הקראש המפורסם שלי
מה משותף לחאליסי, וונטורת' מילר, קרן פלס, מירי רגב, אברהם טל ואסף גרניט? מסתבר שכולם נבחרו על כותבי ynet יחסים לככב בתור האנשים (האמיתיים והבדויים) שהכי היינו רוצים לצאת איתם לדייט בחג הוולנטיין ובכלל
כאדם בעל נטייה להתעופפות אוטומטית למרחבי הפנטזיה (או הדחקה ובריחה מהמציאות, אם אתם ממש מתעקשים), מאז ומתמיד התאהבתי בנשים מפורסמות. או יותר נכון, בדמויות שגילמו על המסך. כבן לדור שלא ידע את בשורת ריבוי הערוצים (או כמו שהבן שלי שאל אותי: "אבא, אתה חיית כשהיו דינוזאורים?"), גדלתי כמו כולם על הערוץ הראשון. כך הכרתי את לורה אינגלס, על שתי צמותיה ומבטה הנוגה, שאז הקפיץ לי את הלב לריקוד קטן והיום גורם לי לרצות לגלגל אותה חזרה למערב הפרוע בבעיטה קטנה. לורה כיכבה באותם ימים בסדרת המופת "בית קטן בערבה" וגם בדמיונותיי.
מדי שבוע התיישבתי על השטיח מול הטלוויזיה ועקבתי בשקיקה אחרי תלאותיה של משפחת אינגלס, ובלילה לפני שנרדמתי דמיינתי לעצמי תסריט חביב שבו לורה ואני משוטטים לנו באחו, בינות הפרפרים וריח הפריחה, ומחזיקים ידיים בביישנות ילדותית. ואז תמיד היו מגיעים האינדיאנים ומקרקפים אותי בזמן שלורה היתה בורחת לביתה. הייתי ילד קצת מורבידי, אני יודע.
אחר כך גדלתי והפכתי לספק נער - ספק גיבוב של טסטוסטרון, מבוכה ותספורת נוראית, ובמקום לרייר על הת'ר לוקליר הבלונדינית, הצעירה והפרועה ב"שושלת" כמו כל ילד נורמלי בן 13, אותי העסיק דווקא המחשוף של קריסטל המבוגרת בהרבה. קצת סוטה מדי לנער בחטיבה, אני יודע. על מערכת היחסים שלי ושל קריסטל אין הרבה לספר, מלבד זה שהייתה פעם אחת בה ניסיתי להציץ לטלוויזיה גם מזוויות לא שגרתיות כדי להעמיק את מבטי על המחשוף שלה. וגם הייתי לטובתה בקרב עם אלכסיס כמובן. אגב, באותה תקופה ניהלתי גם קשר משמעותי ביותר עם סמנתה פוקס, אבל אי אפשר לקרוא למה שהיה ביני לבין הפוסטר שלה אהבה.
לאחר מכן הגיעו שנות התיכון ואיתן קראש קליל על דנה ברגר ב"עניין של זמן", אבל באותה תקופה כבר הייתה לי חברה קיבוצניקית, כך שהייתי פחות סוטה ופשוט עשיתי סקס. וגם די ירד לי מברגר ברגע שהיא התחילה לשיר. הלאה אל ימי סוף הצבא, שם כבר לגמרי נדלקתי על האישה עם השילוב הכי מוזר של מתיקות וטירוף הנקראת ביורק. איכשהו, השיבוש האיסלנדי שלה התחבר לי בדיוק עם הזעם הבאר-שבעי שלי, ויחד יצאנו לנו למסע קטן משלנו, שנמשך גם אחר כך על רקע ההימלאיה והאל.אס.די בפעם הראשונה בהודו.
