חשבתי שאיש לא יפרק אותנו. ואז היא בגדה
למרות הכל, אני חושב ששירה לימדה אותי לאהוב. לפני כן ידעתי לתת מעצמי, מגופי, מנפשי וממרצי, אבל לא ידעתי שאהבה זה לא ספרינט אלא מרתון, ושהיא לא אמורה להיגמר. רק ההתאהבות נגמרת, אהבה היא נצחית
12 שנות הנישואים הראשונות שלנו היו לא פחות מספר הדרכה לגן-עדן של זוגיות. לא אכחיש, היו משברים, לעיתים גדולים, היו צעקות בבית, אבל תמיד טענתי שעדיף בית רועש על בית שקט. היו לה ובעיקר לי הזדמנויות רבות לטעום מטעמה המר של הבגידה. לפעמים מעריצות היו באות לביתנו וצועקות מתחת לחלון חדרי שהן רוצות "לעשות לי ילד". בכל פעם כשזה קרה, הייתי מחזיק את שירה חזק ולוחש לה באוזן שמילים הן מילים ומעשים הם מעשים, לפני שהייתי יורד לה ורק לה בתשוקה גדולה.
- הפסדתם את טוריו הקודמים של גידי חלפי? הקליקו כאן.
ידענו לכבד האחד את השנייה, לרתום את החלומות הקטנים שלי לחלומות הקטנים שלה, וליצור יחד מציאות שלמה ומלטפת. היה אפילו את השלב הזה בקשר, כששירה לקחה שירים שהייתי כותב לכיתה שלה ושאלה את הילדים מה הם חושבים עליהם, כדי שתהיה לי איזושהי אינדיקציה לפני שאני נכנס לאולפן. כשהיא נכנסה לשנת שבתון ורצתה ללמוד ציור אומנתי, אני הייתי דוגמן הבית שלה, והיא הייתה משוויצה בציורים שלה שהשתפרו עם החודשים שחלפו, עד לכדי פתיחת תערוכת ביכורים ברעננה.
במבט לאחור, אני חושב ששירה לימדה אותי לאהוב. לפני כן ידעתי לתת מעצמי, מגופי, מנפשי וממרצי, אבל לא ידעתי שאהבה זה לא ספרינט אלא מרתון, ושהיא לא אמורה להיגמר. רק ההתאהבות נגמרת, אהבה היא נצחית. היא אולי מתחפשת ומתעקמת קדימה ואחורה, אך היא בטוחה כמו קרקעית הים, וגם כשאתה לא רואה אותה היא שם.
שירה לימדה אותי שבניגוד להתאהבות שבה אתה יכול לאסוף לעצמך רגעים, אהבה תלויה בעבודה היומיומית והמשותפת. הרי היא לא אהבה אותי בגלל משהו שלחשתי לה באוזן, היא אהבה אותי כשהייתי הולך למקרר להביא בירה ומביא לה דיאט קולה לסלון, אפילו אם היא לא ביקשה. היא אהבה אותי כי גם אחרי הימים העמוסים ביותר, עדיין הייתי מתפנה לחבק אותה או ללחוש לה מילות אהבה, רגע לפני שהשמש שוקעת. אני אהבתי אותה משום שהיא הכירה אותי וידעה מתי לשתוק ולצאת מהחדר, אם פתאום משום מקום הייתי לוקח דף ועט ומתחיל לזמזם לעצמי שיר חדש.
היו לה את השטויות שלה שגרמו לי להיאחז באהבתנו, כמו ריטואל הבוקר שבו היא הייתה מביטה בי וסופרת לי את הקמטים על המצח וצוחקת מזה שהזדקנו. הייתי עונה לה שרק אני הזדקנתי, ושלה אין קמטים על המצח. זה היה שקר שהיא הייתה חייבת לשמוע כל יום לפני שהיא יצאה לבית הספר, ואני הייתי מוכן לומר אותו ולהאמין בו בשבילה.
אהבה במילים פשוטות
שירה לימדה אותי לעשות אהבה בלי סקס, במילים פשוטות שמגיעות הרבה לפני החדירה. היא הייתה מוציאה ממני טקסטים ושתיקות שלעולם לא אוכל לכתוב על הדף. הייתי פגיע כשהיא הייתה בסביבה ועדיין כל כך חזק בזכותה. מעט מאוד פעמים חשבתי איך היו ממשיכים חיי לולא היינו מכירים בשנית. "אני רוצה לפגוש אותך פתאום במקרה, אחרי שכבר אשכח אותך כליל", שר מאיר אריאל, בשורה שנהגתי לכתוב לה על המראה במקלחת. מה אומר לכם, מרגע שנישאנו לא שכחתי אותה שוב כמו אחרי הפגישה הראשונה.
טסנו ביחד וראינו עולם. בקמבודיה אכלנו במסעדה שבה היה תנין חי ומתחת לשולחן נעו נחשים. בתאילנד רבנו והשלמנו רגע לפני ששירה נסעה להגשים חלום קטן, ולעשות קורס צלילה של שבוע. בלונדון איבדנו את הדרך למלון והסתובבנו חצי לילה בשכונת מגורים הזויה, מפלסים דרכנו בין עשרות נרקומנים וזונות. רדפתי שם אחרי סרסור שהציע לי כסף עליה, מבלי להבין שמבחינתי היא לא הייתה למכירה, אבל מבחינתה... טוב, היום אתם כבר מבינים.
עם כל כעסי עליה ועל הבגידה, שירה נתנה לי את שנותיה היפות והטובות ביותר ואת פירות ביטנה, הלוא הם ילדיי, ענבר ואיתי, ולמרות שהזוגיות שלי ושל אמם הסתיימה, אני מאחל לשניהם למצוא בחייהם מישהו שירעיד להם את הלב כמו שאימם עשתה לאביהם, ומיד לאחר מכן ידאג לשים עליו מפרש ביטחון ולהוביל אותו להפלגה שקטה כמו שהיא עשתה.
אני מקווה שהם יזכרו את הימים הטובים שחלקנו יחד תחת אותו גג, כמו ביום העצמאות ההוא כשנסענו לים לראות את המטס. הם היו אז בני שש, ואני עדיין מחזיק בפלאפון תמונות מאותו יום, מציץ בהן ורואה כמה מחויכים היינו. חשבנו אז שאיש לא יפרק אותנו. בטח לא דמיינו שתהיה זו שירה שתבוא ותהרוס את האידיליה מבפנים.
- הטור שאתם קוראים נכתב על ידי אדם ששמו שמור במערכת. גידי חלפי הוא דמות פיקטיבית וכל קשר בינו לבין המציאות מקרי בהחלט. הקשר היחידי של הטור הזה ויתר הטורים שיבואו של גידי חלפי למציאות הוא ההשראה. סדרת הטורים נכתבה בהשראת השיר Tangled up in blue של הזמר בוב דילן.
