מורה נבוכים למורה הנבוך שהטריד קטינות
כל בר דעת מבין שמה שקרה בתלמה ילין קרה גם במוסדות חינוך אחרים, ושברגעים אלו ממש יושבים לא מעט אנשים אשר משחזרים את העבר ותוהים מתי יגיע תורם. עבור האנשים הללו כתבנו את המדריך הבא. נא להצטייד בשפע של ציניות
(הכתבת עושה שימוש בציניות כדי להביע את שאט הנפש שלה מהתופעה, ואת כעסה על הנטייה להאשמת הקורבן. אין לראות בדברים אלה קריאה לעידוד התופעה או תמיכה במבצעים פשעים מיניים. מטרתנו היא להוקיע מעשים נפשעים אלה מהחברה).
השבועות האחרונים הביאו איתם רוחות סוערות במיוחד, אבל לא מדובר במזג האוויר, כי בכל זאת אנחנו גרים בישראל. נראה כי כדור השלג שזרק קמפיין MeToo מסרב לסטות ממסלולו, ורק צובר עוד ועוד תאוצה. כובד משקלו נוגח בפוגעים מינית בחוזקה, מפיל אותם אפיים על הרצפה, כמו פינים במשחק באולינג שבו איש אינו מנצח. יש את זה שמפסיד עתה ואת אלו שכבר הפסידו בעבר.
עוד בנושא:
השנה של #metoo ולאן אנחנו הולכות מפה?
אני גבר ואני מודה: גם אני הטרדתי
המכנה המשותף בין הפרשות האחרונות שנחשפו הוא ניצול יחסי המרות שבבסיסן, וברור לכל בר דעת שמדובר בטיפה בים. שמה שקרה בתלמה ילין בוודאי קרה גם במוסדות חינוך אחרים, ושברגעים אלו ממש יושבים לא מעט אנשים אשר משחזרים במחשבותיהם את העבר, ותוהים מתי יגיע תורם. על מנת שלא להיות מהאנשים האלה חיברנו עבורכם את המדריך הבא, שיענה על שאלות נפוצות שעלו בדיון הציבורי סביב הפרשות, ויסביר כיצד יש להתנהל מבלי להיות מואשמים ולהידרש לשאת באחריות. נא להצטייד בשפע של ציניות לפני הקריאה, ולחגור היטב כי אנחנו יוצאים לדרך. קבלו את מורה הנבוכים למורה הנבוך.
מה לעשות אם התלמידה שלי מנסה לפתות אותי?
הדבר הראשון שיש לזכור הוא שמה שלא יקרה, זו לעולם אינה אשמתך. אתה לא ניסית לפתות ילדה שגילה חצי מגילך, חלילה. זו היא שהחליטה לפתות אותך, הלוליטה הקטנה, עם החזה השטוח שלה, הנמשים והתלבושת האחידה. בגדול, מומלץ לקחת כמה שפחות אחריות, הרי זה לא שאתה המבוגר האחראי או משהו, לא ככה?
אבל ברצינות, השאלה מה לעשות במקרה כזה אינה דורשת התפלפלות רבה, כי התשובה עליה היא פשוטה - בין אם מדובר בתלמיד שלך, במטופלת, בעובדת או בחניך בצופים, הדבר היחיד שיש לעשות עם זה הוא כלום. גם אם רדפו אחריך, מרגע שמתקיימים ביניכם יחסי מרות האחריות היא אך ורק שלך, נקודה. אתה הוא בעל הכוח ורק אתה יכול להשתמש בו לרעה. אז אם בנאדם כפוף אליך, אל תהיה איתו ביחסים רומנטיים או מיניים, על אחת כמה וכמה אם הוא קטין. נכון שזה ממש פשוט?
אבל מה אם מדובר באהבה אמיתית?
תראה, כל העניין הטרחני הזה עם הפמיניזם ללא ספק הרג את הרומנטיקה. כבר אי אפשר להחמיא לבחורה שלא מעוניינת בכך, לצבוט לה בתחת או סתם לשכב עם תלמידות קטינות. שומו שמיים, אפילו לאנוס זה כבר לא לגיטימי, לאן הדרדר העולם?! אז כן, במסגרת "העידן הפמינאצי", גם המונח "אהבה אמיתית" השתנה, ואינו כולל סיטואציות של יחסי כוח מובנים של כפיפות בין בגיר וקטינה. מצטערת, אלו החוקים, ואם אתה מוכן להפר אותם, כדאי שתהיה מוכן לשלם את המחיר.