כשחזרתי הכרתי את גרושתי ומאז כבר גדלתי ונהייתי כמעט בן אדם. למדתי ועבדתי ועשיתי ילדים והתגרשתי. בנאדם נורמלי כזה, כמו כולם. ככה שהיום אני כבר לא איזה ילד שעף לו בפנטזיות לכל מקום אפשרי מלבד החיים עצמם. אני אדם מיושב. טוב, עד שזה מגיע לחאליסי. אח, חלאיסי כפרה עליך. אמנם עדיין לא שיניתי בפייסבוק את הסטטוס שלי ל"במערכת יחסים", אבל חאליסי ואני בהחלט מנהלים את הפרק ב' עליו תמיד חלמתי.
כולכם מכירים אותה, כך שממש אין צורך לנסות בכלל להסביר מדוע היא כל כך מושלמת. וזה לא הבלונד, הגוף או הדרקונים. אחרי הכל, אילו עוד נשים אתם מכירים שמצליחות להפוך את האיש שאונס אותן בברוטליות לאותו אחד שקורא להן "ירח שלי" רק כמה חודשים אחר כך? כזאת אישה אני צריך, בלי הקטע של האונס כמובן. מישהי שאוכל להעריץ ולהיות עפר לרגליה מעצם היותה מלכה.
ויום יבוא, אתם תראו. יום יבוא וחאליסי תעשה עלייה ונגור יחד בראשון מערב, נראה יחד דה-ווייס ונעשה סלפי בנמל תל אביב עם הילדים והדרקונים. בימי שישי אפרגן לה לעשות גוונים בבוקר בזמן שאשטוף את הבית ואעשה קניות, וכמה שעות מאוחר יותר אעלה לפייסבוק את סטטוס שישי הקבוע שלי: "שכולם ייראו איזה חריימה הכינה אשתי חאליסי כפרה עליה. אינעל העולם, הראשונה לשמה מלכת האנדלים. אשת חיל!! שבת שלום!!!" (ערן קמינסקי).
התגייסתי לצה"ל בתקופת ההתנתקות, אי שם ב-2005. לא התעמקתי יותר מדי במה שהיה שם, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את מירי רגב. אני זוכרת איך כבר בתור דוברת צה"ל היא הצליחה לבלוט בין כל הקצינים האפרוריים שהלכו לידה. פתאום נדבקתי יותר ויותר לטלוויזיה וחיכיתי להודעות ולדיווחים ממירי שלי. זכרתי אותה סמכותית אבל חייכנית. כוחנית אבל עם קריצה. ואחרי שהיא נבחרה לכנסת - נמסתי. לא האמנתי שהיא הצליחה להגיע לקדמת הבמה ועכשיו אני אזכה לראות אותה כל הזמן. איך התרגשתי לראות את מירי שלי בכל אתרי החדשות, ועם הזמן היא בלטה יותר ויותר. רבה עם שמאלנים פה, זועקת אמירות גזעניות שם. כמה עוצמה יש באישה הכוחנית הזאת. הלוואי והייתי יכולה לאמץ את הכוח הזה שהיא משדרת להמונים.
חברים שואלים אותי, "איך את יכולה לאהוב אותה? היא כזאת גזענית". ובכן, התשובה שלי היא שבכל אחד ואחת מאיתנו מתחבא גזען קטן שחושב דברים מכלילים על קבוצות של אנשים. מירי פשוט מוציאה הכל החוצה בלי פילטרים, וזאת התכונה שאני הכי אוהבת אצלה. פשוט לא אכפת לה מה אנשים חושבים עליה. וחוץ מזה, ממתי פוליטיקלי קורקט הוסיף סקס אפיל למישהו? אז אני בקבוצה של מירי, ולא משנה נגד מי אנחנו הפעם. אני לא אומרת שלא יהיו לנו ויכוחים - מירי ימנית ואני שמאלנית, מירי לא זורמת על צ'כוב ואני הכי טיפוס של קלאסיקות, אבל משהו בלב שלי אומר שיש שם פוטנציאל לאהבה אמיתית.
