דור ה-y מתחתן, אך האם הוא מבין מהי זוגיות?
רבים מבני דור ה-y תופסים זוגיות כפי שלמדו להכיר אותה מהסרטים ההוליוודיים, ממדורי הרכילות ומאתרי הפורנו. שאלות עומק שאמורות לוודא שיש התאמה אמיתית בין בני הזוג לקראת "ההתחייבות" הגדולה והחשובה בחייהם, נדחקות הצידה לטובת המטרה הגדולה – השגת זוגיות בכל מחיר. ואז מתחילות הבעיות
רבות כבר דובר על המשבר הקיומי בו נמצאים היום בני דור ה-y (ילידי 1980 עד 1992), משבר שמאלץ את בני הדור שבונים את מקומם בעולם להתמודד עם אתגרים כלכליים, חברתיים, תעסוקתיים ותרבותיים שהדורות הקודמים לא הכירו. בטור זה אני מבקש לחשוף בפניכם כמה מהקשיים הגדולים שהם חווים, קשיים שגורמים לכך שלעיתים, רק כשהם מתגרשים, בני דור ה-y מגלים מהי בכלל זוגיות ונדרשים להתמודד בראשונה בחייהם עם משברים.
רק בסוף מגלים מהי זוגיות
לא מזמן התקשרה אליי בחורה צעירה שעמדה להתחתן ורצתה לעשות הסכם ממון עם בן זוגה. אחרי ששניהם לקחו עורכי דין שנאבקו ביניהם ואיימו להרוס את הרומנטיקה שעוד נותרה, היא רצתה לבדוק איתי האם יש למצבם פתרון גישורי. כאשר הסברתי שהפתרון בעיניי הוא קודם כל לדבר על איך הזוגיות תתנהל ולהציב יעדים ומטרות ברורות, ורק אז, כשיהיו נתונים ברורים, להתמודד עם שאלת ה"מה יקרה אם תהיה פרידה", היא אמרה שהיא לא רוצה לעסוק בשאלת הזוגיות ושהיא מעדיפה "פשוט לזרום".
בסיום השיחה איחלתי לה בהצלחה בהמשך הדרך ולעצמי אמרתי שהנה, עוד זוג עתיד להתגרש בקרוב ושיש רק לקוות שיעשו זאת לפני שיהיו ילדים בתמונה. למה חשבתי כך? ובכן, רבים מבני דור ה-y תופסים את הזוגיות כפי שלמדו להכיר אותה מהסרטים ההוליוודיים, ממדורי הרכילות ומאתרי הפורנו. שאלות עומק המוודאות שיש התאמה אמיתית בין בני הזוג לקראת "ההתחייבות" הגדולה והחשובה בחייהם, נדחקות הצידה לטובת המטרה הגדולה – השגת זוגיות בכל מחיר (כי עדיף להיות עם בן זוג לא מתאים מלהיות לבד?).
ואכן, כל עוד אין ילדים וכל עוד הם נמנעים מלהתמודד עם הפערים ביניהם, בני הזוג מצליחים לשמור על התנהלות תקינה, כמו שני חברים טובים שמתגוררים באותה בדירה. אך כאשר מגיעים הילדים לעולם, מתברר שהשאלות שלא טופלו בתחילת הדרך כמו: איפה נגור, איך תתנהל התקשורת, איך נתנהל כלכלית, איזה סוג חינוך אנחנו רוצים לילדינו, איך יתנהל הקשר מול המשפחה המורחבת ושאלות חשובות ומשמעותיות נוספות מסוג זה, הופכות לבעיות בלתי פתירות.
מלכודת הדבש של סבא וסבתא
כתוצאה מיוקר המחייה והשכר הנמוך של בני דור ה-y, הם נאלצים פעמים רבות להתגורר בבית אחד מהוריהם בתחילת שנות הנישואים. המחשבה הראשונית מאוד הגיונית: נגור אצל ההורים, נחסוך כסף וגם תהיה לנו תמיכה בגידול הילדים, בעיקר בשנים הראשונות. הבעיה במצב זה היא שמאוד קשה לייצר תקשורת זוגית ואינטימיות כאשר יש קירבה גדולה מדי להורים. בעיה נוספת היא שגם סבא וסבתא נאלצים לוותר על הנוחות והחופש עליהם הם חלמו שנים רבות כדי לעזור לילדיהם. זהו כמובן מתכון מעולה ליצירת מתחים וכעסים בין בני הזוג, בינם לבין הוריהם ובין ההורים עצמם.