אפשר לדבר עד מחר על ההבדל בין יחסים בהסכמה ליחסים בכפייה, ולטעון שאין טעם לפגם כל עוד היחסים נעשו בהסכמה. אבל הדיון הזה יהיה מועיל כמו להביא לשרה עוזרת בית ולצפות שהיא תישאר יותר משבועיים בתפקידה. יחסים עם אדם מתחת לגיל ההסכמה אינם יכולים, מן הסתם, להיות בהסכמה. בנוסף, מרגע שלצד אחד בקשר יש כוח כלפי הצד השני מתוקף תפקידו, גם אם הוא לא משתמש בו להפחדה ולאיומים אלא ככלי להשגת חיבה והערצה, גם אז לא ניתן לדבר על מערכת יחסים הדדית.
מה פתאום, ברור שזה יתכן. הנה, תראו את נשיא צרפת שהתחתן עם המורה שלו!
נכון, אין ספק שתיתכן אהבה אמיתית. לראיה, זה קרה פעם אחת, אז ההסקה ההגיונית ביותר היא שזה יקרה ברוב המקרים, לא? ובכן, מה שבטוח הוא שזה לא יקרה עם המורה למתמטיקה, כי כל מה שהיא עומדת להעניק לך הוא ציון נכשל על ההסקה הלוגית הקלוקלת. על כל מקרה עמנואל מקרון אחד יש לפחות מאה מקרים של ניצול סמכות וניצול הערצת הצד החלש בקשר, כך שהצבעה על היוצא מן הכלל רק מחזקת את הכלל.
ובכל זאת, אנחנו רומנטיקנים, כך שאם נובטים כאן ניצנים של אהבה אמיתית יש מספיק צעדים בהם ניתן לנקוט. למשל, אתה יכול לחכות עד שהיא תהיה בגירה, ולבקש לעבור לבית ספר אחר כדי שלא יתקיימו ביניכם יחסי מרות. אה, כשמדובר על הקריירה שלך לפתע אתה כבר לא מוכן לקחת סיכונים מיותרים? ובוא נשאל אותך שאלה נוספת: אם בתך בת ה-16 תחזור ותספר לך על רומן עם המורה שלה, האם מיד תזמין אותו לארוחת ערב ותברך אותו על הצטרפותו למשפחה? כן, לא חשבנו אחרת.
אם היא לא רצתה את זה, אז למה היא נזכרה רק עכשיו?
אם כבר לבחור פשע אז אין ספק שמדובר בפשע המושלם, כי הוא כולל בושה כה רבה לנפגע, שהוא יעדיף פעמים רבות לשמור אותו בסוד ותוכל להמשיך במעשיך. אל דאגה, עד שהוא ייזכר למצות איתך את הדין, כבר יחול עליו חוק ההתיישנות ממילא. חוץ מזה, אם בכל זאת ביום מן הימים העניין יתגלה, יאשימו את הנפגע על כך שהוא לא דיבר עד עכשיו, במקום להאשים אותך על מעשיך. יופי של פעולת הסחה!
הזכרנו קודם שכדאי לך לקחת כמה שפחות אחריות, אבל המתקדמים יכולים לעבור לשלב הבא, הכולל התנערות מוחלטת מאחריות באמצעות האשמת הקורבן. הקורס למתקדמים יכלול הקשבה מודרכת לאותם קולות שנשמעו במקרה מנחם נבנהויז, והאשימו את הילדים שנפגעו על כך שבשתיקתם הפקירו את חבריהם. זה הגיוני בערך כמו להאשים חובש שנפצע בכך שלא היה מסוגל לטפל בחבריו. אבל אם היה פה איזשהו הגיון, אדם שניצל מינית ילדים כבר היה מועמד לדין על מעשיו.
מה עושים במקרה של משפט שדה לאחר שהעניין מתגלה?
שנן את המשפט הבא: "התקשורת אשמה, היא חורצת גורלות, זורעת פאניקה מוסרית, שופכת את דמו של אדם ללא חקירה ומשפט. זהו לינץ' תקשורתי לכל דבר, שהורס את חייו של האדם". כעת חזור עליו שוב ושוב עד שתאמין בו, ובסופו של דבר גם סביבתך. זכור, לא אתה יצרת את הסיטואציה הזאת בכך שניצלת מינית תלמיד או תלמידה. לא ולא. זו התקשורת אשמה. ואל תתבלבל לרגע - הרס החיים שיש לקונן עליו הוא ההרס של חייך בלבד, ולא חלילה חייהם של הילדים או הילדות בהם פגעת.
אך הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שהסיבה שמשפט השדה הזה בכלל מתקיים, היא חוק ההתיישנות שהזכרנו, המונע ממשפט מטעם מוסדות המדינה להתקיים. ובניגוד למשפט שתוצאתו היא שלילת חירותך, במשפט הזה תוענש באות הקלון בלבד. כמובן שאין להמעיט בחומרתו, אבל תחת הנסיבות הללו כנראה שמדובר ברע במיעוטו.
שיהיה בהצלחה!
טקסט זה הנו סאטירי ונועד להגחיך את תופעת האשמת הקורבן וההתנערות מלקיחת אחריות.