אני מדמיינת את הדייט המושלם שלנו בהופעה של האחד והיחיד, עומר אדם. אני אאסוף את מירי מהבית שלה כדי לתת לה הרגשה של נסיכה אמיתית כי אני כל כולי מושקעת בקשר שלנו. אחר כך ניסע לקיסריה, הפקקים לא יפריעו לנו כי אנחנו נשקע בשיחה על חוק ההסדרה או על כל נושא בוער אחר. נריב ונתפייס, נריב ונתפייס, וכשנגיע להופעה, נדע את כל המילים של כל השירים, אבל לא בקטע אירוני, אלא באמת כי אנחנו אוהבות את עומר אדם.
ובכלל, לא יהיה שום דבר אירוני ביני ובין מירי, נדבר רק אמת כי "קאט דה בולשיט", ונחגוג את האהבה שלנו בכל מקום. גם כשהיא תיקח אותי איתה לבר-מצוות של בנים של חברי מרכז הליכוד, וגם כשנשב לשתות בבר תל-אביבי ליד הדירה שלי, במרחב המטר הרבוע שגרים בו מצביעי מרצ לדורותיהם. ותמיד יהיה לנו את עומר אדם ואת הזיכרונות של השירים מהדייט הראשון. אם זה בחפלות אצל חברים או בבלדות אהבה קורעות לב אחרי עוד רגע של איחוד בין הלבבות שלנו. אני מקווה שאני אדע לתת לאישה החזקה הזאת את כל מה שהיא צריכה אחרי יום ארוך בכנסת וריבים עם כל העולם בפייסבוק.
בסוף אני נוחתת אל המציאות. לא נלך להופעה של עומר אדם, ולא נשב חבוקות לצפות בפינוי מספר 1,000 של עמונה. אני יודעת שמירי סיבוני רגב היא אישה נשואה. קראתי את הביוגרפיה באתר המושקע שלה, ואני מבינה שלא יהיה לזה באמת סיכוי, אבל עמוק בתוכי אני קצת מחכה לדוברת צה"ל שלי, ואני מקווה שהיא תבוא במדים (יעל גזית).
היו לי אינספור קראשים על מפורסמים מאז שהייתי קטנה והתמכרתי לטלוויזיה ולסרטי קולנוע. אני יכולה להביא לכם רשימה ארוכה של שחקנים שנראים הרבה יותר מטוב בעיני, מבנדיקט קמברבאץ' (כן כן) לקולין פארל וכמובן, ריאן גוסלינג. ולמרות שמאוד היה בא לי להפציץ פה עם איזה שחקן הוליוודי נחשק ולהסביר בדיוק מה הייתי עושה לו (בדייט!), אני חייבת להודות שמאז שהתחלתי לראות את העונה הזו של "דה ווייס", הקראש החדש שלי הוא אברהם טל. זה לא בגלל איך שהוא נראה (כי בואו נודה בזה, הוא לא מלך היופי), וגם לא בגלל איך שהוא שר, למרות שאין ספק שהקול המהפנט שלו מסוגל להרגיע כל בן אדם עצבני ברגע. לא, הוא הקראש החדש שלי כי הוא הבן אדם הכי מקסים שראיתי בטלוויזיה לאחרונה, וחסרים לנו אנשים מקסימים בטלוויזיה ובכלל.
לפני שהתחלתי לראות את התוכנית, כמעט ולא ידעתי מי זה אברהם טל. ידעתי שהוא היה זמר ב"שוטי הנבואה" אבל לא יותר מזה. אני חושבת שאפילו לא ידעתי איך הוא נראה. אבל מאז שנחשפתי אליו גיליתי בן אדם טוב שכל מה שיוצא לו מהפה הוא אהבה, חמלה ואמפתיה. הוא תמיד דואג לשלום המתמודדים, מנסה כמה שהוא יכול לרסן את אביב גפן עם כל הרעל שיוצא לו מהפה, וגם כשיש לו בעצמו משהו רע לומר, הוא תמיד ינסה לעשות את זה בצורה נעימה ומחבקת. כשאני רואה אותו מדבר או שר, אני רואה גוש ענק של אור ואהבה, ובתכלס, אין דבר סקסי מזה בעיני. אם אני מדמיינת את הגבר המושלם - יש לו את הפנים של תום הארדי, הגוף של ג'רארד באטלר והלב של אברהם טל.
