אל תיקחו דוגמה מחברתי. התחתנו רק מאהבה
חברתי היקרה התחתנה לא מאהבה אלא "מאילוצי הגיל", ומרגע שהתחתנה היא ובן זוגה רק רבים, הילדים שלהם עדים לחילופי קללות בלתי פוסקים, ואף מטפל זוגי לא הצליח להשרות בביתם שלום בית ואחווה
נתחיל בסיפור אמיתי: יש לי חברה טובה שהיתה מאוד לחוצה להתחתן ולהקים משפחה. כשהיתה בת 30 היא הכירה בחור נחמד, ולאחר שנה של היכרות הם התחתנו והביאו שלושה ילדים ברצף. עד כאן, הכול נראה בסדר. אלא שהמציאות, במקרה שלהם, רחוקה שנות אור מלהיות בסדר. מרגע שהם התחתנו הם רק רבים, הילדים שלהם עדים לחילופי קללות בלתי פוסקים, ואף מטפל זוגי לא הצליח להשרות בביתם שלום בית ואחווה.
דילמה: האם לפתוח את הנישואים לשנה?
התאהבתי בבחור הטוב. מסתבר שזה אפשרי
האהבה של ולנטינה ויונתן הצילה אותם מהבדידות
ולמה אני מספרת לכן את כל הסיפור הזה? מכיוון שחברתי היקרה התחתנה לא מאהבה, אלא כפי שהיא הגדירה זאת – "מאילוצי הגיל". היא טענה אז להגנתה שהיא הגיעה לגיל מאוחר ושהיא מאוד רוצה משפחה וילדים, ומכיוון שלא עומדים אצלה בתור בחורים, היא לא רואה שום אלטרנטיבה אחרת. היא גם הוסיפה אז שברור לה שהבחור המדובר יהיה אבא טוב, יפרנס את משפחתה בכבוד, ובסך הכול מצבה יהיה טוב משהיה לפני כן.
תסלחו לי, גבירותיי ורבותיי, אבל אני לא קונה את הבולשיט הזה. אני לא מאמינה בקלישאות המרחפות באוויר שהאהבה תגיע אחר כך, יחד עם הילדים, ומה שחשוב זה כבוד הדדי ובלה-בלה-בלה. אהבה אכן יכולה להתחזק במשך השנים, אבל היא לא מופיעה יום אחד משום מקום. חייב להיות בסיס של אהבה בתחילת הקשר. גם כבוד הדדי הוא כמובן אלמנט חשוב בזוגיות, אבל לא במקום אהבה.
וילדים? אני לא יודעת מי המציא את הקלישאה המפורסמת שילדים מאחדים את הזוגיות ואני בספק רב אם היו לו ילדים. ילדים זה דבר מקסים והם אכן מוסיפים רגעי אושר רבים לבני הזוג, אך גידולם מלווה בקשיים לא מעטים, ואם האהבה בין בני הזוג אינה חזקה מספיק, רוב הסיכויים הם שהיא לא תשרוד את הקשיים הללו, על אחת כמה וכמה אם אין אהבה כלל.
אני גם לא מקבלת את ההשוואה לחרדים שמתחתנים בשידוך ולמרות זאת אין אצלם גירושים. חרדים חיים בחברה שונה, עם חוקים וכללים אחרים, ולכן אין כל מקום להשוואה. חרדים יודעים מגיל צעיר שאין להם אפשרות בחירה, ושמישהו אחר עתיד לבחור זאת במקומם (משפחה, שדכן, רב וכו'), ולכן הם מקבלים זאת בהבנה.
ייתכן, כמובן, שזוגות שהתחתנו מאהבה ימצאו את עצמם יום אחד חיים גרוע לא פחות מחברתי הטובה ובעלה - ולצערי זה קורה לא מעט בעולמנו, אך הסיכוי לכך גדול יותר כאשר מתחתנים ללא אהבה כלל. אגב, מבחינתי אהבה היא לאו דווקא רעמים וברקים. מבחינתי אהבה היא הרצון להיות ביחד כמה שיותר, להתגעגע האחד לשני ולשמוח מכל סימן שמקבלים מבן הזוג - טלפון, מסרון, פתק וכדומה.
3 סימנים לאהבה
פעם שאלו אותי כיצד אני יכולה להוכיח את אהבתי לבן זוגי, ועניתי שכאשר אנחנו נפרדים, כל אחד לענייניו, אני מוצאת את עצמי עוקבת אחר דמותו, וכאשר הוא מאחר לחזור, אני פשוט מתגעגעת. אז איך תדעו שזאת אכן אהבה שאתם מרגישים? ליקטתי עבורכם שלוש דרכים יעילות שיעזרו לכם להבין שגם אתם מאוהבים.
1. לצפות להמשך - אם לאחר כל פגישה אתם מרגישים עמוק בפנים שאתם רוצים לראות שוב את הבחור/ה ומצפים מאוד לפגישת המשך, כנראה שאתם בכיוון הנכון. אבל אם אתם מוצאים את עצמכם עסוקים בלהתחמק מפגישות נוספות, עצרו הכול, אמרו יפה שלום והמשיכו הלאה.
2. התרגשות קלה עד כבדה - אם באיזשהו שלב של הפגישה (לפני הפגישה, במהלכה או אחריה), אתם מתרגשים, אפילו באופן קל שבקלים – הידד! הגוף מתחיל לתת את אותותיו לאהבה וסמכו עליו שהוא לא טועה. קיבלתם תעודת הכשר לאהבה.
3. והבדיקה הכי טובה: אם במהלך התקופה שבה אתם יוצאים עם הבחור/ה אתם לא פוזלים לצדדים ולא מתעניינים באנשים אחרים, אפילו לא במחשבה, כנראה שיש פה מישהו שעושה לכם את זה, ואתם במסלול הנכון לאהבה.
לכן, מתחתנים רק מאהבה. נ-ק-ו-ד-ה. אל תלחצו ואל תתייאשו! תעבדו קשה, תאמינו באהבה והיא תגיע.
שיהיה בהצלחה!
אורלי אופלטקה היא מנחה סדנאות לרווקים, רווקות וגם להוריהם.