כאשר כל המעורבים מאפשרים זה לזה חופש פעולה ולא מתגוררים ממש באותה דירה (למשל, כשיש יחידת דיור פרטית לבני הזוג בסמיכות לבית ההורים), ייתכן שהסידור יחזיק מעמד זמן מה ואפילו יעזור לזוג בשנותיו הראשונות. אך כאשר כל בני המשפחה המורחבת נמצאים באותה דירה 24/7, המתחים והעצבים יעלו והסיכוי לבנות קשר זוגי תקין ילך ויקטן. כאשר זוג מתגרש אחרי שהתגורר תקופה אצל ההורים (גם אם הגירושים נעשים שנים אחרי שעברו לבית משל עצמם), ישנם תסכולים רבים הנובעים מהקשר עם הורי בן הזוג האחר. תסכולים אלו יכולים לגרום למלחמות עולם בין ההורים המתגרשים, כתוצאה מהאינסטינקט לקחת את הצד של הוריהם הביולוגיים אל מול תחושת הכעס הטבעית כלפי בן הזוג ממנו הם מתגרשים.
אבא ואמא כבר לא יעזרו
רבות כבר דובר על החשיבות שבלתת לילדים להיכשל בתקופת הילדות, כדי שידעו להתמודד עם כישלונות בעתיד כשיהיו בוגרים. ילדים שגדלים כשהם "עטופים בצמר גפן", יכולים להגיע לבגרותם בלי שיש בידיהם כלים בסיסיים להתמודד עם משברים שלבטח יקרו בחייהם. כאשר חלום הזוגיות ההוליוודי של אותם "ילדים מבוגרים" מתנפץ, הם נדרשים להתמודד בפעם הראשונה בחייהם עם משבר גדול. כתוצאה מכך הופך משבר הגירושים למשבר שמשלב בתוכו, מלבד לאלמנטים המוכרים מכל הסכם גירושים אחר, גם אלמנטים של חיפוש עצמי של ההורה, דווקא בתקופה הקשה בחייו. במקרים בהם ההורה לא מצליח להתמודד עם השאלות ההוריות הנדרשות ממנו ופשוט מרים ידיים מההורות ועוסק רק בעצמו ובתהליכים וברגשות שהוא חווה מנקודת מבטו האישית (והאנוכית), עלול להיגרם לילדים נזק בלתי הפיך, נזק שהיה יכול להימנע במידה וסבא וסבתא היו נותנים להורים כשהיו ילדים את הכלים המתאימים.
איפה נגור?
אחד האתגרים הגדולים בגירושים של דור ה-y נובע דווקא מסוגיית מקום המגורים של כל אחד מההורים אחרי הפרידה. כאשר שני ההורים רוצים להישאר מעורבים בגידול הילדים (וכך מתקיים ברוב המכריע של המקרים), הם נאלצים להתמודד עם התובנה שמעתה ועד אשר יגיע הילד לגיל 18, הם יהיו חייבים להתגורר בסמיכות זה לזה כדי לאפשר התנהלות נוחה בענייני הילדים ועל מנת ולשמור על שגרת החיים של הילדים. תובנה מציאותית זו גורמת להורים הצעירים להבין באופן מאוד מוחשי ומציאותי שהם איבדו את החופש לעשות כל שרק ירצו. פעמים רבות ההבנה שהקשר ההורי חזק יותר מהקשר הזוגי וששני ההורים קשורים זה לזה בעבותות לשארית חייהם, מקשה מאוד על הגעה להסכמות, ומובילה להתעקשות על הטפל במקום על העיקר.
למרות הקשיים הגדולים שציינתי, עדיין אפשר להתגרש בשלום, גם בדור ה-y כמובן. בני דור זה הם הרבה יותר מתקדמים מהוריהם בהבנה שגירושים אינם הסוף אלא התחלה חדשה ובתקווה גם מוצלחת וטובה יותר. כמו כן, אל מול המקרים הקשים שציינתי נתקלתי גם במקרים רבים בהם ההורים הבינו שעל אף שהקשר הזוגי ביניהם נגמר, הם עדיין יכולים להישאר חברים ולשתף פעולה בגידול ילדיהם. השאלה כיצד יראו ההורים את תהליך הגירושים - כמקפצה לחיים טובים או כגורם מדכא שמנפץ חלומות, תלויה בדרך בה יפעלו ההורים בתחילת תהליך הגירושים.
הורים שיבחרו בתהליך גישור בו יינתן מקום לחששות האישיים של כל אחד מהם, יגדילו את הסיכויים לצאת מהמשבר מחוזקים ויציבים. אין לי ספק שילדים שהוריהם התגרשו בגישה חיובית זו ושמרו עליה גם בשנים הבאות, יגדלו לתפארת ויזכו בשני הורים נפלאים ומאושרים.
נדב נישרי הוא מגשר מומחה בגישור גירושים.
