לוח וגיר: למה אנחנו מתאהבים במורים שלנו?
אחת מהתאהבויות הנעורים הנפוצות של בנות ובנים כאחד, היא במורה. ביקשנו מגברים ונשים לשתף אותנו בסיפורי ההתאהבות שלהם, ובדקנו עד כמה מדובר בפנטזיה בלתי מזיקה, ואיפה צריך וראוי למתוח את הגבול
בני נוער נוטים לפתח "קראש" על אינספור דמויות בלתי מושגות, החל ממלכת השכבה, דרך האח החייל של החברה הכי טובה ועד לכוכבנים מפורסמים, בין אם בארץ או בהוליווד. אחת מהתאהבויות הנעורים הנפוצות של בנות ובנים כאחד, היא במורה. התופעה הזאת מעלה שלל שאלות, כמו: למה כל כך קל לנו להתאהב במורה? עד כמה מדובר בפנטזיה בלתי מזיקה? איפה צריך למתוח את הגבול, וכיצד צריכים להתנהל ההורים והמורים בסיטואציה שכזאת?
ההתאהבות הזאת היא פעמים רבות תמימה ומהווה חלק מתהליך ההתבגרות, כפי שמספרת רננה: "מאז ומעולם אני זוכרת שהיו לי קראשים על מורים. הראשון היה המורה למתמטיקה, איש בן 45, מעשן בשרשרת אבל סוג של גאון. במקביל היה לי קראש גם על המורה למחשבים, צעיר ביישן שנלחץ בכל פעם כשמישהי מהבנות דיברה איתו". גם ערן היה מאוהב בשתי מורות במקביל: "המורה ההריונית של הכיתה השניה והמורה לאמנות".
המורה לאמנות כיכבה בפנטזיות של נערים נוספים, כפי שמעיד מיכאל: "היה לי קראש על המורה לאמנות בתיכון, מכיתה ט' עד י"ב. מעולם לא ציירתי כל כך יפה כמו בתקופה הזו, ובפרויקט לבגרות קיבלתי את הציון הכי גבוה שלי בלימודים. אין ספק שהיתה לה השפעה מיוחדת עליי. את המורה לפיסול, לעומת זאת, לא אהבתי, כי היא היתה מבוגרת וכועסת מדי, כך שהדבר היחיד שיצא לי מפיסול זו מאפרה עקומה ומכוערת מחימר שעדיין נמצאת אצל אימא שלי".
את הסיבות להידלקות דווקא על המורה אפשר להבין מסיפורה של נעמה: "היה לי קראש ענק על המורה לשל"ח. הוא היה צעיר, חתיך והרפתקן, ובטיולים תמיד בלט בתור אחד שאם היה תלמיד אז הוא היה וואו. הייתי ממש מאוהבת בו כי היו לנו בטיולים שיחות טובות כאלה בלי ההגדרות של מורה ותלמידה. הוא ליווה את המשלחת לגרמניה והיה לי שם ממש קשה נפשית. ביום אחד נשברתי ובכיתי והוא היה שם בשבילי, ואז אמרתי שאני חייבת לקחת צעד אחורה, אחרת ממש אתאהב בו וזה מסוכן וחסר סיכוי.
"מה שכן, היתה תקופה שהמורים עשו לי בעיות בגלל שהמראה החיצוני שלי היה חריג לאותם ימים, ועירבו את ועד ההורים ומועצת התלמידים, אבל הוא היה היחיד מהמורים שהיה בצד שלי, ונלחם על הזכות שלי להיות מי שאני. גם אהבתי שהוא מסתורי כזה ויותר בוגר מרוב הילדים הדבילים. תמיד רציתי רק שיבינו אותי, ועשה רושם שהוא הבין".
מהתאהבות להתנגשות רגשית
פרופ' סוזי קגן, יועצת פסיכולוגית בכירה ובעלת מרכז לטיפול רגשי, מסבירה את התופעה: "חשוב להבין שמדובר במערכת יחסים בין בני אדם שנמצאים אחד במחיצת השני הרבה שעות מהיממה. מעבר לכך, כשאנשים נמצאים תחת הכובע של המורה, הם מגייסים המון כוחות כדי להיות מאד נעימים וסבלניים, ומצויים במנעד של התנהגויות שהן מאוד מקבלות, מכילות וקשובות. הם הופכים למשהו שקל לבני אדם לאהוב ולהתאהב בו.
"נוצר מצב שבו הילד מקבל מילים טובות וחיזוקים חיוביים שהוא לא מקבל במקומות אחרים, כי בבית ההורים בעיקר נוזפים בו. ואז נוצר מצב של התאהבות שהיא לא מינית אלא רגשית. בגיל ההתבגרות מתווספים לכל זה גם סערה ושינויים הורמונליים, אז ההתאהבות הרגשית במורה גוררת גם התאהבות מינית. מתחילה פה פנטזיה מול אותו אידיאל של דמות חיובית וקשובה, והפנטזיה יוצרת כבר מקור לסכנה".
אם מדובר בסוג של פנטזיה, מדוע ההתאהבות עלולה לייצר סכנה? קגן טוענת כי "ברוב הפעמים, כשזה חד צדדי, אין סכנה. אם הילד שומר את זה ביומן האישי שלו וזה עובר לו אחרי תקופה, זה תהליך נורמטיבי. אבל לפעמים ההתאהבות הופכת לרצף של פעולות אקטיביות מצד התלמיד כלפי אותה מורה. אם המורה אינה מעוניינת בפעולות האלה, ייווצר הרבה רעש. ההתאהבות תקבל חשיפה שלילית שעלולה להגיע עד למעורבות של המנהל וההורים. בגיל ההתבגרות ההתאהבות היא עניין מאד סודי, ואם הסודיות נחשפת בפני העולם מבלי שרצינו, זה יוצר התנגשות רגשית אצל הילד".
