בתל אביב קל לפגוש אדם ששכבת איתו פעם
גם אחרי שעיניו ננעלו עליי ראיתי שאין שום סימן לנוסטלגיה מצידו, והוא כנראה באמת לא זוכר מי אני. לא ידעתי אם להיעלב או לצחוק. עשינו סקס ואתה לא זוכר אותי?! אני בחיים לא שכחתי גבר ששכבתי איתו
אתם מכירים את זה שאתם מסתובבים ברחוב ולפתע פרצוף מוכר מהעבר תופס לכם את העין? זה בדיוק מה שקרה לי בשכונת מגוריי לפני מספר שבועות. הבטתי בו מספר רגעים ותהיתי לעצמי מניין אנחנו מכירים. ואז נפל לי האסימון - זה השחקן המפורסם ששכבתי איתו פעם. המשכתי להסתכל עליו ותהיתי אם הוא יזהה גם אותי ויבוא להגיד לי שלום. בכל זאת, שכבנו כמה פעמים, אין מצב שהוא לא זוכר אותי.
גם אחרי שעיניו ננעלו עליי לשתי שניות וחצי, ראיתי שאין שום סימן לנוסטלגיה מצידו, והוא כנראה באמת לא זוכר מי אני. לא ידעתי אם להיעלב או לצחוק. יכולתי בקלות להיעלב אבל זה בכל זאת קרה לפני שנים רבות. ועדיין, זה הציק לי. עשינו סקס ואתה לא זוכר אותי?! אני בחיים לא שכחתי גבר ששכבתי איתו.
קורה לי לא מעט שאני מגיעה לאיזה בר או מסעדה או סתם הולכת ברוטשילד, ורואה פתאום מישהו ששכבתי איתו פעם. לפעמים יותר מאדם אחד. זה בטח נשמע נורא, כאילו ביליתי לילה עם כל הגברים של העיר, אבל זה לא המקרה. זאת תל אביב. אז כן, אני רווקה כבר לא מעט שנים בתל אביב ויצאתי וגם שכבתי עם כל מיני גברים במהלך החיפושים שלי. מה לעשות! זה המצב וזה לא אומר עליי שום דבר.
אבל המפגש הזה ברחוב עם גברים מהעבר לא תמיד בא לי בטוב, וכשזה קורה עומדות בפניי שלוש אפשרויות: אני יכולה ללכת מובכת ולהסתיר את הפנים שלי, כדי חס וחלילה לא נצטרך להתמודד זה עם זו, אני יכולה לעזוב את תל אביב, ואני יכולה לבחור להתמודד עם זה ועם כל מה שמתלווה לזה. בעבר באמת הייתי מתחמקת מהם ובורחת לצד השני של הכביש, אבל היום אני כבר אומרת להם שלום (כשהם מזהים אותי, כמובן), מעניקה להם חיבוק גדול וממשיכה הלאה בדרכי. לא עושה מזה ביג דיל.
לעומת זאת, כשזה קורה לי בזמן שאני בדייט עם גבר אחר, זה כבר פחות נעים. פעם אחת יצאתי עם בחור ממש חמוד (או ככה חשבתי), עד שהוא אמר לי משהו בסגנון: "בטח ברוב הברים נפגוש גברים ששכבת איתם, אז עדיף שנלך לבר מבודד ומרוחק כדי שלא יהיה לך מביך". הוא לקח אותי לאיזה בר קטן ולא מוכר בקצה יפו, ובאמת לא הכרתי שם איש.
אני מודה שנעלבתי מעט מהניסוח שלו, אבל הבנתי שגם הוא מבין איך הדברים עובדים בתל אביב - כל עוד את בשוק הדייטינג ומחפשת אהבה, את כנראה תפגשי מדי פעם מישהו שהיית איתו, יצאת איתו, התאהבת בו, מישהו ששבר לך את הלב, מישהו שהבטיח לדבר איתך ונעלם, או מישהו שחשבת שהוא האחד שלך אבל בסוף אמר לך "שהוא לא מוכן לקשר רציני".
אם את בדייט עם מישהו בוגר הוא יבין את זה כי גם הוא כנראה פוגש הרבה בחורות מהעבר שלו ביום-יום, ואם הוא מתעצבן או שופט אותך בגלל זה, אז כנראה שהוא גם ככה לא בשבילך. זו הסיבה שגם הפסקתי לפחד שזה יקרה לי במהלך דייט. אם כבר, זה ירמוז לי על האופי של הבחור החדש שמבלה איתי עכשיו. אז למה להחביא או להסתיר את זה?
רוחות מן העבר
ומה לגבי מצבים בהם הבחור שאת פוגשת ברחוב מפעם לא זוכר אותך? טוב, זה כבר בעיניי סיפור אחר לגמרי. הנה אני מוצאת את עצמי עומדת בשכונה שלי, ומולי בחור ששכבתי איתו אי שם לפני יותר מעשר שנים. מבחינתי הבחור הזה יושב על כרטיס "המפורסם ששכבתי איתו פעם", בזמן שהוא מסתכל עליי ושום אסימון לא נופל לו, שום זיכרון לא ניצת שם בראש. ברגע שהבנתי שאין לו מושג אני, ידעתי שאני יכולה לעשות אחד משני דברים: או לגשת אליו, להזכיר לו מי אני עם איזה משפט מביך בסגנון "היי, אתה זוכר אותי? שכבנו לפני מיליון שנה בתל אביב אחרי שהתחלת איתי באיזה פיק אפ בר. נו? אתה זוכר?", או להתקדם בהליכה ובחיים שלי ולשחרר אותו ואת עצמי מהשיחה המביכה הזו.
אז המשכתי ללכת מבלי לומר דבר, והתלבטתי בין להרגיש מובכת מזה שגם בשכונה שלי דמויות גבריות מהעבר שלי קופצות מכל עבר, או להיעלב מכך שיש גבר בעולם הזה ששכב איתי ולא זוכר את זה יותר. לצערי, כמה ימים מאוחר יותר גיליתי שהוא לא רק שתה קפה בשכונה שלי, הוא עבר לגור בה וחי ממש שני בניינים ממני.
אני מאמינה שרוחות הגברים מהעבר שלי ימשיכו לרדוף אותי כל עוד אני ממשיכה לגור בעיר הקטנה והצפופה הזו. וכן, היא צפופה וחונקת וגורמת להמון מבוכה לא רצויה, אבל יש בזה גם משהו מאוד נחמד וקיבוצי בעיניי. אני זוכרת שכשעברתי לתל אביב מלונדון הקרה והמנוכרת, התענגתי על המפגשים האקראיים האלה ברחוב עם אנשים מהעבר. זה כל כך טיפוסי לישראל ועוד יותר לתל אביב, ובאמת שיש בזה משהו מקסים, למרות שלפעמים העיר הזו יכולה להרגיש רדופה.
