הוא לא ראוי להכלה שלך. למדי לשים גבולות
"המכילים ללא גבול משלמים על הכלת היתר שלהם בחרדה שלא יעמדו במשימת ההכלה, ובדיכאון - כשמתברר שהזולת עדיין לא מאושר למרות כל מה שעשו בשבילו"
יש רגעים של בלבול שבהם רק דבר אחד ברור: נעשה מעשה שאסור לנו לקבל, ועד שלא נעמיד את הגבול לא נבין שום דבר אחר. חלק ממה שאנו קוראים לו 'להכיל' הוא מחלה של הסתגלות יתר למצב בלתי נסבל. הכלה היא מיסודות התפקיד ההורי. היא מתחילה ברחם המכיל את העובר וממשיכה בשנים הראשונות שבהן אנו נענים ללא תנאים לצרכיו של התינוק. אחר כך היא נעשית מורכבת יותר: היכולת להיענות לילד שרוצה באופן טבעי להתחיל להיות עצמאי, הכישרון לאתגר את הילד והיכולת להיענות לו כשהוא רוצה לשוב לחיקנו, להניח עלינו את הראש, לזכות בהקשבה, מגע והיענות לצרכים שחלקם לא תואמים את גילו.
הכלה הדדית היא מיסודות הקשר הזוגי. גם מבוגרים הם תינוקות לפעמים. לעומת זאת, הכלת יתר לוקחת את הערך החשוב הזה ועושה ממנו אל מדומה. למכילים יותר מדי כל העולם תינוקות שלא זכו בהכלה וזקוקים באופן נואש לחוויה מתקנת. מילוי הצרכים של השני תמיד נראה חשוב יותר ועומד לפני צרכיו של המכיל. את מאמינה שאם תמלאי את צרכיו תחילה, גם צרכיך ייענו בסופו של דבר. נדמה לך שאם לא תצליחי להכיל, הזולת יתמוטט. את מקשיבה גם כשאת עייפה ואין לך יכולת להקשיב. את מוכנה להכיל תובענות, האשמות, עלבונות ואפילו בגידות. את מרגישה שאם רק תכילי קצת יותר, הזולת ייעשה מאושר לתמיד. לעניות דעתך יש סבל בעולם כי עוד לא הכלת את כולם.
רבים ממכילי היתר למדו את התפקיד בילדותם. מדובר בילדים "הוריים" שהוטל עליהם לטפל באחיהם שגידולם היה קשה להורים, או ילדים שגודלו להיות ההורים של ההורים שלהם. לפעמים זהו ההורה "האוהב" שגייס אותם לטפל בבן זוג שלא היה מסוגל להכיל. המכילים ללא גבול משלמים על הכלת היתר שלהם בחרדה שלא יעמדו במשימת ההכלה, ובדיכאון - כשמתברר שהזולת עדיין לא מאושר למרות כל מה שעשו בשבילו. מכילי היתר מוצאים לפעמים שותף לחיים עם הפרעה הפוכה: מחד הוא דורש שיכילו אותו, אך מאידך הוא לא מכיל דבר מזולתו. מכילי היתר מתמחים באחסון אשמה שאינה שלהם.
הכלת יתר ואמונות שווא
הכלת יתר מטעה וקשה לאבחון כי היא לא מרגישה כחולשה, להפך. המכילים מרגישים נעלים על הסביבה "האנוכית". המכילה יותר מדי מספרת לעצמה שהיא החזקה בסיפור, המבינה, המסבירה, המתגברת. היא משוכנעת שהיא הגיעה למדרגה רוחנית כל כך גבוהה שהיא מסוגלת לבקש סליחה מכל מי שדרך עליה. אך כדי להיפרד מהכלת היתר צריך לוותר על אמונת השווא ב'אני שאהבתו גוברת על הכול'. יש להיפרד מהשקר שלמישהו פה יש תפקיד לאהוב בלי גבול. שמישהו יכול, אם רק יתאמץ, להגיע לשלמות שאיש מעולם לא השיג. גם עם תינוקות אנחנו בקושי עומדים במשימה, אז עם מבוגרים?
אין ספק שההחלטה לא להכיל נוגעת הרבה פעמים בגילוי כואב. שלא הייתה זו ברית. שאין שותף. שהדיבור על ערך הקבלה שלא שופטת לא היה יותר מהונאה עצמית כדי לא לדעת שאני מנוצלת תמידית. שאני לבד. שהחוזה היה 'אני מקשיבה, אני מבינה, אני מכילה והשני מקבל את מה שהוא רוצה ומיד'. ההחלטה לא להכיל מגלה לפעמים אחר הדורש לקבל את שלו, ולא מוכן לשאת שום תסכול.
לכולם יש סיבות. לכולם יש נסיבות מקלות. לכולם הייתה ילדות קשה. כולם עברו טראומות והכול מבקשים אהבה שאינה תלויה בדבר. קבלה שאינה מותנית. אם שמוכנה לקום כל שעה לתינוק. ההחלטה לא להכיל היא ההכרה העצובה במגבלה האנושית שאינני האיש הגדול שאתם רוצים שאהיה, שאינני האישה הטוטאלית מהחלומות. שאני רעבה, צמאה, עייפה, מוגבלת ורגילה. שאגמר אם תיקח ממני יותר.
הכישרון לא להכיל הוא הכישרון לשים גבול. לומר לצד השני - את זה לא אקבל, גם אם מישהו צריך. גם אם יש למישהו נסיבות. גם אם קשה לו. גם אם אני יכולה. אין צורך להסביר זאת, כי בהסבר ישנה אשליה שהצד השני ישתנה אם רק יבין. למדי לשים גבול. אין לך ברירה.
ד"ר יאיר כספי הוא מנהל תכנית לטיפול קבוצתי