רצף של פעולות אקטיביות מסוג זה מתארת ענבל, כאשר ניכר שהן זכו לעידוד שבשתיקה מצד המורה: "בתיכון התאהבתי (כמו רבות) במורה שלי, אבל בשונה מרבות, העזתי להדביק לו ורד על מראת האופנוע יחד עם פתק, ולא התביישתי לחתום בשמי. גם התקשרתי אליו בלילה ולא דיברתי, והוא הגיב בשלווה וסבלנות למרות שזה היה קרוב לחצות. הוא אמר 'אני מבין שקשה לך לדבר או להזדהות. זה בסדר, אני כאן. אם תחליטי לאזור אומץ ולהתקשר שוב, אשמח לדבר', וסגר את הטלפון.
"פעם אחת חברה התלוותה אליי ונסענו באוטובוס לחפש את הבית שלו. מצאנו, דפקנו בדלת והוא אירח אותנו. גם התמדתי לחגוג לו ימי הולדת, ועד היום אני זוכרת במדויק את התאריך שלו. כל תגובה שלו רק גרמה לי להתאהב בו יותר, ואהבתי אותו מרחוק גם אחרי שסיימתי את התיכון. הוא ידע, כל החברים לכיתה ידעו, והיתה בינינו הבנה שבשתיקה. הוא נתן לי תשומת הלב, שיחות נפש ואפילו צייר לי ציור ליום ההולדת, ששמור אצלי עד היום בבית. נדמה לי שאפילו ההורים שלי ידעו ולכן גם העבירו לו ממתקים ועוגה כדי לחגוג לי יום הולדת".
למרות כל זאת, מספרת ענבל, לא עברה בראשה המחשבה לממש את הפנטזיה ולהיות איתו בקשר רומנטי: "הוא היה בן שלושים ופער השנים לא היה ממש מקובל, אז היתה לי ההבנה שזה קשר שאין לו סיכוי, אבל באהבה לא יכולתי לשלוט. הסתפקתי בכך שזכיתי ליחס ותשומת לב. הוא היה חכם ולא ניצל זאת לרעה, ואני הייתי נערת אגדות נאיבית שהתמזל מזלה.
"במרחק השנים הוא הפך למודל השראה. אני חושבת שהוא הפגין אחריות וטיפול מדהימים כאדם וכאיש חינוך, והוא ללא ספק מהמורים שמהם לקחתי השראה לצורה שבה אני עובדת עם התלמידים שלי כיום. ההתאהבות הזו ומאוחר יותר ההערכה למי ומה שהוא, השאירה חותמה כך שגם בני המשפחה שלי, קרי בעלי וילדיי, מכירים את הסיפור. לפני מספר שנים הוא הגיע להרצות בתיכון של בתי וביקשתי ממנה לגשת אליו ולמסור לו ד"ש חם".
"יש משהו מחמיא במתבגר שמסתכל עליך בעיניים נוצצות ומגייס את הכיתה להקשבה", מסבירה פרופ' קגן את נקודת מבטו של המורה. "יש מורים שמשתמשים בהתאהבות זו לגיוס הילד להצלחה. הם משדרים לו שהם מאמינים בו והוא מדהים ויכול, וכך הוא מקבל אותות חיבה שמגייסת אותו לעבודה ולמאמץ". למרות זאת, היא יוצאת כנגד חוסר שימת גבולות לילד ועידוד התאהבות התלמיד: "יש דברים שלא עושים אותם, קודים חברתיים שתפקידו של המבוגר הוא להיות אחראי עליהם, וכל מורה בעל ניסיון יוכל להעיד מתי הוא יודע שזה חצה את הקווים".
לחצות את הקווים
לדעת פרופ' קגן, על המורה לנקוט בשתי פעולות משולבות במקרה שבו תלמיד מפגין כלפיו אהבה: "הפעולה הראשונה היא ליידע מישהו מהנהלת בית הספר, שידעו שההתאהבות קיימת לפני שזה יוצא מפרופורציה. הפעולה השניה היא לערב את היועצת, כדי לקבל ממנה כלים כיצד לגשת לילד ולתווך לו את חוסר העניין. להורים אני מציעה לנסות לערב את המורה ואת יועצת בית הספר. כיום עוברים יועצי בית הספר הכשרות להתמודדות עם הנושאים האלה. זה לא משהו שהוא נדיר, ואלו כלים מאד ישימים".
ישנם מקרים בהם ההתאהבות עובדת גם לכיוון השני: "רוב המתאהבים שהם מורים, מתאהבים בילדים שהם מפותחים מבחינה הורמונלית. בגלל שהם מפותחים יש אפשרות לטעות בתחושה ולחשוב שהם כבר גבר או אישה. מספיק שאותו מורה נמצא במשבר אישי, ויש שם את הילד שנראה ומתנהג בוגר לגילו, ונוצרים בלבול ואשליה שהילד הזה הוא אחר, לא כמו כל הילדים".
סיפורם של נשיא צרפת, עמנואל מקרון, ואשתו, שהתאהבו בעת שהיא היתה המורה שלו לתיאטרון, אומנם עשוי להעיד שיכולה לעיתים לצמוח מכך אהבה בריאה, אולם פרופ' קגן טוענת כי "מה שעשתה הדוגמה הזאת זה להשאיר המון ילדים עם חלומות רטובים ואשליה שהם קצת יגדלו והמורה תהיה שלהם. זה מקרה מתוקשר שמוסיף לבלבול של אותם ילדים, שנמצאים גם ככה בגיל כל כך מבולבל וטעון רגשית ומינית".
