שונאי קהילת הלהט"ב שוב הרימו ראשם

הפגנת זעם נגד אלימות כלפי הקהילה הגאה(צילום: מוטי קמחי )

כמו פטריות שצצות אחרי הגשם וכמו חסידות שנודדות עם בוא הסתיו, גם הלהט"בופוביה מרימה את ראשה במחזוריות טבעית. להט"בופוביה היא לא רק נשים טרנסיות שנדקרות בדרום תל אביב או זוג הומואים שלא מצליחים לשכור דירה בירושלים. יש לה צורות ופנים מרובות, כשלאחרונה היא לובשת צורות מתחכמות שנועדו "להגן על שלום המשפחה".

גם לקהילה הגאה יש חושך שעליה לגרש

תחת האצטלה הזאת, קמים ונופלים להם גופים שאולי לא מנסים להכחיש את קיומם של הומואים, לסביות, בי וטרנס*, אבל הם בהחלט מנסים להצר את צעדיה של המחאה האחרונה, ולמנוע מצב "איום ונורא" שבו ילד נולד לשני הורים שאוהבים אותו אך הם בני או בנות אותו המגדר, או חלילה - אחד ההורים (או שניהם) הם אנשים טרנס*.

אני לא רוצה להזכיר את שמה של היוזמה הנוכחית שמאחוריה עומדים גם רב יישוב שמשכורתו משולמת מכספי המסים של כולנו, כולל "סוטים וסוטות" או "בעלי נטיות הפוכות" כמונו. כבר באוגוסט האחרון ראינו את מתי המעט שהגיעו להפגין בגשר המיתרים נגד מצעד הגאווה והסובלנות בירושלים מול עשרות אלפי הצועדות והצועדים - חילונים ודתיות, בני ובנות כל הדתות, הגילאים והמגדרים. לאורך כל הזמן הזה ארגון ותיק אחר מנסה לכפות עמדות דתיות-אורתודוקסיות מזרם מאוד מסוים על החברה הישראלית, פועל נגד זכויות להט"ב בדרכים נעימות יותר או פחות, והוא ואחרים פועלים מאחורי הקלעים כדי ללחוץ על שר החינוך, נפתלי בנט, למנוע מארגוני להט"ב לפעול בשיתוף מערכת החינוך, או לקבל את הכספים שהוקצו להם.

ובכל זאת, קשה שלא להתרגש. בשנת 2018 (או ה-תשע"ט, אם תרצו), לא ציפינו שטענות על הנזק שמשפחות להט"ב גורמות לילדיהן ימשיכו להדהד, בטח אחרי 40 שנה ויותר של מחקרים שמוכיחים בדיוק את ההפך. אני מאמין שאני לא צריך להסביר את זה לקוראים ולקוראות פה. ברוב חלקי החברה הישראלית משפחות להט"ביות הן כמעט דבר שבשגרה, ואף אחד לא מניד עפעף כשהוא מגלה שבגן של הילדה שלו יש ילדה אחרת ששני ההורים שלה הם גברים, ושבבית הספר של הבן יש זוג תאומים שנולדו לשתי נשים.

כל מי שפגש בחייו הורה או שניים יודע לספר לכם שמה שילד צריך כדי לגדול בצורה בריאה הוא סביבה תומכת ואוהבת - בין אם מדובר באימא ואבא ביולוגיים, זוג הורים מאותו המגדר או אפילו אב או אם יחידניים שמשקיעים את כל מרצם ואהבתם בילד או בילדה שלהם. גם ברור לכולנו שלא ייגרם לילד נזק בגלל הזהות המגדרית של הוריו. כן ייגרם לו נזק אם הוא יגדל בסביבה של שנאה וחרמות. והשנאה הזאת, הפגיעה באנשים אחרים בכסות היהדות, היא ההיפך המוחלט מיהדות, זאת שמרבה להזכיר את "ואהבת לרעך כמוך".

הוויכוח הזה הוא גם לא בין חילונים לדתיים או בין ימין ושמאל. אני יודע שהוא לא ויכוח בין חילונים ודתיים, כי אני רואה את שתי חברותיי הדתיות שהביאו רק לאחרונה את בנן המשותף הראשון, כי הקהילה שלי מכילה גם דתיים ודתיות, לסביות, הומואים בי וטרנס* שבחרו לשמור גם על זהותם/ן הדתית וגם על זהותם/ן המינית והמגדרית. אני רואה גם את 'פורום רעות' שמורכב מדתיים ודתיות סטרייטים להפליא, שפועלים כדי לקדם שוויון ללהט"ב בתוך 'הבית היהודי', מתוך הבנה ברורה של הצורך של להט"בים ולהט"ביות למצוא בית במפלגה דתית-ימנית.

התלבטתי מאוד אם להזכיר את המקרה הנוכחי או להתעלם ממנו ולתת לו להיעלם, אבל כבר הוכחנו שהתעלמות לא מביאה לשיפור, אלא להפך. כבר הוכחנו שבמאבק משותף שהבסיס שלו הוא זכויות להט"ב אנחנו יכולים ויכולות לשנות סדרי עולם - זה קרה וקורה בעולם ובישראל כל הזמן. רק לפני כמה ימים חגגנו את חנוכה, חג שמסמל את האור שמביס את החושך. בשם החג הזה אני רוצה להבהיר לכל מי שמנסה לסמן אותנו ולהפוך אותנו למוקצים ולמסוכנים - זה לא יעבור, זה לא יקרה. אנחנו נמשיך להיאבק באמצעות אור ואהבה, ונמשיך לשלב ידיים כדי להיאבק בכל מי שמעדיף להפיץ שנאה וחושך.