הנשים שמצאו אהבה רק אחרי גיל 40

עינבל סבאג. חלומות מתגשמים, לפחות תיהני מהדרך(צילום: ענבל שמחי)

נשים רבות טוענות שהרווקות היא תקופה נפלאה, ובלבד שיהיה לה תאריך תפוגה. אחרת השעון הביולוגי מתקתק, ואיתו מתקתקות גם המחשבות שאולי את בררנית מדי וצריכה להתפשר, או גרוע מזה - שמשהו לא בסדר איתך שבגללו את עדיין לבד. הדבר הטוב ביותר שתוכלי לעשות במצב הזה הוא לגרש את המחשבות המנמיכות, ולגייס לך ים של אמונה. כך לפחות טוענת עינבל סבאג, שמצאה את אהבת חייה בגיל 41.

"הרבה שנים לא רציתי זוגיות. הייתי באזור הנוחות, שקועה בקריירה. ניהלתי, טסתי, וזה מילא אותי. גם כשחברות כבר התחתנו ואפילו הביאו ילדים, לא היה בי זיק של קנאה", מספרת עינבל, שרק בדיעבד הבינה שחסמה עצמה מלרצות זוגיות כיוון שנכוותה בעבר. "מרוב שלא רציתי זוגיות, אם כבר הייתי יוצאת לדייטים, הייתי פוסלת על כל שטות", היא מסבירה.

בסביבות גיל 40 חלה נקודת המפנה הראשונה. "ביום כיפור שקעתי במחשבות, הבנתי שבעוד שבכל תחום בחיי אני מצליחה לייצר הצלחה, בזוגיות זה לא עובד לי, ולכן כדאי שאעבור תהליך שיסייע לי בזה". מהר מאוד התחילה ללמוד NLP ודמיון מודרך. "בשלב הזה הבנתי שאני רוצה זוגיות וראויה לה. הייתי יותר פתוחה להכיר, והיו לי מערכות יחסים קצרות, מה שלא היה לי בעבר. אבל זה היה רק שלב אחד במסע, ולא קילף ממני את כל השכבות".

בגיל 41 היקום נרתם לעזור לעינבל, והיא פוטרה מעבודה שהייתה כל עולמה. "הכול רעד לי", היא משתפת, "הרגשתי שאני צריכה פסק זמן כדי להבין מה אני רוצה בשלב זה של חיי". אחת המחשבות שהעסיקו אותה הייתה האם להביא ילד לבד. "המשפחה הייתה מאוד מודאגת ועודדה אותי להביא כבר ילד. וכשהזמן דחק, הספקות מהסביבה חדרו אליי, והתחלתי את התהליך", היא אומרת ומוסיפה שתוך זמן קצר האינטואיציה עצרה אותה, והיא בחרה להניח לזה ולהמשיך בינתיים בעבודה הרוחנית.

באחד הימים נתקלה במודעה ללימודי הוראת הזוגיות והחליטה להירשם. "שם נפל לי האסימון", היא אומרת. "הבנתי שכל השנים היו לי חלומות על גבר אקדמאי עם הכנסה וקריירה, ולפתע הבנתי שכל מה שאני צריכה זה גבר עם לב טוב, ושאם הדרך שלי לא מובילה לתוצאות, אני צריכה לחשב מסלול מחדש ולצאת עם גברים אחרים".

עינבל המשיכה לנסות, עד שיום אחד היא הכירה את יוסי, גרוש עם ילדים. "הכרנו בטינדר, ויצאתי איתו רק כדי לסמן לעצמי וי שניסיתי. פגשתי אותו בסוף יום עבודה, בלי שהספקתי להתקלח אפילו. הדייט גלש לשש שעות של שיחה, ומשם לשנה של קשר. פתאום זה הרגיש שזה - זה". אלא שכעבור שנה, השניים נפרדו. "אמרתי לעצמי שהחיים הם כמו בומרנג. אם הוא שלי הוא יחזור, ואם לא, יכול להיות שהוא רק העביר אותי שלב, ואני צריכה לשחרר אותו באהבה".

