"מולטי-טאסקינג? אין הבדל בין גברים לנשים"
"נשים לא טובות יותר במולטי-טאסקינג, הן פשוט נאלצות לעבוד יותר" - כך טוענים חוקרים גרמנים שהשוו את יכולות התמרון של גברים ונשים בחלוקת קשב ובביצוע מספר משימות בו זמנית. אולי הגיע הזמן שנפסיק לצפות מנשים לעשות את כל העבודה?
"את אישה, את יכולה לעשות כמה דברים במקביל" הוא משפט שאנחנו, הנשים, שומעות מאז ומתמיד, ולא פעם אפילו מעידות אותו על עצמנו. נשים שהן גם אימהות ידועות כמי שמתמרנות בין העבודה לטיפול בילדים ולשאר מטלות הבית, ולמעשה עושות הכל: מבשלות, מכבסות, מנקות ובעיקר דואגות לכל פרט קטן. בקיצור, הפכנו עצמנו לגיבורות-על, והכוח שלנו הוא להיות מולטי-טאסקיות. אבל האם באמת יש לנו יכולת טובה יותר מגברים לתמרן בין משימות שונות ולבצע מספר דברים בו זמנית, או לפחות תוך זמן קצר?
מחקר חדש שנערך בגרמניה והתפרסם במגזין Plos One, השווה את היכולות של 48 גברים ו-48 נשים לזהות אותיות ומספרים. חלק מהמשתתפים נדרשו לשים לב לשתי משימות בבת אחת (מה שנקרא "ריבוי משימות"), וחלק מהמשתתפים נדרשו לתמרן בין שתי משימות (מה שנקרא "ריבוי משימות המשכי"). החוקרים השוו את זמן התגובה ואת רמת הדיוק של המשתתפים בביצוע המשימות לעומת קבוצת בקרה שביצעה משימה אחת בלבד בכל פעם.
התוצאות הראו שביצוע של כמה משימות בו זמנית משפיע לרעה, הן על רמת הדיוק והן על זמן הביצוע, ללא כל הבדל מגדרי. המסקנה היא שהמוח הנשי, בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא מתפקד ביעילות רבה יותר לעומת המוח הגברי כשמדובר בביצוע של ריבוי משימות. יתרה מכך, האמת היא שגברים ונשים כאחד אינם טובים בביצוע של כמה משימות בעת ובעונה אחת.
תעתועי מוח
מחקרים קודמים מראים שהמוח יודע להסיט את תשומת הלב שלנו לסירוגין ובמהירות בין המשימות שאנחנו מבצעים, כך שעל פניו נדמה שאנו מבצעים בו זמנית כמה משימות, אבל בפועל המוח שלנו עובד על משימה אחת בלבד בכל פעם. במיוחד נכון הדבר כשמדובר בפעולות הדומות זו לזו ומתחרות על אותם חלקים במוח. בהתחשב בכך שנשים אינן מוכשרות יותר מגברים במולטי-טאסקינג, נשאלת השאלה - מדוע בכל זאת הדרישות מנשים גבוהות יותר?
קחו למשל את עניין הניקיון - מחקר שנערך באוסטרליה מצא שגברים ונשים ערים לבלגן במידה שווה. לכאורה, ניתן להסביר את העובדה שנשים עסוקות יותר בסדר וניקיון מאשר גברים בכך שלנשים, ככלל, יש סטנדרטים גבוהים יותר לגבי ניקיון, בעוד שגברים בהכללה, נוטים להיות אדישים לכך. אך למעשה, זו החברה שמצפה מנשים לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים ולתמרן בין העבודה לבית, בלי שאף אחד מהתחומים ייפגע.
כך נמצא שאף על פי שגברים נוטלים כיום חלק גדול יותר בעבודות הבית מאשר בעבר, בפועל נשים עדיין מבצעות את מרבית הטיפול בבית ובילדים, ומשקיעות בכך יותר שעות מבני הזוג שלהן, בלי קשר לשאלה מי מהם המפרנס העיקרי בבית. כך למשל, על פי מחקר אוסטרלי נוסף, אימהות נוטות להשקיע בממוצע 41.3 שעות בשבוע במשק הבית, לעומת גברים שמשקיעים בממוצע כ-27.2 שעות בשבוע, כאשר שני בני הזוג עובדים וכשיש להם ילדים. למרבה הצער, גם כאשר האישה היא המפרנסת העיקרית ישנו פער של כ-13 שעות בין השעות שהיא משקיעה במשק הבית לעומת הגבר.
עוד ידוע שאף על פי שלידה מעלה את רמת הלחץ של שני ההורים, ההשפעה על האם היא פי שניים מההשפעה על האב, וילד שני מכפיל עוד יותר את רמת הלחץ שמוטל על האם. בנוסף, נשים נדרשות להמשיך ולבצע יותר פעולות בבית גם במהלך הלילה, שכן ככלל, ילדים נוטים להעיר יותר את האמא באמצע הלילה ולבקש את עזרתה מאשר את האבא.
עולם חדש מופלא
לסיכום, למרות שגברים צעדו לעבר שוויון, בפועל עדיין ישנו פער ניכר בין המינים, שעה שמבחינה ביולוגית אין לכך כל הצדקה, וחרף המחיר הכבד שנשים משלמות. ככל שהעומס והלחץ גוברים, נפגעת גם בריאותן הנפשית, ונשים רבות מעידות על תחושות קשות של תסכול וייאוש והרגשה שהן קורסות תחת הנטל, כשכל עול הבית מונח על כתפיהן.
בהתחשב בכך שלנשים, כפי שהוכח, אין באמת כוחות-על, ריבוי משימות הופך למשימה בלתי אפשרית. אבל כדי ליצור שינוי של ממש, לא די לשחרר את הנשים מהעול של להיות "גיבורות-על", כל יכולות. עלינו ליצור סביבה חברתית שתאפשר שוויון, הן בבית והן מחוצה לו. במקביל, ראוי שגברים יזכו לגמישות במקום עבודתם, באופן שיאפשר להם לצאת מהעבודה מוקדם יותר, על מנת לטפל בילדיהם ובלי שייאלצו "לשלם" על כך בשכר. האם זה אפשרי לשנות תפיסות מן היסוד או שמא מדובר בחזון אחרית הימים? רק ימים יגידו.
