מיוחד: אני שי ולפני 20 שנה נאנסתי
זה יכול לקרות. כוס קפה יכולה להפוך לאונס. אבל אסור לשתוק. שווה לקחת מישהו, לספר לו מה עברתם ולפרק את זה. לא להישאר עם זה לבד. לא יומיים, לא שנתיים ובטח שלא עשר שנים כמו שאני נשארתי עם זה. לא שותקים לאונס - כתבה ראשונה בסדרה
במשך עשר שנים הדחיק שי נאור את הטראומה הקשה שעבר. הוא נישא לאישה, הפך לאבא לשלושה ילדים וסלד מגברים, ממגע גברי ומהקהילה הגאה. אבל אז, יום אחד, בעיצומו של ביקור אצל הפסיכולוגית שלו, נחתה עליו ההבנה. "פתאום הפסיכולוגית שלי אומרת לי: 'עצור, כאילו, אתה מודע למה שעברת?', ואני אומר לה הכול בסדר, את יודעת, זו סוג של אלימות אבל לא... והיא אומרת לי 'שי, זה אונס. אתה עברת פה אונס. אמיתי. החדירה המינית הראשונה שלך הייתה אונס'. זה היה הרגע שבו הבנתי. הבנתי למה שנאתי את הקהילה, למה המיניות שלי לא היתה ברורה לי, למה לא יכולתי להתקרב לגברים".
היום, כמעט 20 שנה אחרי היום הארור הוא, שי כבר מרגיש הרבה יותר משוחרר לספר ולשתף בחוויה הקשה שעבר. בימים אלו הוא משיק פרויקט גיוס המונים באתר "מימונה" עבור הספר שכתב, "רגל בסלון, רגל בארון", ספר שמגולל את המאורעות שחווה באותו יום גורלי ששינה את חייו, ומכריז: "אני כבר לא קורבן".
