לא הבנתי, אנחנו בזוגיות עכשיו או לא?
אחרי דייט חמישי מוצלח לא נותר אלא לשאול: לאן כל זה הולך? קובי סרדס צולל למעמקי הערפל הזוגי
הוא חתיך, הוא אינטליגנט, הוא מצחיק וזה מרגיש לי נכון. אתמול סיימנו את הדייט החמישי שלנו, הישג לא מבוטל מבחינתי. דייט חמישי מוצלח ועדיין יש עניין הדדי בין שני המעורבים בדבר. שמישהו יארגן לי פה מדליה, ומהר. אלא שבמקום לשמוח אני לא יכול שלא להרגיש כיצד ההתרגשות מתעטפת בחרדה שדורשת לדעת: "לאן כל זה הולך?", ומהשלב הזה אני די באפלה. ממשיכים לצאת ו...? לא יוצאים עם אחרים יותר? ומה קורה בדייט העשירי?
אם הגענו עד הלום אז ההנחה הרווחת היא שאנחנו מעוניינים אחד בשני ולא באנשים אחרים, ועדיין, הוא לא "חבר" שלי, אז מה הוא בעצם? בסרטים זה תמיד פשוט. הרגע של ההתאהבות נורא ברור לשני הצדדים. אז למה בחיים אני כל הזמן מתבלבל? כנראה כי התרגלתי לטשטוש המודרני וחסר ההגדרות של מערכות יחסים בנות זמננו.
בעולם מתוקן אנשים היו יוצאים לדייט או שניים, מגלים שזה לא "זה" וממשיכים הלאה בחייהם. בעידן הנוכחי או לחילופין, בעולם שלי, יש לי את המספר של הבחור האחרון שיצאתי איתו (וגם את זה שלפניו), את ההיסטוריה שלנו בווטסאפ, את הפייסבוק והאינסטגרם, והרבה יותר קל לנו ליצור שוב קשר האחד עם השני כשקצת משעמם לנו. אף פעם לא באמת צריך לשחרר או לסיים את זה באופן פורמלי, ואז זה הופך לקשר מעורפל. ואני? אני מלך הקשרים המעורפלים. המשפטים האהובים עליי הם "אנחנו שוכבים"/"נפגשים"/"יוצאים"/ "מעבירים ת'זמן עד שיגיע משהו רציני", ואיך אפשר בלי "לא ברור מה אנחנו, אבל אנחנו בוודאות לא במערכת יחסים".
הערפול הנ"ל לא פוסח גם על תעשיית הדייטים. לפני שנה, כשעוד גרתי בניו יורק, חבר בשם אנדי סיפר לי שהוא מזמין נשים לדייט כשהוא כבר יושב בבר עם חברים, ואז האישה מצטרפת, ככה, על הדרך. אנדי גם הסביר לי גם שבסצנת הדייטים האמריקאית יש חוקים, זה לא המערב הפרוע: שלב ראשון - יוצאים. אפשר לצאת תקופה ארוכה עד שמשנים את הסטטוס הזה, וזה יכול לקחת גם כמה חודשים. בחודשים האלה אפשר, נהוג ומומלץ לצאת עם אנשים אחרים, ואין ממש צורך להסתיר את זה האחד מהשני. אף אחד מהצדדים לא אמור לבוא בטענות כל עוד לא עושים את "השיחה".
מה שמביא אותנו לשלב השני: "שיחת הבלעדיות". שיחה זו מתרחשת רק אם וכאשר אנחנו באמת מתחילים להרגיש משהו, ובמהלכה מקבלים החלטה משותפת והופכים להיות "אקסקלוסיביים". זה שלב קצת מבלבל כי אנחנו עדיין לא באמת זוג על הנייר, אבל כן נשבענו אמונים לצאת בלעדית אחד עם השני ולא עם אחרים (כן, גם לא להיכנס לאפליקציות או להתחיל עם הברמן). רק אחרי שלב האקסקלוסיביות עולים לשלב השלישי והופכים להיות בני זוג, וזה, כמובן, כרוך בשיחה נוספת, ויכול לקחת עוד חצי שנה. החוקים האמריקאים, אם כן, עושים הפרדה ברורה ומהותית בין "סתם יוצאים", "אקסקלוסיביים" ו"בני זוג".
בינתיים, בישראל, אני מקבל פתאום הודעה מאחד המעורפלים שמציע להיפגש, אבל רגע, אולי זה אסור עכשיו? מצד שני אני ו"דייט 5" עדיין לא עשינו משהו שמתקרב בכלל ל"שיחה" הרשמית הזאת, אז אולי זה כן בסדר? כמה חבל שבישראל דברים כאלה לא מוסדרים בחוק. בחיי, מסתובבים פה אנשים שלא יודעים באיזה שלב הם במערכת היחסים. רגע, אנחנו במערכת יחסים?
