ההומופוב שהזכיר לי למה חשוב לצעוד מחר
חייל צעיר פרסם השבוע סטטוס שקורא לעשות פיגוע במצעד הגאווה. הוא אמנם התנצל כמה שעות לאחר מכן וטען שהוא צחק, אבל את קובי זה פחות הצחיק
"יאללה, מי בא איתי לעשות פיגוע במצעד הגאווה?", שאל השבוע חייל בן 20 מעל דפי הפייסבוק. הוא אמנם התנצל מספר שעות אחרי כן, אך אותה "בדיחה" חסרת טעם קיבלה טוויסט מצמרר לאור ההיסטוריה המדממת של השנים האחרונות. ובכלל, מה מניע ילד בן 20 שנולד בתקופה מודרנית ומתקדמת לכתוב סטטוס כל כך מסית ואכזרי? מה למען השם מעוררים בו הומואים עד שהוא מבקש להעלים אותם מעל פני האדמה? יש דברים נסתרים בחיים שלעולם לא נבין או נדע, אבל אני כן מודה לאותו צעיר על שהזכיר לי ולכולם כמה חשוב שהמצעד הזה יתקיים.
בכל שנה, רגע לפני המצעד, מתמלאות הרשתות החברתיות בצקצוקים והתבטאויות שעוסקים בעצם קיומו. טוקבקים בסגנון: "מה אתם עוד רוצים? מי לא מקבל אתכם?", "למה אני צריך לדעת מה אתם עושה במיטה שלכם בבית?", "אבל למה לרקוד בתחתונים ברחוב?" והשחוק מכולם: "למה לעורר פרובוקציות?". אז הנה התשובה, והיא אקטואלית מתמיד - כי עדיין נשמעים קולות קיצוניים כמו זה של החייל, ואין להם מקום במדינה שלנו ובכלל. האגודה למען הלהט"ב מדווחת שרק בשבוע האחרון נרשמה עלייה של 21 אחוזים בביטויי השנאה וההסתה כלפי הקהילה הגאה ברשתות החברתיות, וזה עניין מדאיג לכשעצמו.
כבר בתור נער מתבגר רעדתי מפחד מאנשים כאלה. את רוב חיי ביליתי בהסתרה ובטיוח מול כל הסובבים אותי, שרק לא יגלו את הסוד שלי, שלא ישללו את הקיום שלי, שלא יחשבו שאני פחות טוב מאחרים, והכי חשוב - שלא יפגעו בי ושלא ימחקו אותי. אם זה בבית הספר, בבית או בצבא, פחדתי שמישהו יעלה על הכיסוי שבניתי לעצמי ואז מיד ייסדק השריון ואהפוך לפגיע וחשוף לסכנה. היום, שנים אחרי, אני כבר מבין את מקומי - אני לא בקונצנזוס, וגם אם זה מרגיש שהעולם הולך למקום כזה, זה עדיין לא שם. עם השנים למדתי לחיות עם ההבנה שלא כולם יאהבו אותי, שיש אנשים שיפסלו אותי מהרגע הראשון ושיש אנשים קיצוניים שיעדיפו אותי מת ולא חי - רק בגלל הנטייה המינית שלי.
אבל מה שאתם לא מבינים זה שהלהט"בים לא מחפשים אנשים שיאהבו אותם. הם כל החיים הסתירו והתביישו והיו משהו שהם לא. מי שכבר יצא מהארון ומניף את דגל הגאווה היום הוא אדם שלא מחפש אהבה ללא תנאים משאר בני הבריות, כי הוא למד לאהוב את עצמו בדרך הקשה וזה מספיק לו. הקהילה הגאה תצעד מחר ברחובות תל אביב לא כי היא רוצה שתאהבו אותה. היא תצעד כי היא מבקשת שתכירו בה שהיא כאן, גם מבחינה חברתית וגם מבחינת חקיקה. אנחנו לא ניעלם ולא נשתוק ואנחנו כן נילחם על הזכויות שלנו, ולצערי, יש לנו עוד הרבה על מה להילחם.
נתראה במצעד!
לפנייה לכתב/ת 
