הלילה שבו גיליתי שבעלי בוגד בי
משהו בטון הדיבור של הגבר הזר הזה גרם לי לעצור את התגובה האוטומטית ולהשיב לו שאישי נמצא באירוע של העבודה. "את חיה בסרט", אמר, "הוא נמצא עם אשתי, וכשהיא תחזור אני מתכוון להתעמת איתה בעניין. אני מציע לך לעשות בדק בית"
זה התחיל כמו ערב רגיל – שנינו שוכבים על המיטה מול הטלוויזיה כשהיא משדרת עוד ריאליטי מופרך ומגוחך, כאשר אישי היקר החל לנשק את צווארי. זה היה מעיק, ותהיתי איזה תירוץ אני מוצאת הפעם כדי לקטוע את מעשה האהבה. כשידיו החלו להיכנס לתוך חולצתי והפניתי את ראשי אליו כדי לפצוח בשקר לבן ובלתי מזיק, הטלפון שלו צלצל. התעלמנו. הוא צלצל שוב, ושוב התעלמנו. כשצלצל בשלישית הפניתי את מבטי אל המסך כדי לבדוק אם המספר מוכר ואולי קרה משהו. אבל המסך הראה שהמספר חסום.
מה היה קורה לו בן זוגי היה נכנס לבית האח?
וידויים שמצאנו כשחיטטנו לבני הזוג בטלפון
היה ברור שהרגע החצי רומנטי נהרס. ביקשתי מאישי שיענה, אבל הוא סרב. היות והטלפון המשיך לצלצל, איבדתי את סבלנותי ועניתי בעצמי. היה שקט לשנייה וכבר באתי לנתק כשהקול מהצד השני שאל: "אני מדבר עם אשתו?". עניתי שכן, ואז הוא הפיל את הפצצה - "בעלך מנהל רומן עם אשתי. את יודעת איפה הוא נמצא עכשיו?"
רציתי לירות בחזרה ולומר לו שהוא פתטי. הרי אישי היקר שוכב לצדי, צופה בריאליטי בעיניים חלולות מחוסר עניין ומחכה שנחזור למעשה האהבים שנפסק בבוטות. לא יודעת אם חוסר הרצון המופגן שלי לחזור למעשה האהבים המעושה או ההזדמנות החד-פעמית שנשמעה בצד השני של הקו סקרנה אותי, אבל משהו בטון הדיבור של הגבר הזר הזה גרם לי לעצור את התגובה האוטומטית ולהשיב שלו שאישי נמצא באירוע של העבודה. "את חיה בסרט", אמר, "הוא נמצא עם אשתי. וכשהיא תחזור, אני מתכוון להתעמת איתה בעניין. אני מציע לך לעשות בדק בית".
"אתה בטוח בזה?" שאלתי, בעודי מביטה בפניו של בן זוגי ששוכב לצדי, תוהה אם שמתי את מבטחי באדם הלא נכון, או שמא מדובר בטעות אחת גדולה. עצם הדילמה עוררה בי אי-נוחות. "לא הייתי מתקשר אליו ועושה צחוק מעצמי אם לא הייתי בטוח", ענה בביטחון. "ביקשתי לקבל את פירוט השיחות שלה, והטלפון של בעלך מככב שם בכל הימים והשעות. כך השגתי את המספר".
הלב שלי דפק במהירות. זה היה הרגע, רגע של החלטה: להיות או לחדול. בשבריר שנייה שמתי את הטלפון על רמקול, ואמרתי: "אז על סמך פירוט השיחות של אשתך אתה משוכנע שהיא מנהלת רומן עם בעלי?". לו היה ניתן לתאר במילים, ואני די טובה במילים, את הקפיצה של אישי היקר מהמיטה המשותפת שלנו, הייתי עושה זאת בשמחה, אבל מהירות הקפיצה והבעת פניו היו גדולות מלהכיל במילים. "אין לי ספק בכך", ענה, "ואני לא מתכוון לעבור על זה לסדר היום", המשיך באיומו. "אני מציע לך לנהל שיחה דומה עם בעלך. ראי הוזהרת", סיים בדרמתיות יתר וניתק את השיחה.
ביושבי על המיטה באותן שניות, הבטתי בסמארטפון המנותק ומחשבות קדחתניות התרוצצו במוחי. האם זה יתכן? האם התנהל רומן מאחורי גבי?! הרמתי את ראשי אליו ונראה כאילו נשימתו נעתקה. "יש לך משהו להגיד על השיחה שניהלתי עכשיו?", שאלתי בשקט. "אין לי מושג במה מדובר", ענה במהירות. "זה לא נראה לך מגוחך?", המשיך. "הוא אפילו לא הזדהה. לדעתי זו טעות. מה, אל תגידי לי שזה נשמע לך רציני", הוא צחק. לא ידעתי אם הצחוק שלו מעיד על עצבנות או תמימות. "לי זה נשמע רציני מאוד, ואני במקומך הייתי לוקחת את זה ברצינות רבה. הואהולך להתעמת עם אשתו ואתה לא יודע מה הולך לקרות שם. אני לא מבינה איך אתה יכול להיות כל כך רגוע".
זה היה מצחיק להגיד את זה, כי הדבר האחרון שהיה ניתן להגיד עליו באותו הרגע זה שהוא רגוע. "אני יכול להיות רגוע לחלוטין כי אין לי שום דבר להסתיר", ענה בביטחון מוגזם והתיישב לצדי במיטה. "לא היינו באמצע משהו?", שאל והתקרב לעברי. לא יאמן, חשבתי לעצמי. לרגע אחד לא חשבתי שאמצא את עצמי בסיטואציה כזאת. המציאות עולה על כל דמיון, חשבתי לעצמי וחייכתי. אישי היקר פירש את החיוך כהזמנה להמשיך במעשיו, כאשר שמתי את ידיי על חזהו, הרחקתי אותו ממני, הבטתי בעיניו ואמרתי בקול תקיף וברור: "אני רוצה גט".
לפנייה לכתב/ת 
