טעות לעולם חוזרת: האם נידונו לחזור על טעויות העבר גם בזוגיות החדשה?
כ-500 איש ואישה השתתפו במחקר חדש שעסק בשאלה - האם מערכת יחסים חדשה שונה בהכרח מקודמתה? ממצאי המחקר לא יכולים היו להיות ברורים יותר
כולנו עושות ועושים טעויות, רבות מהן אפילו. למזלנו, לעיתים עומדת בפנינו האפשרות להפיק לקחים ולפתוח דף חדש, חף ככל הניתן מטעויות העבר. כך, למשל, במקרה של פרידה מבן זוג. הפרידה, מצערת וכואבת ככל שתהיה, אמורה לשמש אותנו להתבוננות פנימית ולהכרה בטעויות שעשינו – בין אם בבחירה בבן הזוג ובין אם בהתנהלות בתוך הקשר, בשאיפה שנסיק מסקנות מההתבוננות הזאת ונשכיל לקיים קשר טוב יותר עם אדם מתאים יותר עבורנו בפעם הבאה.
אוהב אותה אבל היא מגבילה וכובלת אותי
אי-שפיות היא לחזור שוב ושוב על אותו הדבר ולצפות לתוצאות שונות בכל פעם, טען אלברט איינשטיין. השאלה הנשאלת היא האם בנוגע למערכות יחסים אנחנו יצורים שכלתניים, או שמא האהבה גורמת לנו לאבד את שפיותינו, לחזור שוב ושוב על אותן טעויות ולהתפלא שגם הפעם, כמו בפעם הקודמת, הקשר לא הצליח? לצערי, אין לי חדשות מעודדות, כי מחקר חדש שהתפרסם מצא שהשפיות רחוקה מאיתנו והלאה.
המחקר, פרי שיתוף פעולה בין אוניברסיטאות בקנדה ובגרמניה, עסק בשאלה האם מערכת יחסים חדשה שונה מקודמתה. כלומר, האם הדינמיקות שמאפיינות את מערכות היחסים שלנו משתנות מקשר לקשר, או שהן תמיד חוזרות על עצמן בוורסיות שונות. לצורך כך, השתמשו החוקרים בנתונים ממחקר אורך שכלל 554 נחקרות ונחקרים שניהלו שתי מערכות יחסים לאורך תקופת המחקר, ומילאו שאלונים בארבע נקודות זמן שונות במהלכו.
לנגד עיניהם של החוקרים עמדו שתי פרדיגמות סותרות: האחת יוצאת מפרספקטיבה של יציבות, ומניחה שאנשים משחזרים את הדינמיקות הישנות גם במערכות היחסים החדשות שלהם בגלל שהם מעבירים את אותם דפוסי התנהגות ומחשבה לפרטנר החדש. השנייה יוצאת מפרספקטיבה של שינוי, ולפיה כל מערכת יחסים שונה מקודמתה משום שהיא תוצר של משא ומתן בין בני הזוג, וכן מתקיימת עם אדם שונה ובקונטקסט שונה.
ממצאי המחקר הראו ניצחון בנוק-אאוט למודל היציבות. כלומר, הוכיחו שאנחנו מעתיקים את אותה מערכת היחסים מבת זוג לבת זוג, כך שמערכת היחסים החדשה אינה שונה מהותית מזו שקדמה לה. כאשר השוו בין שתי מערכות היחסים של הנחקרים, לא נמצאו שינויים בשביעות הרצון מהיחסים ומיחסי המין, בתפיסות לגבי יציבות מערכת היחסים או בתדירות הקונפליקטים בזוגיות. ההבדלים היחידים שנמצאו היו פונקציה של נקודת הזמן ביחסים: כל המדדים הידרדרו משמעותית לקראת סיומה של מערכת היחסים הראשונה, הראו שיפור בתחילת מערכת היחסים השנייה, והרעה בשנית עם התקדמותה. מכאן מסיקים החוקרים כי אנחנו משחזרים את אותם דפוסים ישנים גם עם בני הזוג החדשים שלנו.
אבל כולנו יודעות שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ובמקרה הזה – מדדים שדווקא השתפרו ממערכת יחסים אחת למשנתה. הראשון הוא תדירות יחסי המין והשני הוא הערכה כלפי בן הזוג. למרות זאת, כשבדקו את הדיווח העצמי של הנחקרים לגבי המדדים האלה, לא נמצא שיפור משמעותי באופן שבו הם תפסו את תדירות יחסי המין או את הערכתם לבת הזוג במערכת היחסים החדשה. לכן טוענים החוקרים ש"על אף שמספר דינמיקות יכולות להשתפר במערכת היחסים החדשה, הרי שהתפיסות כלפי מערכת היחסים אינן משתנות".
אם כן, אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כעל יצורים רציונליים, כאלה שלומדים מטעויות העבר, מפיקים לקחים ומשתדלים שלא לחזור עליהן שוב. אבל בסופו של דבר נראה שההיסטוריה חוזרת, וכשהדבר נוגע למערכות היחסים שלנו, אנחנו יותר מדי עקביים, וממשיכים לשחזר את אותם דפוסי יחסים. לאחר הכול, הסיטואציה אומנם השתנתה אבל אנחנו נותרנו בדיוק אותם אנשים.
