שמרנים, התבלבלתם. להט"בים הם שנרדפים
שמתי לב שאתם מתהדרים ב"אומץ" להיות הרוב השולט. על איזה אומץ מדובר? לא צריך להיות אמיץ במיוחד כדי להגיד את מה שכולם חושבים ולחיות לפי מה שכל העולם מציג. אומץ הוא דפיקות הלב בחצי השניה לפני שסיפרתי להורים שלי שאני הומו. אומץ הוא ללכת ברחוב כל יום, כל לילה, בראש מורם, גם כשאת יודעת שיצעקו אחריך, "יא קוקסינל"
לאחרונה שמתי לב שהעולם שאליו התרגלתי משתנה במהירות ואני כבר לא יודע מה נכון ומה לא, מה מותר ומה אסור. קחו לדוגמה להט"בופוביה - כשאני הייתי ילד וגם נער, היה נורא פשוט לזהות להט"בופוביה (אז קראנו לזה הומופוביה, לא ידענו שנכונות לנו עוד הפתעות). היא הייתה מתובלת בקצת "איכס" וקצת "גועל נפש", עם קמצוץ של "לא כדרך הטבע" ולמעלה פירורי "ככה כתוב בתורה". אתם יודעים, להט"בופוביה כזאת, חמימה ומוכרת.
פרק 1: נעים מאוד, שירלי צ'ארלי
כל יציאה שלי מהבית היא יציאה מהארון
אבל היום אני כבר לא יכול לזהות להט"בופוביה, גם אם היא תדרוך לי על הרגל ותגיד, "אוי, לא שמתי לב, הייתי עסוקה בלפנטז על סמוטריץ'". פתאום היא מתחפשת ל"דאגה לערכי המשפחה" ו"טובת הילד" - תבהלה ושנאה שייבאנו הישר מאמריקה. כמו המזון המהיר ותוכניות הריאליטי, שוב אנחנו מייבאים מארצות הברית רק את הדברים הגרועים, ואחד מהם הוא השמרנות האמריקאית הנוצרית.
לאחרונה הציונות הדתית והחרדית-לאומית התחפשה לעדת מטיפים אוונגליסטית - עם הכחשת ההתחממות הגלובלית, התנגדות לחיסונים, אפילו אלימות משטרתית נגד שחורים, ועכשיו - זה. ככה פתאום, כמו פטריות אחרי שלקחת אנטיביוטיקה, הלהט"בופוביה התחלפה ב"משפחה זה אמא ואבא", וערכי המשפחה המסורתיים מועלים על נס. אתם יודעים, ערכי המשפחה של אברהם אבינו שלקח את הגר שפחתו כדי שתביא לו ילדים ואז גירש אותה ואת הילד שילדה לו, או יעקב, ששילם שווי כספי על אישה אחת, ואז על עוד אחת, ועל הדרך הביא ילדים עם השפחות שלהן. איך שרו ב"כנר על הגג"? מסורת!
וטובת הילד! איך שכחנו את טובת הילד! הרי ידוע שכל מה שילד צריך זה שלאחד ההורים שלו יהיה פין ויקראו לו אבא ולהורה השניה יהיה פות ויקראו לה אמא. מה זה משנה התוכן, רק חשוב שהם יהיו אמא ואבא, גם אם אבא מרצה מאסר עולם על רצח ואמא הרתה מדגימה זרע שאח שלו הבריח החוצה. העיקר שהם גבר ואישה.
אבל על מה כל הזעם, תגידו לי? אתם מפחדים מההשתלטות שלנו? התבלבלתם, אבל ממש התבלבלתם. אנחנו לא רודפים אתכם. אנחנו לא אומרים לכם שאם יש אבא ואבא, לא יכולים להיות גם אבא ואמא. אף אחד לא מבקש לקחת מכם כלום. הקול שלכם נמצא בכל מקום. בכל פרסומת שבה זוג הוא תמיד גבר ואישה, בכל מהדורת חדשות שמספרת על ראש הממשלה ואשתו, בכל פעם שמישהו מסתכל על טבעת הנישואים שלכם ושואל איך קוראים לאישה שלכם. "מצעד הגאווה הסטרייטי" שאתם רוצים לעשות הוא כל כביש שבו אתם נוסעים וכל רחוב שבו אתם צועדים.
בשם ה"פחד" הנורא והמשתק הזה התארגן "מצעד המשפחות" בחיפה מול מצעד הגאווה, כאילו שמשפחה היא דבר הטרוסקסואלי בלבד. ברעננה ניסו לציין את "חודש הענווה", כאילו שלצעוק כמה אתם צודקים בקולי קולות זה מעשה עניו. בתל אביב הודבקו מודעות נאצה, ברמת גן שרפו דגלים והשחיתו שלטים, ומאמרי דעה פורסמו בשלל אתרים כדי לרמוז לנו שעדיף להתאבד מאשר לחיות כלהט"בים.
"האומץ" לחיות כמו שהעולם מציג
תקשיבו, נראה לי שהתבלבלתם. אנחנו אלה שנרדפים. אנחנו אלה שמתחתנים לפעמים עם מישהו או מישהי שאנחנו לא נמשכים אליה רק כדי שלא ידעו שאנחנו להט"בים. אנחנו אלה שחיות חיים שלמים כגבר אבל רוצות לחיות כנשים. אנחנו אלה שהולכים ברחוב ומפחדות למשוך תשומת לב, כי אני נראית כמו בן אבל מדבר כמו בת. והכי מגוחך זה שאתם מתהדרים ב"אומץ" להיות הרוב השולט. על איזה אומץ מדובר? הרי אף אחד מכם לא פוחד מהרגע שבו הוא יצטרך לספר להורים שלו שהוא או היא נמשכ/ת לבן או בת המין השני. אבא שלכם לא רצה לשלוח אתכם לפסיכולוג כי שיחקתם במשאיות ואמא שלכן לא נבהלה כששיחקתן בבובות.
לא צריך להיות אמיץ במיוחד כדי להגיד את מה שכולם חושבים ולחיות לפי מה שכל העולם מציג. אומץ הוא דפיקות הלב בחצי השניה לפני שסיפרתי להורים שלי שאני הומו. אומץ הוא נער טרנס שמקבל מחזור בפעם הראשונה, כי הוא נולד עם רחם ושחלות. הוא יודע שהוא לא נערה, ובוחר לדבר ולחיות על פני לשתוק ולמות. אומץ הוא ללכת ברחוב כל יום, כל לילה, בראש מורם, גם כשאת יודעת שיצעקו אחריך, "יא קוקסינל".
אנחנו לא משתיקים אתכם. אתם לא מיעוט מופלה. אף אחד לא רודף סטרייטים ומשווה אותם לבהמות, אף אחת עוד לא פוטרה בגלל שהיא סטרייטית. אנחנו גם לא באים לשנות אתכם - אבל אתם מפחדים. אתם מפחדים כי אתם חושבים שאנחנו נשתמש בטקטיקות שלכם וננסה לכפות עליכם את הסטנדרטים שלנו.
אז הסירו דאגה מליבכם הערל. אנחנו לא הולכים להכריח אף אחד לקרוא לאמא שלו "הורה 1", אף אחד לא הולך להכריח אתכם להקים משפחה של שני אבות. אנחנו לא כמוכם. אין לנו כוונה לכפות עליכם כלום מלבד להכיר בזה שאנחנו בני אדם. אם זה קשה לכם, אני מציע שאתם אלה שתעשו את ההומופוביה שלכם בבית, שילדים לא יצטרכו להיחשף לזה.
