כך, אחרי הריב הראשון הגדול שהיה לנו, סיימת בפעם הראשונה את הקשר.
נשים שונות מתמודדות עם פרידות באופן שונה. יש כאלו שבוכות וקונות המון גלידה, אבל יש כאלו שזה לא מספיק עבורן, אז הן מתחילות לצאת עם אחרים. מתחילות למלא את הריק העצום שנותר להן בלב עם עוד בחור ועוד אחד. ויש כאלו שמגלות שזה לא מספיק, ושלצאת עם אחרים זה רק לשים פלסטר כי הפצע טרי וכואב מדי עדיין. ויש כאלו, וכשאני אומרת כאלו אני מתכוונת אליי, שמנסות להבין מה באמת הלך שם, מה התפספס במהלך הדרך, מאילו סימנים התעלמתי בשיא הדרמה של ההתאהבות ובמשבר שאחריה, עד הפרידה הנמנעת או הבלתי נמנעת.
וכך, שבועיים אחרי הפרידה השנייה, התחלתי להתחיל לקרוא הרבה על ADHD. אני אומרת פרידה שנייה כי אחרי הפרידה הראשונה חזרת אליי. חיפשת אותי בקהל ומצאת, ואמרת שהתגעגעת, וביקשת שניתן לזה הזדמנות שנייה, ואני הייתי סקפטית וקצת זהירה, אבל האהבה העצומה שהרגשתי אליך לא אפשרה לי באמת לנהוג בצורה רציונלית. אז חזרנו, וזמן מאוד קצר אחר כך זה נגמר שוב. ורק אחרי הפרידה השנייה התחלתי לשאול את השאלות החשובות, אפילו שאתה כבר לא היית שם כדי לענות עליהן. הייתי חייבת למצוא אותן בשביל תהליך ההחלמה הפרטי שלי.
ואז חזרתי לפתק הקטן ההוא שזרקת בזמנו לפח, זה שלא עשית ממנו עניין, וגיליתי את העולם המורכב של מאובחני ה-ADHD. וככל שקראתי, כך הבנתי יותר ויותר. הפאזל התחיל סוף-סוף להתחבר. האימפולסיביות, השינויים התכופים ברגש ובמצב רוח, התסכול, התחושה שאני לא מבינה אותך, ומהצד שלי - התחושה שאתה נאטם בשיחות משמעותיות ולא באמת שומע אותי.
בעולם שכיחות ההפרעה היא 5-7% בקרב ילדים ובני נוער, אך בארץ הנתונים מדברים על 15% (כמעט כל ילד חמישי!) שמאובחנים ומטופלים עם הפרעת קשב וריכוז, כאשר אצל מרביתם ההפרעה ממשיכה גם לבגרות. הבעיה הגדולה עם הפרעת קשב וריכוז היא שרוב הלוקים בה כלל לא מאובחנים. יש פי שלושה בנים שמאובחנים בה מבנות למשל, אבל מה לגבי כל מי שלא אובחן ולא מודע לבעיה שלו?
הפרעות קשב וריכוז בדרך כלל מלוות בהפרעות נוספות כמו: חרדות, דיכאון, הפרעת התנגדות, מאניה-דפרסיה, התמכרויות (בעיקר לסמים ואלכוהול) וכדומה. החיים של הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מאופיינים בהרבה תסכולים, בחוסר הבנה של הסביבה ולפיכך בבידוד סביבתי. בתחושה שהם אינם עומדים בציפיות הסביבה מהם למשל, ולכן גם בנטייה להערכה עצמית נמוכה. מוחו של אדם עם הפרעות קשב וריכוז עובד בצורה שונה – הוא עובד ללא הפסקה בעצם, בעודו מתקשה לארגן ולזכור דברים.
זוגיות עם בן זוג הסובל מהפרעת קשב וריכוז היא מורכבת במיוחד. בתחילת הקשר בן הזוג נוטה להיכנס ל'הייפר פוקוס', כמו שהיה אצלנו, שזו בעצם תקופת ירח הדבש, ואז בן הזוג עם הפרעת הקשב נוטה להתמקד אך ורק בך, אך בהמשך הקשר זה נוטה ללכת לכיוון ההפוך, ואת הולכת לאיבוד בין מליון הדברים האחרים שבראשו, וחווה תחושה של חוסר עניין וחוסר קשב, כולל בשיחות רציניות, ומשם הדרך לתסכולים, אכזבות, כעסים ומריבות קצרה. לא סתם אחוז הגירושים בקרב בעלי הפרעת קשב וריכוז עומד על יותר יותר מכפול בקרב האוכלוסייה הכללית. אלו דברים שכשקראתי, כאבתי והצטערתי מאוד שלא ידעתי עליהם קודם.
בסופו של דבר, מצאתי דרך יצירתית להתמודד עם הכאב - פתחתי קבוצת תמיכה לנשים בזוגיות עם הפרעת קשב וריכוז. לתדהמתי, ב-24 שעות הראשונות הצטרפו מעל מאה נשים לקבוצה. וכך, דרך העזרה לאחרות, הצלחתי למצוא מזור לכאב האישי שלי.
ובקשה קטנה אליך, הבחור שאהבתי - זה כנראה מאוחר מדי להציל את הקשר שלנו, אבל בשביל הקשר הבא שלך, אני מבקשת: אל תכין בחורה לטיפוס על האוורסט עם נעלי ספורט ותרמיל מים. תן לה נעלי קרמפונים ובלוני חמצן, כי היא תזדקק להרבה אורך רוח ונשימה. וזה בסדר. זוגיות היא דבר לא פשוט, אבל עם הפרעת קשב וריכוז היא אפילו עוד יותר מורכבת, ונדרשת רמה גבוהה של הכלה ותקשורת. זה לא אומר שהיא בלתי אפשרית, אבל זה כן אומר שצריך להיערך למסע כזה היטב.
לפנייה לכתב/ת 