אני יודעת שאברהם נשוי באושר, אבל אם הייתי יכולה לצאת איתו לדייט, רק פעם אחת, הייתי יושבת איתו על קנקן בירה באיזה בר בדרום תל-אביב כשלהקת רגאיי מתנגנת ברקע, וחופרת קצת במוח הזה שלו, רק כדי להבין מאיפה כל הטוב הזה מגיע. מבחינתי לצאת עם מוזיקאי זה חלום, אבל לצאת עם מוזיקאי בעל לב טוב זה שיא השלמות, ואברהם טל בהחלט מתקרב לשם. כמובן שבדייט הייתי גם מבקשת ממנו לשיר לי שיר עם הקול הענוג שלו, כי איך אפשר לוותר על הופעה פרטית בלייב של היצור המושלם הזה. בטח הייתי מבקשת שישיר לי את "הימים עוברים", כי מאז שהוא סיפר שהוא הקליט את השיר הזה בבית, בזמן שהוא הביט באשתו ושר לה, אני נמסה כשאני שומעת אותו (נטלי להב).
זה התחיל כמשימה פשוטה לכאורה: "תבחר את המפורסמת שהכי עושה לך את זה ותסביר למה". כך, לכבוד הוולנטיין, נשלחתי לגבש פנטזיה שמתחילה ב"עם איזו אישה מפורסמת שהיא לא אשתך היית מת לצאת לדייט, אם לא היית כל כך נשוי וכל כך רקוב?" (טוב, ה"רקוב" זה תוספת שלי, אבל השאר פחות או יותר נכון). אז כמו כל גבר סביר שצריך לבחור את סלב החלומות שלו, עשיתי את הדבר המתבקש והלכתי להתייעץ עם אשתי. לאחר שלושים מילי-שניות של חשיבה מעמיקה, בחירת ליבי השיבה: "מה זה קשור אליי? זאת הפנטזיה שלך. תבחר מי עושה לך את זה ותכתוב עליה". אבל לפני שהספקתי להדליק את המחשב ולהתפעל מהליברלית שהתחתנתי איתה, היא הוסיפה: "רק שתהיה מישהי מעניינת, לא איזו פלקט עם פנים יפות וראש חלול".
אז זהו, שלא קל לבחור את האחת המפורסמת שהיית רוצה אם היית רווק (ואם היא הייתה רווקה. וגם מוכנה לירוק לכיוונך), אבל לבסוף בחרתי: קוראים לה קרן פלס. אז איך קרה שקיבלתי פס לצאת – בדמיון – עם איזו מפורסמת לוהטת שאני רוצה, ובחרתי דווקא באם לשניים ממושב בשרון? לא ברור. כלומר, כמו בהתאהבות על אמת, גם למשחק של "מה-היה-אילו" יש רשימה של תכונות ויתרונות שאפשר למנות לזכות האישה הנבחרת, אבל בסופו של דבר, יש קליק לא מוסבר שפשוט מושך אותך. ואצל קרן פלס הרשימה ארוכה: מדובר באחת היוצרות הטובות בארץ, שכתבה והלחינה אינספור להיטים לעצמה ולזמרים אחרים. היא שרה ומנגנת נפלא, היא כתבה בכישרון רב ספר והרבה מאוד טורים אישיים בעיתון, היא הופיעה ומופיעה עם הזמרים הטובים בארץ, והיריעה באמת קצרה מלהכיל את שאר הפרטים ברזומה או בערך הוויקיפדיה שלה.