אחרי נתק של חודשיים הם אכן חזרו האחד לזרועות השנייה. בגיל 43 עינבל נכנסה להריון, בגיל 44 היא ילדה את הילד הראשון שלהם, והילד השני הגיע מהר מאוד אחר כך. "כשאת חיה באמונה שלמה שזה יקרה לך, כך גם יהיה. חלומות מתגשמים. עד אז, לפחות תיהני מהדרך", עינבל מסכמת. "אל תקנאי באחרות, כי כשאת מסתכלת עליהן דרך חור המנעול, את לא רואה מה יש מאחורי הדלת", היא אומרת.

הוא הגיע רגע לפני שקבעתי תור בבנק הזרע

רוני (42) מספרת שהיא תמיד הרגישה שסיפורי סינדרלה קורים רק לאחרות, שעה שהיא נשארה לבד. "היו לי מערכות יחסים ארוכות בשנות העשרים שלי, אבל לא הייתי בשלה לחתונה. רק אחרי גיל 30 התעורר בי הרצון לזוגיות רצינית, אבל בזמנו היו לי הרבה נסיעות עבודה לחו"ל, וזה אפשר לי לברוח. האמנתי שאכיר אותו על מטוס. מה שלא קרה", היא נזכרת בצער.

בלית ברירה, רוני נרשמה לאתרים והתחילה לצאת לדייטים. "לא אהבתי את דרך ההיכרות הזו, לדפדף ולפסול. היה לי מאוד קשה, ובכל פעם שהתאכזבתי, הפסקתי לצאת לכמה חודשים, כך שיצאתי לחמישה דייטים בשנה, וגם אז רק כי הרגשתי שאני חייבת".

כשהיא הגיעה לגיל 38 באה ההקלה. "הלחץ מהסביבה ירד, אולי כתוצאה מכך שהתייאשו ממני, אבל ברגע שהניחו לי גם אני הנחתי לעצמי, והתחלתי לצאת לדייטים בשביל החוויה". לדבריה, אחד הדברים שהנחו אותה היה האמונה שעליה לתת צ'אנס אמיתי ולא לפסול מיד, ואם הדייט הראשון לא מתגלה כאסון מוחלט, אז להסכים גם לדייט שני.

"יצאתי עם אלמן עם שלושה ילדים, יצאתי עם גבר שהייתה לו נכות מסוימת כתוצאה מתאונת דרכים. אהבתי לצאת עם גרושים, כי ראיתי בהם משהו מאוד ג'נטלמני ומכבד, בלי משחקים, והיו גם שנים שבהן לא הייתי עם אף אחד", היא אומרת. בגיל 40, אחרי עשרות דייטים, הכירה רוני את בן זוגה לחיים. "זה קרה כשהרמתי ידיים, אחרי שכבר לא האמנתי שאמצא זוגיות ועמדתי לקבוע תור בבנק הזרע".

איך הכרתם?

"הכרנו באוקיי-קיופיד. הוא היה ישיר ושאל אותי אם נמשיך להתכתב או שנצא לדייט. המשפט הזה נכנס לי לבטן, והרגשתי שזה מעיד על כוונה רצינית".

אף על פי שמשהו במראה שלו הציק לה, גם הפעם רוני הייתה נאמנה לגישתה לתת לזה צ'אנס למרות הכול. "כשנפגשנו, מה שהפריע לי בתמונה היה פחות בולט. ראיתי גבר מאוד נאה ונמשכתי אליו", היא אומרת ומוסיפה שלא היו חסרות סיבות לפסול, והוא הגבר האחרון שהיא חשבה שתצא איתו. "הוא לא הטיפוס שלי ולא הפנטזיה שתקועה לי בראש", היא מודה. "הוא מעשן ויש לו רישום פלילי, אבל עבדתי על לפתוח את הלב וזכיתי באהבה". היום הם חובקים זוגיות בת שנתיים וחצי ועוברים טיפולי פוריות.

