גם אתה "לא פנוי לקשר"? אולי די לתירוצים?
הרגשתי שמישהו צוחק עליי. שאין לי סבלנות לכל התירוצים וההתחמקויות האלה של "אני לא פנוי כרגע לקשר", כי זה די ברור שהמשפטים האלה באים לחפות על פחד גדול מאינטימיות
קבענו להיפגש בבית קפה בשכונה, ושמחתי. שמחתי שסוף-סוף יש מישהו שאולי מעוניין ביותר מסטוץ חסר משמעות, מישהו שיש לו רצון פשוט להיפגש ולדבר בספונטניות. אז חיכיתי לו כמה דקות וכבר הזמנתי קפה כדי שאהיה עסוק במשהו בינתיים, וכשהוא הגיע התלהבתי. הוא היה נראה טוב יותר מהתמונה שלו והשיחה זרמה מהרגע הראשון. הוא התגלה כבחור דברן, וזה בא לי בטוב נוכח רמת העייפות שלי באותו הלילה.
לא ידעתי אם הוא בדיוק מה שאני מחפש, אבל היה לי נעים לדבר איתו. ואז, כבדרך אגב, הוא הוסיף: "אגב, מה אתה מחפש? פשוט אני טס עוד חודש לכמה חודשים למזרח אז אני לא מחפש משהו רציני כרגע". לרגע לא הבנתי מה הוא עושה פה בכלל. פתאום הוא התחיל לספר לי על הכישלונות שלו בקשרים הקודמים, ועל איך עכשיו, בפעם הראשונה, הוא מרגיש שהוא יכול סוף-סוף לקחת הפסקה, ולהכיר בכך שהוא פשוט לא פנוי רגשית כנראה.
הרגשתי שמישהו צוחק עליי. שאין לי סבלנות לכל התירוצים וההתחמקויות האלה של "אני לא פנוי כרגע לקשר", כי זה די ברור שהמשפטים האלה באים לחפות על פחד גדול מאינטימיות ועל פחד עוד יותר גדול להיפגע. אני באמת תוהה לגבי הגישה הזאת של "חוסר פניות לקשר". אני יכול להבין שיש אנשים שלא מעוניינים בזוגיות, אבל אלה שכן מעוניינים לחיות בזוגיות אבל פורטים אלף ואחת סיבות ללמה כרגע זה "מסובך", פשוט לא מובנים לי.
המשכנו לעוד בירה כי עדיין היה כיף, אבל לא יכולתי שלא לומר לו שזה נשמע כמו תירוצים ושאני בטוח שאם יגיע בחור שיעיף אותו עכשיו אז כל השיקולים של חו"ל ו"לא פנוי רגשית" ילכו באותו הרגע לאלף עזאזלים. כמובן שהוא לא הסכים איתי. "זה לא קשור", אמר. "אני פשוט מבין דברים עם עצמי לאחרונה, והקשר האחרון שהייתי בו, זה שכל כך נפגעתי בו, גרם לי להבין שאני חייב ברייק. זמן לעצמי".
סיימנו את הבירה השנייה ורציתי להישאר לבד. הייתי קצת מטושטש ורציתי לאכול משהו, אבל עם עצמי. אז אחרי שהזמנו חשבון הודעתי לו שאני נשאר לאכול. "אני אשאר איתך, אם זה בסדר", הוא אמר, למרות שרק רציתי שילך. לא רציתי לבזבז את הזמן שלי. חשבתי לעצמי שלפני הדייט הבא כדאי שניסגר מראש על מה אנחנו מחפשים, למרות שזאת השאלה הכי טרחנית שאפשר לשאול.
אחרי האוכל הלכנו איש-איש לדרכו. הרגשתי שמשהו התפספס ושרציתי לנשק אותו ולא היה לי אומץ. כמעט הגעתי לאוטו כשקבלתי ממנו הודעה עם המספר שלו. בלי לחשוב הרבה, שאלתי אותו אם הוא כבר הגיע הביתה. הוא אמר שעדיין לא, וקבענו שאבוא אליו. פתאום התרגשתי, למרות שלא ידעתי בוודאות מה אני עושה. הלכתי עם האינטואיציה.
כשנפגשנו החלטנו שנעלה אליו לדירה. ישבנו ודברנו במשך שעה בחדר שלו. דיברנו על הכל בערך. על איך שהוא עיצב את החדר ועל שכר הדירה שהוא משלם ועל מה לא, עד שהוא אמר: "אנחנו נתנשק מתישהו?", וקטע את שיחתנו הארוכה בנשיקה. התנשקנו כמה דקות טובות וזה הרגיש לי טוב. כבר לא נותר זכר מאותה בדידות שחשתי בתחילת הערב וזה היה טוב. הוא כמעט נרדם תוך כדי, והציע שאשאר לישון.
אז נשארתי. ישנו מחובקים חלק מהזמן וחלק מהזמן לא, וזה הרגיש לי בטוח. ידעתי שזה לא ימשך מעבר ללילה הזה, אבל כבר לא היה לי אכפת. בבוקר קמתי מוקדם והלכתי לדרכי. "כיף שנשארת", הוא אמר, וחשבתי לעצמי שבאמת היה כיף, אבל לא אמרתי כלום. כנראה שזה לא משנה אם גברים ממציאים תירוצים, או שאולי הם באמת לא פנויים למערכת יחסים. מה שחשוב הוא שאלך עם מה שאני מרגיש ורואה לנכון.