אבל לצד ההספק המרשים, כמו גם העובדה שמדובר באחת הנשים היפות והסקסיות בשואו-ביז הישראלי, יש במחשבה על דייט עם פלס גורם משיכה נוסף. קשה לתאר אותו במדויק, אבל הוא כולל שילוב של אינטליגנציה, רגישות, כישרון וקסם נשי מהסוג שגברים מתאהבים בו. אין לי ספק שכל אחד מהילדים, הנערים, הבחורים והגברים שיצאו איתה היו נתונים להשפעתו בשלב כזה או אחר. ומעבר לכך, משהו בפרסונה הציבורית שלה –משדר עומק וייחודיות, שמוקרנים גם על מי שאיתה. לצאת עם קרן פלס זה להרגיש מיוחד כי אישה מיוחדת מתעניינת בך. דייט רומנטי איתה מרגיש כמו משהו שיכול להסתיים בטיול לילי יחף על חוף הים מול אור הירח מצד אחד, או בשיר מצליח-אם-כי-לא-בהכרח-מחמיא עלייך ברדיו, מצד שני. מה שבטוח, משעמם זה לא יהיה.
צריך להודות על האמת: אני לא באמת מכיר את קרן פלס. השירים מציגים צד אחד ספציפי באישיות, ומי כמוני יודע שגם בטור הכי אישי אתה כותב רק את מה שאתה מוכן שיידעו עליך, ואת הצדדים האפלים באמת אתה שומר במגירה. ייתכן שמאחורי העיניים היפות והמילים הרגישות מסתתרת אישה נוירוטית, מעצבנת, מתנשאת או סתם בלתי נסבלת. אני מניח שלא, אבל מה שבטוח – במציאות אלטרנטיבית שבה אני לא נשוי לאהבת חיי, וקרן פלס לא בזוגיות עם אל יווני בעל עיני כלבלב, הייתי שמח לגלות את זה בעצמי (אלעד כליף).
את אסף גרניט הכרתי לראשונה ב"מהפכה במטבח", אחרי שאת תחילת הצלחתו הטלוויזיונית ב"משחקי השף" לא ראיתי כי החרמתי אז את התוכנית עקב נאמנות עקרונית חסרת פשר ל"מאסטר שף", ומה אגיד לכם? מקץ פרק וחצי כבר ידעתי שאני צריכה לעשות שיעורי בית ולהשלים צפייה בסיטואציות נוספות של האיש הזה. אסף גם יבשל לך, גם ייתן לך על הראש שאת לא הולכת מספיק עם החלומות שלך, גם יפייס בינך לבין אחותך וגיסך והבוס שלך, ובעיקר - לעולם לא יקנה לך את הדג הקפוא או השמנת הזולה במקום מה שביקשת, רק כי "זה היה במבצע".
האיש הזה יודע להבחין בין טימין לרוזמרין, ותמיד ישאיר אחריו משטח עבודה נקי. אז נכון, אם תעשי משהו שיעצבן אותו הוא יעיף מחבתות באוויר, יצעק "מי פה האחראי?! אני לא עובד עם זוגיות כזו", וילך לעשות ברוגז בחוץ, אבל כשהוא יחזור הוא יהיה פוצי-מוצי ויגיד "עכשיו בואי נלמד לעבוד ביחד", ובתור התחלה ילמד אותך איך להכין טרטר חריימה עם קונפי ביצי שליו וקרם פטיסייר בטעם נרקיסים.
בשתי התוכניות בהן השתתף, שיחק אסף את אותו תפקיד: גאון קשוח עם לב-זהב. זה שנותן ביקורות קשות ואז מחבק ומפזר אמון. משהו בו מאוד קר ואצילי, מיומן ובטוח בעצמו, למרות שהוא עדיין מופתע כל פעם מחדש מטיפשותם או רשלנותם של אנשים. ב"משחקי השף" מאיר אדוני היה הוותרן ורך הלבב, מושיק רוט היה הבן דוד האירופאי שבא לפנטז על חמאה, ואסף גרניט היה האמצע השפוי, הקר והנבון, זה שתמיד אומר את הפאנץ' ההומוריסטי או את האבחנה הקולעת.