הגורל רצה שאשאר רווקה כדי שאפגוש את בעלי

גם אורית (בת 45.5) מספרת שהכירה את בעלה אחרי שכבר התייאשה לחלוטין. "עד גיל 27 לא רציתי קשר רציני, וכשהתחלתי לרצות, גיליתי שקשה מאוד למצוא אחד. אמרו לי שאני בררנית, והתחלתי לפקפק בעצמי. הכרחתי את עצמי להישאר ולנסות גם אם לא היה קליק ראשוני. יצאתי עם גברים שהיו מבחינתי פשרה, הלכתי לסדנאות שבהן ניסיתי ללמוד איך למשוך את הגבר הנכון, הייתי בקאוצ'ינג, עשיתי הכול ולא הבנתי למה לי זה לא קורה. במיוחד כשכולן מסביבי התחתנו וילדו, וזה שם זרקור על כך שלי אין אפילו זוגיות".

אורית. "זה היה דייט שחזרתי ממנו עם חיוך על הפנים"(צילום: ליטל פאר)

מה עשית כדי להתעודד?

"מילאתי את עצמי בתחביבים והייתי עסוקה בלי הפסקה. חשבתי שגם בחוגים כאלה אוכל להכיר".

בדיעבד, אורית מלינה על כך שהחשיבה החיובית במשך השנים השאירה אותה שאננה. "רק בגיל 42, אחרי שנים של דייטים, בלי מערכות יחסים רציניות, הבנתי שאם אני רוצה ילד אני חייבת לפעול". אחרי שלוש הזרעות שכשלו, היא התחילה טיפולי פוריות. "הרופאים אמרו לי שבגילי הסיכוי להיכנס להריון וללדת תינוק בריא לא גבוה, וככל שעובר הזמן הסיכוי הולך ופוחת. עברתי טיפול אחרי טיפול, ועם כל טיפול שנכשל, פחדתי שכבר לא יהיו לי ילדים. אחרי שהניסיון התשיעי כשל, התרסקתי לגמרי. הייתי בת 43.5 והרופא דיבר איתי על תרומת ביצית".

באותם ימים חשוכים אורית ראתה שחברת פייסבוק שלה מארגנת טיול למדבר לסוף שבוע, וכעבור התלבטויות החליטה להצטרף. "היה שם בחור אחד שעניין אותי, גרוש עם שני ילדים, אבל לא נוצר בינינו קשר", היא אומרת. "שבועיים אחרי הטיול הקבוצה נפגשה שוב, והפעם הוא כן הזמין אותי לדייט. זה היה דייט שחזרתי ממנו עם חיוך על הפנים", היא משחזרת בהתרגשות. בדייט השני שלהם אורית סיפרה לו על טיפולי הפוריות, ובתגובה הוא אמר לה שאף על פי שהטיימינג מאוד לא מתאים לו, הוא מוכן להירתם לתהליך. הם התחילו ללכת לטיפולים ביחד, אך ללא כל הצלחה.

"לכבוד יום הולדתי ה-44 נסענו לצימר. עשיתי שם בדיקה ביתית, והיא יצאה שלילית. אחרי כמה דקות חזרתי ובדקתי שוב, וראיתי שני פסים. פחדתי לשמוח, עשיתי בדיקה אחרי בדיקה וכולן יצאו חיוביות", היא מספרת עם דמעות בעיניים. כשאורית הייתה בחודש שביעי הם התחתנו, והיום הם חובקים ילדה בת שנה וחודש. "בעלי אומר שההסבר היחיד לכך שנשארתי רווקה כל השנים הוא שהגורל רצה להפגיש בינינו", היא אומרת. "מעניין שעם כל הכבוד לחשיבה החיובית, גם הזוגיות וגם ההיריון הגיעו כשהייתי מאוד פסימית וכבר איבדתי אמונה". במחשבה שניה, דווקא מהמקום הזה אפשר היה להרפות לחלוטין את הרצון והלחץ,