כל כך הרבה מילים ובסוף הסקס סתם מאכזב

יש האומרים שהניסיון השני תמיד מוצלח יותר, אבל זה לא היה המצב במקרה שלנו. את הסקס הראשון נאלצנו לקטוע באמצע, מה שהשאיר את שנינו עם טעם של עוד שלא ידענו איך להשביע, עם תחושה שהפעם הבאה שבה אתכופף ואתפשט מעליו תהיה ובכן, מדהימה.

מאז, בכל פעם שהוא משתכר לחלוטין הוא שולח לי הודעה באמצע הלילה, מתחבט עם עצמו ודורש לדעת היכן אני. ועדיין, אין ספור הודעות בצורת חיצים של תשוקה לא תרמו למעשה דבר. לצערי, זוהי איננה הפעם הראשונה שבה אני נתקלת בבחורים שנוטים לנהוג בדרך הפעלתנית הזו. לא מזמן בחור חדש הסתמס איתי במשך שבוע שלם, כשכל השיחות נסבו סביב נושא אחד עיקרי, אך כשהגעתי אליו לדירה היה נראה שהקשר בין אותן השיחות לבין המציאות פרום לחלוטין.

גפן גיל. אפילו הטיטאניק טבעה בסוף(צילום: אוסף משפחתי)

הררי המילים שהוחלפו ביני ובין הבחור הראשון שהזכרתי ותובלו בערגה, לא השאירו מקום למשהו אחד חשוב: לחיים עצמם. הרגעים שבהם החולצה של הבחור מסתבכת, השולחן שמתחת לגב לא נוח, והריץ'-רץ' של השמלה נתקע. הצורך המשונה הזה, לדסקס על מה יהיה ואיך יהיה ובאיזו תנוחה, אולי מחרמן באותו הרגע, אבל אחר כך מאוד יכול להיות שכל הדיבורים הללו רק יגרמו לשנינו לאכזבה מרה. יצרנו לעצמנו איזה אילוז' שייתכן ומעולם לא היה יכול לעמוד במבחן המציאות.

על אף החשמל שהתיימרתי לחשוב שקיים בינו לביני, גיליתי שטעיתי. שנייה לאחר שהסקס, שארך בדיוק דקה וחצי, נגמר, נשענו זה על זו באפיסת כוחות, ונוכחנו לדעת ששמשות הרכב מכוסות אדים. "כמו הטיטאניק", הוא אמר וצחק. שפתיי נמתחו לפס דקיק וכל מה שיכולתי לחשוב עליו זה שהטיטאניק בסוף טבעה.

בעודי מנסה לסרק את שיערי הסרבן והפרוע, הוא קשר את הקונדום. גיחכתי לעצמי בשקט. את הקשר המוזר בינינו היה צריך לקשור ולזרוק בדיוק באופן הזה. "את יפה", הוא אמר לי כשניצל את המומנטום כדי לבהות בי, ואני הרגשתי כל כך סתמית באותו הרגע שלא יכולתי לקבל את המחמאה הזו. "דווקא השמנתי", השבתי בכנות. ניסיתי לשרוף את הזמן, והתחלתי לספור את שיערות השיבה המעטות שצצו בשיערו. על תווי הפנים שאף פעם לא הצלחתי לזכור במדויק לא התעכבתי, ובין כה וכה לא הייתה סיבה לכך. לא היינו יותר משני אנשים שחושקים זה בזו, והסקס הזה היה בדיוק כמונו: תקוע, לא נוח, זיון כזה ששני האנשים רק מחכים שהוא יסתיים.

אפילו עכשיו, כשאני כותבת את הטקסט הזה, עוד בחור פועל באופן דומה כשהוא מתקתק לי באסרטיביות הודעות בזו אחר זו. רובן בעיקר כוללות רצון להכיר אותי, "הבחורה המיוחדת" לדבריו, אלא שבמקום לסגור עניין ולהזמין אותי לצאת איתו, הוא מנסח שאלות על גבי שאלות, כמעט בלי להשאיר בדל של סקרנות לרגע הפגישה.

זהו דפוס פעולה שאני כבר מכירה בקרב גברים בישראל - כשהם מתעניינים במישהי, הם יכולים לשלוח לכיוונה כמות הודעות כל כך גדולה שלא תבייש אף קבוצת נערות מהוד השרון. באותם רגעים, אין ספק שאני נהנית מתשומת הלב הרבה שמורעפת עליי, אבל אני גם יודעת שבטווח הארוך, כלומר בעוד שבוע, שבועיים או חודש, שנינו נשנא את העובדה שנתנו לאצבעות לרוץ על המקלדת מבלי לעצור. וחוץ מזה, למה שאשקיע כל כך הרבה אנרגיה בניסוח הודעות על בחור שעדיין לא הכרתי?

הנורמה הזו לפיה צריך לסמס, להישאר בקשר דיגיטלי אדוק ולשמר את ה"אש" שמא תדעך, לא בהכרח מיטיבה עם כולנו. תקשורת היא אכן דבר מקרב, אך היא לא תחליף לשיח ממשי.

ולבחור הבא, קבל טיפ – אינני אישה חסרת דמיון, אבל אני מעדיפה שמישהו ילטף אותי במקום מילים נעימות, אותן יש לי כל הזמן. אני אוהבת את מסך המגע, אבל יותר ממנו קוסם לי מגע אמתי של עור בעור.