גרניט הוא הילד הזה בכיתה שתמיד ענה למורה על שאלות רטוריות שהיא התכוונה לענות עליהן בעצמה במהלך השיעור. הוא היה הילד שתמיד יודע למה יש היום מורה מחליף, איך מורידים את הכדור שנתקע על עץ, ולמה דנה כבר לא רוצה להיות חברה של עידו. אסף גרניט הוא החבר החכם והשקול שאחת לשעה משחרר בדיחה קורעת, ואחת ליומיים משחרר התקף זעם פסיכוטי.
אף אחד לא אוהב לשמוע ביקורת, אבל לפעמים את באמת צריכה לדעת שהכוסברה של המרק שלך צריכה להיות קצוצה באותו בוקר ולא קנויה, ושאם הקצוות של המפית שלך בולטות מתחת לאגרטל, אז את לא רצינית ועליכם לסגור את המסעדה - אותן ביקורות שהוא מחלק ב"מהפכה במטבח" וב"משחקי השף", באצילות ובקרירות של מרי פופינס. וכשזה באמת אכפת לו, הוא זועק בזעם, ואז נרגע ומחבק. אסף גרניט הוא הבן זוג המושלם. וכשיחכה לך מרק קרמי מושלם עם נגיעות מעורב ירושלמי בסופו של יום, עם מטבח מסודר כמובן ו"משטח עבודה נקי", את גם תודי לי (ליאת רוטנר).
אף פעם לא עפתי על בלונדינים עם עיניים כחולות שנראים כמו פוטושופ, אבל יום אחד בשנת 2006, כשהדלקתי את הטלוויזיה במקרה, מצאתי את עצמי מרותק לפרק הראשון של "נמלטים". זה קרה ברגע שפגשו עיניי את עיניו של מייקל סקופילד. לא מספיק שהוא היה כליל השלמות ודמיינתי איך אני נמס בזרועותיו החסונות, בנוסף לזה הוא גם היה אינטליגנט עד כאב וקעקע על הגוף שלו מפות, רמזים ושמות שעזרו לו במשימתו החשובה, ועזרו לי לשטוף את העיניים.
כשהגיעה העונה השנייה, התחילו לרוץ שמועות שהשחקן ונטוורת' מילר הוא גיי בארון. כמובן שנעתקה נשמתי ולא האמנתי שסקופילד החכם, היפה והמסוקס יכול בנוסף לכל מעלותיו גם להיות גיי. זה היה נשמע לי מושלם מדי. הייתי שומע את כל הבנות המאוהבות סביבי נחרדות ואומרות שלא יתכן שהחלום הרטוב שלהן גיי, אבל עמוק בלב החזקתי לנו אצבעות. דמיינתי איך מייקל מצליח להימלט מהכלא ובמקום לחלץ את אחיו משם, הוא מחליט לחלץ אותי מישראל. ממש ראיתי בדמיוני איך באותו רגע שנינו פורצים בקול תרועה מהארונות שלנו, תוך כדי שהוא לוקח אותי איתו ומבריח אותנו לגבול מקסיקו.
לפני שנה פורסמו שוב תמונות של ונטוורת' משנת 2010, מהתקופה שעלה משמעותית במשקל, והפכו לממים שחרכו את הרשת ולעגו לו על שנמלט מהכלא הישר למקדונלדס. הוא החליט לכתוב פוסט בפייסבוק בתגובה לשיימינג שעבר וסיפר על תקופת הדיכאון שלו, על כך שמצא נחמה באוכל, ועל כך שהוא לא מתבייש, כי אין לו במה. גם אמיץ, גם רגיש וגם סתם לכל השונאים את הג'ורה. סטרייט, גיי, בכלא או במקדונלדס - לא אכפת לי איפה הוא כי אני עדיין מחכה לו, ומסתבר שבאפריל הקרוב נתאחד שוב כי "נמלטים" תחזור לעונה נוספת. אם לא אצלי במיטה, לפחות אצלי בטלוויזיה (קובי סרדס).
לפנייה לכתב/ת 
